בראשית לד, לא

הכזונה. הפקר:

את אחותנו. ית אחתנא:

וַאֲמָרוּ הַכְנָפְקַת בָּרָא יִתְעֲבֵד (נ''א יַעְבֵּד יָת אַחָתָנָא) לַאֲחָתָנָא

עַנְיָן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי לָא יָאִי לְמֶהֱוֵי מִתְאַמַר בִּכְנִישְׁתֵּהוֹן דְיִשְרָאֵל עַרְלָאִין סְאִיבוּ לִבְתוּלְתָּא וּפַלְחֵי צַלְמִין טָנִיפוּ לִבְרַתֵּיהּ דְיַעֲקב אֱלָהֵין כְּדֵין יָאֵי לְמֶהֱוֵי מִתְאַמַר עַרְלָאִין אִתְקְטִילוּ בְּגִין בְּתוּלְתָּא וּפַלְחֵי צַלְמִין בְּגִין בְּרַתֵּיהּ דְיַעֲקב וְלָא יֶהֱוֵי שְׁכֶם בַּר חֲמוֹר מְלַגְלֵג בְּמִילֵיהּ עֲלָנָא וּכְאִיתָא מְטַעֲיָיא נַפְקַת בְּרָה דְלֵית לָהּ תְּבוֹעַ יַעֲבֵיד יַת אַחֲתַן אִין לָא עֲבַדְנָא יַת פִּתְגָמָא הָדֵין

עַנְיָין תְּרֵין בְּנוֹי דְיַעֲקב כַּחֲדָא וְאָמְרִין לְיִשְרָאֵל אֲבוּהוֹן לָא יָאִי הוּא דִיהֲוֵי מִתְאַמַר בִּכְנִישְׁתְּהוֹן דְיִשְרָאֵל וּבְבֵית מֶדְרָשֵׁיהוֹן עָרְלִין סְאִיבוּ בְּתוּלָה וּפַלְחֵי צַלְמִין בְּרַתֵּיהּ דְיַעֲקב בְּרַם יָאִי הוּא דְיֶהֱוֵי מִתְאַמַר בִּכְנִשְׁתֵּיהוֹן דְיִשְרָאֵל וּבְבֵית מֶדְרָשֵׁיהוֹן עַרְלִין אִיתְקְטִילוּ עַל עִיסַק בְּתוּלָה פִּלְחֵי צַלְמִין עַל דִסְאִיבוּ לְדִינָה בַּת יַעֲקב דְלָא יֶהֱוֵי שְׁכֶם בַּר חֲמוֹר מִתְגָאֵי בְּלִבֵּיהּ וַאֲמַר כְּאִיתָּא דְלֵית לָהּ אֱנַשׁ תְּבַע עוּלְבָּנָה כֵּן יִתְעֲבֵיד לְדִינָה בַּת יַעֲקב וְאָמְרִין כְּאִיתָּא זָנֵי וְנַפְקַת בָּרָא מַחְשַׁב יַת אֲחָתָן:

ויאמרו. שמעון ולוי:

הכזונה יעשה. שכם את אחותינו:

הכזונה. שאין ראוי לתבוע עלבונה יעשה עם הארץ את אחותנו. שאינה זונה וראוי לתבוע עלבונה ושהיא אחות לנו וראוי לנו לתבוע עלבונה והנה כשיתבונן יושב הארץ באלה אין ראוי שיתקומם:

הכזונה יעשה את אחותנו. כתב רש"י כתרגומו ית אחתנא, ולא הבנתי זה.

הכזונה יעשה את אחותנו פרש״י כתרגומו ית אחתנא פי׳ לפי שיש אחותינו במקרא שהוא לשון רבות הוצרך לפרש״י לומר כתרגומו ית אחתנא שהוא לשון יחידה, שאם היה לשון רבים היה מתורגם אחותנא.

הכזונה יעשה את אחותנו פירש"י הפקר כתרגומו ית אחתנא. פי' לפי' מה בא לחדש שתרגם את ית. י"ל הדין עמו דע"כ צריך לתרגם את ית שאם תתרגם עם משמע היה מתנהג עם אחותינו כמו עם אשה זונה אבל היא עצמה לא יעשה זונה מופקרת לכך תרגם ית כלומר עושה אותה הפקר. ואלו מתרגם מן אחתנא משמע קצת מן אחותנו ולא כלה כלומר הוא מתנהג עמה קצת מנהג שאדם מתנהג עם אשה זונה אבל עתה שהוא עושה גוף אחותינו הפקר שיד הכל שוה בו א"כ כדין נתחייבו מיתה דהא הפקר כמו גזל ובני נח היו מוזהרים על הגזל ואזהרתם זה היא מיתתם וזהו שפי' רש"י הפקר בתמיהה. וא"ת חמור ושכם בנו היו חייבים מיתה אבל כל בני העיר למה. ופירש הר"ר משה המיימוני שבן נח שראה חבירו עובר על א' מז' מצות שהוזהרו עליהם ולא הרגו בב"ד נהרג ומכאן מוכיח זה שהגזל א' מהם ולכך נתחייבו מיתה כל אנשי העיר לפי שלא דנו את שכם על הגזל כשגזל את דינה ועשה בתוליה הפקר:

הכזונה יעשה את אחותינו. מוטב לנו להיות בסכנה ולא לקבל חרפה זו:

ויאמרו הכזונה וגו׳. צריך לדעת מה תשובה זו עושה למחוש יעקב על השמדתו הוא וביתו, והלא אפלו לכתחלה אם שאלו הגוים אחת מהכת ויחדוה, נותנים אותה להם (ירושלמי תרומות ח:ד:יא) ולא יהרגו כלן עליה אפלו בעריות, ומכל שכן בדרך זה שכבר היה מה שהיה.

ואולי שיכונו לומר כי לא יחוש על הדבר, כי לא ירעישו אלא אם היו הורגים בלא סבה, אבל הריגה זו לסבה ראויה היתה, שלקח אחותנו בעל כרחה ועשאה זונה, והוא אמרם ״הכזונה יעשה את אחותנו״. ואין הכונה שחיב על הזנות, שהרי פנויה היתה, ובן נח אינו מצוה אלא על אשת חברו וזכר ובהמה חיה ועוף ואחותו מאמו.

או ירצה להשיב כי אדרבה יסתכנו בין האמות כשיראו שבזוי אחד שלט בבת יעקב ופעל ועשה כחפצו ורצונו, לא תהיה לשונאיהם תקומה בין העמים, ואדרבה בזה תהיה חתתם על העמים וירעדו מפניהם.

ויאמרו. השיבו שבהפך אחר שאנחנו מתי מספר וגרים בארץ והתחילו לפרוץ בנו במה שלקחו את אחותנו כזונה, אם נחריש יעשו בנו כרצונם, וצריך להראות להם כי יש לאל ידינו להנקם מן הנוגע בנו לרעה:

ג דקשה לרש"י דלא נקראת זונה אלא מי שמפקרת עצמה לזנות לכל אדם, ואם כן למה כתיב הכזונה יעשה, והיאך יכול הוא לעשותה זונה, כיון שהיא אינה מפקרת עצמה, לכן מפרש הפקר ר"ל שעשה כאילו היתה הפקר:

ד דקשה לרש"י דילמא הכי פירושו הכזונה שחסר בי"ת דהוי כאילו נכתב הכבזונה יעשה את אחותנו, ואת פירוש עם, והכי פירושו של הפסוק הכמו שעושין עם הזונה יעשה עם אחותנו, והוה פירוש זונה ממש, לכך מביא התרגום שמתרגם ית, שמע מינה שאין פירושו עם, ועל כרחך פירושו הכזונה הפקר, והמתרגם פירוש כן מדלא כתיב הכבזונה: