בראשית ל, כב

ויזכר אלהים את רחל. זכר לה שמסרה סימניה לאחותה, ושהיתה מצרה שלא תעלה בגורלו של עשו שמא יגרשנה יעקב לפי שאין לה בנים, ואף עשו הרשע כך עלה בלבו כששמע שאין לה בנים הוא שיסד הפיט (קרובות דר"ה שחרית) האדמון כבט שלא חלה, צבה לקחתה לו ונתבהלה:

וְעַל דּוּכְרָנָא דְרָחֵל קֳדָם יְיָ וְקַבִּיל צְלוֹתַהּ יְיָ וִיהַב לַהּ עִדּוּי

וְעַל דוּכְרָנָא דְרָחֵל קֳדָם יְיָ וּשְׁמִיעַ קֳדָמוֹי קַל צְלוּתָהּ וְאָמַר בְּמֵימְרֵיהּ לְמִתַּן לָהּ בְּנִין

אַרְבָּעָה מַפְתֵּחִין דְאִינוּן מְסִירִין בְּיַד רִבּוֹן כָּל עַלְמָא יְיָ וְלָא מְסַר יַתְהוֹן לָא לְמַלְאָךְ וְלָא לְשָרָף מַפְתֵּחַ מִטְרָא מַפְתֵּחַ פַּרְנָסָה מַפְתֵּחַ קִבְרַיָא מַפְתֵּחַ עֲקַרְתָּא: מַפְתֵּחַ מִטְרָא דְכֵן כָּתְבָא מְפָרַשׁ יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטוֹב וגו': מַפְתֵּחַ פַּרְנָסָה דְכֵן כָּתְבָא מְפָרַשׁ פּוֹתֵח אֶת יָדֶיךָ וגו': מַפְתֵּחַ קִבְרַיָא דְכֵן כָּתְבָא מְפָרַשׁ בְּפָּתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וגו': מַפְתֵּחַ עֲקַרְתָּא דְכֵן כָּתְבָא מְפָרַשׁ וַיִזְכּוֹר אֱלהִים אֶת רָחֵל וגו': וְאִדְכַּר מֵימְרָא דַיְיָ בְּרַחֲמוֹי טַבְיָא יַת רָחֵל וּשְׁמִיעַ מֵימְרָא דַיְיָ בְּקַל צְלוֹתָהּ וַאֲמַר בְּמֵימְרֵיהּ לְמִיתַּן לָהּ בְּנִין:

ויזכור אלהים את רחל. שהשתדלה להוליד בהכניסה צרתה לביתה ובענין הדודאים:

וישמע אליה אלהים. שהתפללה אחר שעשתה שני מיני השתדלות:

ויזכר אלקים את רחל אשריהם הצדיקים שהופכים מדת הדין למדת רחמים.

ויזכר אלהים וגו׳. מגיד הכתוב כי הגם שעלה זכרונה לפניו, עוד הוצרכה לתפלה, כאמרו ״וישמע אליה״ וגו׳:

עוד יודיע הכתוב כי ה׳ זוכר את חסידיו מבלי שיצעקו אליו, לזה אמר ויזכר וגו׳ ואחר כך וישמע וגו׳, לומר שקודם שהתפללה עלה זכרונה לפניו יתברך:

ויזכר אלהים את רחל. מעשיה הטובים כפרש״י ועוד.

וישמע אליה. הרבה תפלה עושה:

ויזכר. את מעשיה הטובים, וישמע אליה, כי עתה התפללה:

ג דאם לא כן מה זכר לה, דבכל מקום זכירה נופל על מעשה שעשה, כמו ויזכור אלהים את נח וגו' (לעיל ח' א'), כמו שפירש"י (שם ד"ה ויזכור) שלא שמשו בתיבה, וכמו זכירה דגבי לוט (לעיל י"ט כ"ט), שלא הגיד ששרה אשתו של אברהם וכו' (רש"י שם ד"ה ויזכור):

ד (ג"א), שהוא מדה כנגד מדה, היא עשתה שלא תצא אחותה בחרפה מבעלה, לכך אין ראויה שלא תלד ותצא בחרפה מבעלה:

ה האדמון עשו, כבט כשהביט, שלא חלה שלא היו לרחל חבלי לידה, צבה חשק לקחתה לו לאשה והיא נבהלה: