בראשית לא, טו

הלוא נכריות נחשבנו לו. אפלו בשעה שדרך בני אדם לתת נדוניא לבנותיו בשעת נשואין, נהג עמנו כנכריות, כי מכרנו לך בשכר הפעלה:

את כספנו. שעכב דמי שכר פעלתך:

הֲלָא נוּכְרָאָן אִתְחֲשַׁבְנָא לֵהּ אֲרֵי זַבְּנָנָא וַאֲכַל אַף מֵיכַל יָת כַּסְפָּנָא

הֲלָא נוּכְרֵיתָא אִתְחַשַׁבְנָא לֵיהּ אֲרוּם זַבְּנָנָא וְאָכַל אוּף מֵיכַל יַת כַּסְפָּנָא

הֲלָא נוּכְרָאִין אִיתְחַשְׁבִינָן לֵיהּ אֲרֵי זַבִּין יָתָן וְהָא לָא בָּעִי לְמֵיהַב לְחוֹד כְּתוּבָּתָן:

כי מכרנו. כאילו מכרנו שלא עשה כמשפט האבות עם הבנות רק אמר שמור צאני וקח בנותי במשכרתך:

כספנו - שנשתכר בנו בנשואינו, שהיה לך להשתכר ביגיע כפך לפרנסינו.

את כספנו עכב לעצמו כסף נדוניתינו שהיה לו לתת לנו כדרך כל הארץ.

הלא נכריות נחשבנו לו. שכשנתננו לבעל שדרך לתת שילוחים ונדונייא לבנות לא נתן לנו כלום והיה אומר לך עשה לעצמך דיי והוא מכרנו ולקח עבודתך לעצמו ואכלה ולא נתנה לנו כ"ש שלא יתן לנו ירושה שאין דרך לתת לבנות ועתה עשה מה שצוה לך הק' והננו אחריך:

כי מכרנו. ולא נהג עמנו כדרך הנשואין שכל אב נותן איזה נדוניא לבתו והוא מכרנו כשפחות ולקח כסף הקנין לעצמו. היינו עבודת יעקב בי״ד שנים היא כסף השמירה. היה ללבן לשלם עבור השמירה לבנותיו והוא אכל בעצמו:

הלוא נכריות נחשבנו לו, שלא לבד שלא נתן לנו נדן ומהר ומתן, עוד מכרנו, ומעות שלקח בעד המכירה לא נתן לנו, רק ויאכל גם אכול את כספנו, וגם אין לנו תקוה על ירושה:

מ פירוש של אותן שש שנים שעבדת אותו בשכר, כי על הי"ד שנים כבר אמרו כי מכרנו: