בראשית לא, ב

וַחֲזָא יַעֲקֹב יָת סְבַר אַפֵּי לָבָן וְהָא לֵיתוֹהִי עִמֵּהּ כְּמֵאִתְמַלִּי וּמִדְּקַמּוֹהִי

וַחֲמָא יַעֲקב יַת סְבַר אַפּוֹי דְלָבָן וְהָא לֵיתְנוּן שַׁפְיַין לְקִבְלֵיהּ כִּדְאִיתְמְלֵי וְהֵי כִּדְקַדְמוֹי

וירא יעקב את פני לבן. ראה שקבל את הלשון הרע:

(ג) וירא יעקב וגו׳ ויאמר ה׳ אל יעקב. צריך לדעת מה קשר ושיכות לשני מקראות הללו:

אכן כונת הכתוב היא להקדים שני דברים שמסבתם עשה יעקב מה שעשה שברח בלא ידיעת לבן, שזולת זה לא היה הולך בלא ידיעת לבן, או עדין היה מתעכב שם ימים. והוא שאם לא ראה פני לבן ודבריהם שאמרו, הגם שבאה אליו הנבואה ללכת, היה הולך בידיעת לבן כי לא נמכר יעקב לעבד לו ולרצונו היה עמו. אלא לצד דברי בניו ופני לבן משנות היה חש שיגזל ממנו כל יגיעו, והוא שאמר לבסוף (בראשית לא:לא) ״כי יראתי פן תגזל״ וגו׳. ואם לא היתה באה אליו הנבואה ללכת, הגם שהיה שומע דברי בני לבן, לא היה ממהר ללכת באותו זמן עד שיתחכם לקחת רצונו בארך הימים אז יפרד ממנו, וישב שם ימים. באפן מאמצעות שני דברים: דברי בני לבן ושנוי פניו ודברי ה׳, לזה עשה כל האמור בענין, לזה סמכם הכתוב יחד.

וירא יעקב וגו׳. היה בדעתו להגיד ללבן שרוצה להפטר מעבודתו. שהרי לא היה משועבד לשבת עמו ולעובדו תמיד. אבל כאשר ראה פני לבן רע עמו חשש שע״פ לשה״ר זו יעולל לבן עליו עלילות לגזול בנותיו וכל אשר לו. ולברוח לבית אביו לא היה לו עדיין רשות ע״פ אזהרות אמו כמש״כ לעיל כ״ז מ״ה ול׳ כ״ה. ע״כ בהצר לו והנה ויאמר וגו׳. הורשה מהקב״ה וגם נצטוה לשוב וגם הבטיחו ואהיה עמך:

וירא. זאת שנית ראה יעקב, שפני לבן זועף עליו וזה סימן שגם לבן חושד אותו: