בראשית כד, מז

ואשאל ואשים. שנה הסדר, שהרי הוא תחלה נתן ואחר כך שאל, אלא שלא יתפשוהו בדבריו ויאמרו היאך נתת לה, ועדיין אינך יודע מי היא:

וּשְׁאֵילִית יָתַהּ וַאֲמָרִית בַּת מָן אַתְּ וַאֲמֶרֶת בַּת בְּתוּאֵל בַּר נָחוֹר דִּילֵידַת לֵהּ מִלְכָּה וְשַׁוֵּיתִי קָדָשָׁא עַל אַפַּהּ וְשִׁירַיָּא עַל יְדָהָא

וּשְׁאִילַת יָתָהּ וַאֲמָרִית בְּרַתְּ מָאן אַנְתְּ וַאֲמַרַת בְּרַת בְּתוּאֵל בַּר נָחוֹר דִלֵידַת לֵיהּ מִלְכָּה וְשַׁוִיַת קָדָשָׁא עַל אַפָּהּ וְשִׁירַיָא עַל יָדָהָא

ואשם הנזם חסר יו"ד לומר שלא נגע בבשרה (ואפילו לא ביו"ד אצבעותיה) מחמת צניעות:

ואשאל אותה ואומר בת מי את וגומר. וכתב ר' אברהם ויאמר בת מי את וכבר אמר לה קודם שנתן לה כלום:

ואשאל אותה ואשים וגו׳. שנה לחששת רמאותם, כי יאמרו שנתן החפצים קודם לצד מה ששמשתו, והם נוגעים לאביה. לזה הקדים כי לא נתן אלא אחר שידע היותה בת בתואל שראויה ליצחק, נתן לה בחזקת תכשיטי כלה לחתן ואין לאביה זכות בהם.

ואשאל אותה. באמת נתן לה הנזם והצמידים קודם ששאל בת מי היא, כי לא חשב כלל לקחת אשה ממשפחת אברהם כנ"ל, אבל לפי מה שא"ל שרצה דוקא ממשפחת אברהם הוכרח לומר ששאל תחלה ואחר כך נתן: