בראשית ל, מא

המקשרות. כתרגומו הבכירות ואין לו עד במקרא להוכיח עליו ומנחם חברו עם (שמואל ב' טו לא) אחיתפל בקשרים, (שם טו י) ויהי הקשר אמיץ, אותן המתקשרות יחד למהר עבורן:

וַהֲוֵי בְּכָל עִדַּן דְּמִתְיַחֲמָן עָנָא מְבַכַּרְתָּא וּמְשַׁוִּי יַעֲקֹב יָת חוּטְרַיָּא לְעֵינֵי עָנָא בִּרְהָטַיָּא לְיַחָמוּתְהוֹן בְּחוּטְרַיָּא

וַהֲוָה בְּכָל עִידַן דְמִתְיַחֲמָן עָנָא מְבַכְּרָתָא וּמְשַׁוִי יַעֲקב יַת חוּטְרַיָא לְעֵינֵי עָנָא בְּמוּרְכְיָיתָא לְיַחֲמוּתְהֶן קְבֵל חוּטְרַיָיא

הצאן המקושרות הנכון בעיני בלשון הזה שהם הצאן אשר הזכרים מהם הולכים אחר הנקבות בכל עת לא יתפרדו מהם לרב תאותם מלשון ונפשו קשורה בנפשו (בראשית מ״ד:ל׳) ולשון חכמים כן הוא (בכורות כד) חזיר כרוך אחר רחל בכרוכין אחריה (קדושין עט) ויקראו הנולדים בעת ההיא "הקשורים" על שם אביהם ורבים אמרו כי קשורים הם החזקים אשר איבריהם קשורים זה בזה קשר אמיץ כי זה סיבת הבריאות והעטופים הם החלושים אשר נפשם בהם תתעטף ואין להם תאוה מלשון העטופים ברעב (איכה ב יט) והתרגום אמר בכיריא ולקישיא כי כן הדבר:

הצאן המקושרות. בימי ניסן וכל אשר תלדנה היו חזקים ובריאים:

המקשרות - בזמן שרובן רגילות להתעבר ביחד.

המקושרות. פירש"י כתרגום מבוכרות ואין לו עד במקרא. ונראה שהוא ל' קשר שהיה מנהג באותן הימים שהיו קושרין על הבכורות מפני חביבותן קשר כדי להכירן ושלא להחליפן כמו שהיו עושין לבכור אדם שנא' ותקשור על ידו שני לאמר זה יצא ראשונה שגם בדורינו דרך בני אדם לחבב הבכורות ולהחיותן ולהניח להם יותר מן האחרים מהר"ם:

המקושרות כתרגום הבכירות ואין לו חבר במקרא כך פירש"י ושמעתי שלשון מקושרות כמ"ש חז"ל ראה תאנה שבכרה כורך עליה כמו כן הכא היה קושר לבכור על ידו השני והוא לשון קשר:

הצאן המקושרות. לשון חוזק ודבר המקושר וחזק כמו שנתקשרו איבריו בגידים שכבר נתקשר ונתחזק וגם יולדות כאחת בקשר אחד בעת וזמן הלידה שמתוך שהן חזקות ובריאות ממהרות להתחמם ולילד ורובן יולדות בפרק אחד, והעטופות הם חלשות כמו (איכה א') בהתעטף נפשם ומתוך חולה מאחרות להתחמם ולילד וקורין הולדות טלאים קוקואיי"ש והם גרועים:

והיה בכל יחם וגו׳. צריך לדעת למה יעשה יעקב ככה? בשלמא מה שעשה בתחלה בהצגת המקלות היה לצד ההכרח, שזולת זה היה יגע לריק כמו שכתבנו. לא כן אחר שהיו בצאן עקדים ונקדים וגו׳, לא היה לו לטול הוא המקשרות וכו׳, שנמצא כפי זה הוא נוטל יותר מחצי רוח, ואינו מן הדין, שכל שלא התנה עם בעל הצאן, מן הסתם אין לרועה לטול אלא שליש הרוח, וכמו שכתבנו בפרוש פסוק (בראשית כט:טו) ״הכי אחי אתה״, וכאן אין ליעקב להציל מהרמאי אלא דבר שנוגע לו בדין מן הסתם, ורואני כי נוטל יותר מחצי.

ואולי כי צאן המקשרות לא היו יולדות הכל עקדים וגו׳, אלא על הרוב, והיה לבן נוטל חלק אחד במקשרות וכל חלק העטופים, והיה מגיע לחלקו שני שלישים. והגם שאמר הכתוב ״והקשרים ליעקב״, פרוש רוב הקשורים, או שנתכון להציל שאר גזלות שהיה עושה לו.

והיה בכל יחם פי' המפרשים שהמקושרות הם המבכרות בחדש ניסן, או הבריאות שתאות הזכרים רבה, לכן שם את המקלות כי בהם פעל תחבולות המקלות ובהעטיף הצאן המאוחרות שאין תאותם רבה כ"כ לא שם: