בראשית כד, טז

בתולה. ממקום בתולים:

ואיש לא ידעה. שלא כדרכה, לפי שבנות הגוים היו משמרות מקום בתוליהן ומפקירות עצמן ממקום אחר, העיד על זו שנקיה מכל:

וְעוּלֶמְתָּא שַׁפִּירַת חֵיזוּ (נ''י שַׁפִּירָא לְמֶחֱזֵי) לַחֲדָא בְּתֻלְתָּא וּגְבַר לָא יַדְעָהּ וּנְחָתַת לְעֵינָא וּמְלַת קוּלְתַהּ וּסְלֵקָת

וְרִיבָא שַׁפִּירָא לְמֵיחֲמֵי לַחֲדָא בְּתוּלְתָּא וּגְבַר לָא יָדָעָהּ בְּמַשְׁכְּבָהּ וּנְחָתַת לְעַיְינָא וּמְלַת לְגִנְתָהּ וּסְלִיקַת

ואיש לא ידעה. רחוק שידבר הכתוב על חוץ הדרך רק פי' שיתכן שתהיה הנערה בתולה וישכב עמה איש גם תהר ואין ראוי לגלות דבר ערוה:

ואיש לא ידעה - אפילו מעשה חידודין כי צנועה הייתה.

טובת מראה. יפת הצבע:

לא ידעה ב' במסורה הכא ואידך והמלך לא ידעה. מה להלן לא ידעה בין כדרכה בין שלא כדרכה אף הכא נמי:

ותרד העינה ותמלא כדה ותעל. ולא אמר ותשאב כשם שאמר בפע שנית ותשאב לכל גמליו. ומכאן דרשו רז"ל ותמלא כדה ותעל, כל הנשים יורדות וממלאות מן העין וזו כיון שראו אותה המים עלו לקראתה. אמר לה הקב"ה את סימן לבניך. וזהו שכתוב מיד וירץ העבד לקראתה שעלו המים לקראתה.

ויש לך להשכיל כי נרשמה בכאן המלה הזאת הראשונה של שם בן ע"ב הפועל במים הנמשך מכ"ו, ומכח זה עלו המים לקראתה והיה סימן לבניה להקרע להם הים ושיעלה הבאר לקראתם מכחו, כי קריעת הים ומים מן הצור, ע"י מטה משה היה שבו היה חקוק שם ע"ב אותיות.

[טבת מראה מאד קודם שילדה, אבל לאחר מכן כי טבת מראה היא]. בתולה חז״ק מאי רבותא הוא למאן דאמר בת שלש שנים היתה הרי בתולותיה חוזרים אם נבעלה כבר.

והנערה טובת מראה מאד אין כאן מקומו אלא בשעת הנשואין אבל רצה לומר שהקב"ה קבל תפלתו שהיפות אין דרך לצאת מן הבית לפי שהן נרדפות מן הבחורים ועכ"ז ירדה היום אל העין ואמר ואיש לא ידעה לומר לא די שלא היתה רגילה לצאת מן הבית לשאוב מים אלא אפילו בחלון ובבית אביה לא ראה אותה שום אדם ולזה אחר שאמר בתולה אמר ואיש לא ידעה:

ותמלא כדה ותעל לא כשאר נערות שכשהולכות לשאוב מים משחקות אלו עם אלו וממה שלא אמר ותשאב אחז"ל שעלו המים לקראתה וזה שאמר וירץ העבד לקראתה:

והנערה טובת מראה מאד וגו׳. ביאר הכתוב שלשה טעמים מדוע פגע בה העבד יותר מבאחרות. א׳ שהיא טובת מראה מאד יותר משארי בתולות שראה שם. ב׳ ואיש לא ידעה שהתבונן בה שאין לה דבר עם אנשים כמו שראה שארי בתולות שהכל מכירין אותן באשר היו רגילין בכל יום להיות עם הרועים אצל הבאר וגם לא היו צנועות כ״כ. אבל אותה בתולה לא יצאה עד היום לשאוב ע״כ לא ידעה אדם ומזה התבונן העבד שהיא מיוחסת ומש״ה לא היתה רגילה בכך. או משום צניעות. ג׳ ותרד העינה ותמלא כדה ותעל. ראה שהיא לא שחה עצמה לשאוב ככל השואבות שזה אינו דרך צניעות. כדאי׳ בשבת דקי״ג ב׳. לענין לקט. אלא ירדה לתוך העין. ותעל:

והנערה טובת מראה. זה טעם שבחר בה אליעזר לבקש שתשקהו מים כי היתה היפה מכל הבנות שיצאו אז, וספר שעד עתהאיש לא ידעה, ויציאתה עתה היה השגחיי שמן השמים הכריחו אותה לצאת, ובבואה שמה לא שמה לב לשום דבר (הגם שזה פעם הראשון שבאת שמה והיה רק לטייל) רק ירדה העינה ותמלא כדה: