בראשית לא, טז

כי כל העשר. כי זה משמש בלשון אלא, כלומר משל אבינו אין לנו כלום אלא מה שהציל הקדוש ברוך הוא מאבינו שלנו הוא:

הציל. לשון הפריש, וכן כל לשון הצלה שבמקרא לשון הפרשה, שמפרישו מן הרעה ומן האויב:

אֲרֵי כָל עוּתְרָא דִּי אַפְרֵשׁ יְיָ מֵאֲבוּנָא דִּילָנָא הוּא וְדִבְּנָנָא וּכְעַן כֹּל דִּי אֲמַר יְיָ לָךְ עִבֵד

אֲרוּם כָּל עוּתְרָא דְרוֹקַן יְיָ מִן אָבוּנָא דִי לָנָא הוּא וְדִבְנָנָא וּכְדוֹן כָּל דְאָמַר יְיָ לָךְ עִבֵיד

סְגוּלֵיהּ:

כי כל העושר. כמו כי צחקת. לא נקוה לנחול משל אבינו אלא כל העושר אשר הציל אלהים ממנו הוא לבדו לנו ולבנינו.

ועתה. מאחר שראית שקבל לשון הרע עליך ויש לחוש שיגזול:

כל אשר אמר אלהים. בלבד עשה נהג ולך ואל תטול רשות:

הציל. הפריש הוא לנו כי בחלקו המגיעו אין לנו כלום:

אשר הציל וגו׳ לנו וגו׳. פרוש: ה׳ הציל ממוננו שהוא חיב לנו מידו, שלשון הצלה יאמר על גזלה מגזלן, והוא אמרו לנו פרוש: משלנו שגזל.

כי כל העשר וגו׳. עוד טעם שאין לנו לחוש. שאנו חושבים דכל העושר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא. בשביל שמגיע לנו כדרך הבנות. ומה יהיה אחרינו הלא ולבנינו א״כ מה נ״מ כאשר הנם בידיך. וזה לא חששו שישא יעקב נשים אחרות ויוליד בנים כמו שחשש לבן והשביע ע״ז. שידעו באותו צדיק שלא ישא אשה מבנות כנען:

ועתה כל אשר אמר אליך אלהים. לענין הצעה השניה אין לך לשום נגד עיניך פחד עשו ופחד הנדר אלא כל אשר אמר אלהים עשה. כי דבר אלהים אין להשיב:

כי כל העשר אשר הציל אלהים וגו' לנו הוא ולבנינו, וכבר הגיע לידנו העושר הראוי לנו מאבינו, ואחר שאין לנו לקוות ממנו מאומה, כל אשר אמר אלהים אליך עשה: