בראשית לד, ח

חשקה. חפצה:

וּמַלִּיל חֲמוֹר עִמְּהוֹן לְמֵימָר שְׁכֶם בְּרִי אִתְרְעִיאַת נַפְשֵׁהּ בִּבְרַתְּכוֹן הָבוּ כְעַן יָתַהּ לֵהּ לְאִנְתּוּ

וּמַלֵיל עִמְהוֹן חֲמוֹר לְמֵימָר שְׁכֶם בְּרִי רְעִיַית נַפְשֵׁיהּ בִּבְרַתֵּיכוֹן הָבוּ בְּבָעוּ יָתָהּ לֵיהּ לְאִנְתּוּ

וידבר חמור וגו׳. אמרו לאמר, אולי שנתכון לומר שהוא מוכן לעשות משפט כתוב דין מאנס הבתולה לתת קנס צער בשת ופגם, גם הוא מוכן לקחתה לאשה אם ירצו אביה ואחיה, והוא אמרו תנו וגו׳:

או יאמר שנתכון לפטור עצמו מהקנס, כדתנן (כתובות מא.) האומר ״אנסתי, פתיתי בתו של פלוני״ – אינו משלם הקנס על פי עצמו, עד כאן, לזה אמר לאמר שכם בני וגו׳, פרוש כי שכם מודה מעצמו ואומר ששכב עם דינה, ובזה פטור מחיוב הקצוב שהוא קנס בין במפתה בין באונס. ואין לפרש כי חמור הוא מעיד על שכם, כי בדין בני נח יתחיב הבן בעדות אביו (רמב״ם הלכות מלכים ט:יד).

לו לאשה. לא סיפר ששכבה בזנות אלא מבקש על להבא שיתנו אותה לו לאשה בדרך אישות כנהוג:

וידבר חמור. חמור לא דבר רק הכללית כמושל ארץ שבידו חוקי המדינה לשנות אותם כחפצם, כי היה אז גדר בין המשפחות שלא יתחתנו רק אזרחים באזרחים לא אזרחים עם גרים, וכן הגרים לא היה להם החירות בארץ כמו התושבים, והוא רוצה לשנות החקים האלה לטובתם, זה היה דבר חמור, ומן הפרטית הנוגע לחיתון הלז הניח לשכם בנו שידבר, ואמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם, שהחשק הוא מובדל מן האהבה והחפץ, שהחשק אין לו עינים ואין לו טעם, שלפעמים יחשוק אדם גדול בבת פחותים ובכעורה ובבעלת מום, כאומר שהוא חשק בלי טעם, כי ימצא יפות וטובות יותר ממנה בבני עמו, תנו נא אתה לו לאשה, ובזה תרויחו כי,