בראשית לב, טז

גמלים מיניקות ובניהם שלשים. ובניהם עמהם ומדרש אגדה ובניהם בנאיהם, זכר כנגד נקבה, ולפי שצנוע בתשמיש לא פרסמו הכתוב:

ועירים. חמורים זכרים:

גַּמְלֵי מֶנְקָתָא וּבְנֵיהוֹן תְּלָתִין תּוֹרְתָא אַרְבְּעִין וְתוֹרֵי עַסְרָא אַתְנָן עֶסְרִין וְעִירֵי עַסְרָא

גַמְלַיָא נוּקְבָן עִם בְּנֵיהוֹן הֲווֹ תְּלָתִין תּוֹרַיְתָא אַרְבְּעִין וְתוֹרֵי עֲשָרָה אַתְנַיי עֶשְרִין וִילָדִין דַקִין עֲשָרָה

וַולְדִי דַקִין עַשְרָא:

ובניהם - לפי פשוטו: בניהם ממש והיו בהם זכרים.

גמלים מיניקות אלו הנקבות.

ובניהם אלו הזכרים. בין הכל שלשים כיצד, הנקבות עשרים והזכרים עשרה. כדרך ששלח מן החמורים והאתונות שבאו כמו כן לכלל שלשים והאחד מפרש את חברו. ולפירוש רש״י שלשים נקבות ושלשים זכרים.

גמלים מיניקות. אין דרך העברי לתת חילוק בגמלים בין זכרים בין נקיבות ולומ' גמלות ולא גמלה כמו בשאר מקומות כמו שאמר עזים נקיבות תישים זכרים וכן כולם אבל בגמלים אין העברי חולק וכן בין הקטנים לגדולים אלא שהקטן קורא בן גמל בתלמוד וכנגדו ניכר בבן גמל ולכך גמלים מניקות כלו' נקיבות וראויות להניק:

ובניהם. כלו' בחורים זכרים בין הכל שלשים הנקיבות עשרים והזכרים עשרה כדרך ששלח מן החמורים שבאו כמו כן למניין שלשים והאחד מפרש את חבירו:

גמלים מיניקות ובניהם שלשים. לפי הדרש הוא בנאיהם והוציאו זה משום דאיתא בב״ב פ׳ הספינה המוכר את החמור מכר את הסייח. ומפרש בגמ׳ באומר לו שהיא מניקה. ומשום שהיא בהמה טמאה ואין דרך לאכול החלב ע״כ לא אמר שהיא מניקה אלא משום הולד. וא״כ למאי פי׳ הכתוב ובניהם. הא כתיב מיניקות וממילא בניהם בכלל. אלא הפי׳ בנאיהם. מצאתי:

ר ר"ל גם בניהם היו ל', דאם לא כן הרי בא להגדיל הדורון ולמה כוללן במספר יחד עם הבנים, ואין הבנים נחשבים אצל אמותיהן, אלא סרס המקרא כאילו כתיב גמלים מניקות שלשים וכו':

ש אם כן אתי שפיר דכתיב שלשים אחר בניהם, להורות שבין הכל היו ל', והא דלא הזכיר מנין הזכרים בפירוש ומספר הנקבות בפירוש, משום שצנועין בתשמיש וכו'. (מהרש"ל) ובניהם עמהם ר"ל גם בניהם ל', וקשה אם כן היה לו לומר גבי בניהם ג"כ שלשים כמו גבי גמלים, על כן הביא ומדרש אגדה שכולם היו שלשים, ואין להקשות אם כן למה לא מפרש לן כמה היו הנקבות וכמה היו הזכרים, לכן פירש ולפי וכו' והוה ליה ט"ו זכרים וט"ו נקבות: