בראשית יח, ד

יקח נא. על ידי שליח, והקדוש ברוך הוא שלם לבניו על ידי שליח שנאמר (במדבר כ יא) וירם משה את ידו ויך את הסלע:

ורחצו רגליכם. כסבור שהם ערביים שמשתחוים לאבק רגליהם והקפיד שלא להכניס עבודה זרה לביתו אבל לוט שלא הקפיד, הקדים לינה לרחיצה, שנאמר (יט ב) ולינו ורחצו רגליכם:

תחת העץ. תחת האילן:

יִסְּבוּן כְּעַן זְעֵיר מַיָּא וְאַסְחוּ רַגְלֵיכוֹן וְאִסְתְּמִיכוּ תְּחוֹת אִילָנָא

תְּחוֹת אִילָנָא

יוקח ג' במסורה הכא ואידך ברזל מעפר יוקח. גם שבי גבור יוקח. פירוש גם השבי צדיק מגבור יוקח בזכות יוקח נא מעט מים. ברזל מעפר יוקח פירוש ברזל חרב של פורעניות יוקח מישראל שנמשלו לעפר בזכות אברהם שאמר ואנכי עפר ואפר. יוקח נא מעט מים. בגימטריא מכאן זכו לבאר:

ורחצו רגליכם ב' במסורה הכא ואידך בהאי פרשה גבי לוט מהכא ילפינן שחשש לע"א מדלוט הקדים לינה לרחיצה ואברהם הקדים רחיצה ללינה מלמד שהיה חושש שמא ערביים הם ויכניסו ע"א לתוך ביתו:

תרגמתי 'יוקח נא'-יקדם – יובא, דוגמת מה שאמר: קחם נא אלי. ובאיל [המילואים אמר: ולקחת את האיל השני]. ומילת 'מעט' היא על דרך הענוה של הצדיקים האומרים מעט. וכן: "מעט צרי ומעט דבש". וכן, "מעט ורעים". ואמר ורחצו רגליכם, אף על פי שהרחיצה נעשית על ידי הנערים, אלא כוונתו ברשותם. ואפשר לפרש ורחצו – כפי שאתם רוצים, וכן, 'והשענו'-כפי חשקכם. ואמר פת לחם כמשפט הענוה של הצדיקים. 'וסעדו'- כפי יכלתכם. 'ואחר תעבורו'- כמו אחרי כן תעבורו.

והשענו תחת העץ. למדנו שלא היה שם אלא אילן אחד. ולמה נגלה לאברהם באילן. לפי שבשרו שיוליד אחרי זקנתו. כאילן זה שכתוב בו (איוב י"ד ז') כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף ויונקתו לא תחדל. אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו מריח מים יפריח ועשה קציר כמו נטע. ועוד שהצדיקים נמשלו לעץ והוא שכתוב (תהלים א') והיה כעץ שתול על פלגי מים:

ורחצו רגליכם עת השרב היה כמו שפרש״י שהוציא הקב״ה חמה מנרתיקה, וזיעה מצויה ברגליהם של עוברי דרכים.

יקח נא מעט וגו׳. אולי שלא רצה לשנות כמנהג הלקוח באורחים שהיו מקדימין לרחץ רגליהם לחששת עבודה זרה כאמרם זכרונם לברכה (בבא מציעא פ״ו), ואמרו מעט זה מנהגו לומר לאורחים להראות כי אין טורח הרבה עליהם שלא לבישם:

עוד ירמז ענין הנוגע למלאכים שיקחו מעט מים שהיא התורה, ולהיות כי התורה יש בה בחינת הפשט ובחינת הפנימיות, והנה המלאכים שבאו בדמות אנשים הוא גוף שברא להם ה׳ רוחני מהגלדת האוירים (זהר חלק א׳ נ״ח), ובערך עצמות המלאך יחשב גוף ויתיחס אליו בחינת רגל כידוע הטעם ליודעי חן, ורמז להם שיקחו מעט מים מפשטי התורה ויטהרו בו רגליהם שהוא בחינת גוף הנכר עליהם. וישענו תחת העץ, שהיא התורה שנקראת עץ חיים, ולזה אמר העץ בה״א הידיעה. גם אמר להם שיקחו פת לחם היא בחינת פנימיות התורה, ויסעדו בו פנימיותם והוא אמרו ״לבכם״. ודקדק לומר פת לחם פת שיש בבחינתו לחם שהם שלש הויות שהם בחינת חיות העולמות.

יוקח נא מעט מים. פירש״י שלא רצה להכניס ע״ג לביתו וזה רחוק מן הדעת וכי מפני שוטים שקלקלו לא יכניס שום אבק לביתו, ולמה יכניס אור השמש לביתו והלא יש הרבה שעובדין לשמש, אלא שמ״מ אינה נאסרת, כך קרקע עולם אינה נאסרת. ויותר קרוב לשמוע שלא רצה ליתן מפתו לבלתי הגונים כי שמא ערביים המה, על כן רצה להחזירם בתשובה ע״י שיסירו אלהי הנכר מקרבם, כי הע״ג בביטול כל דהו סגי לכך נאמר מעט מים, ונאמר יוקח, על ידי אחר משמע, כי אף אם יסירו האבק מה בכך אם אמונה נפסדה זו נשארה קבועה בלבם, וטהרת הלב הוא דבר שאין בידו של אברהם, על כן יוקח מעט מים טהורים לטהר הלבבות כי דבר זה מסור להם ולא לו.

ועל צד הרמז נראה לומר, כי על זה אמר והשענו תחת העץ כי הל״ל והשענו בעץ אלא שרצה לומר בואו חסו בצל שדי כמו שפירש״י על פסוק סר צלם (במדבר יד ט) היינו צלו של הקב״ה. וכן יש מפרשים ע״ד הקבלה שמאמר היש בה עץ אם אין. (שם יג כ) דומה למה שנאמר (שמות יז ז) היש ה' בקרבינו אם אין. כך אמר להם השענו לכם תחת העץ העושה צל ורמז לצל האמיתי אשר בצילו יחיו כל הנמצאים והמשכיל יבין: וי״א לפי שהארץ מהוה את הכל כי הכל בא מן העפר ושמה ישוב הכל על כן טעו לומר שיש בה צד אלוהות.

מעט מים. זה לא שייך לכלל אמור מעט וכו׳. והא דלא אמר יוקח מים היינו שהראה שאינו מכביד עליהם ללון עמו. וא״כ היה ראוי לפי המנהג לרחוץ הרגלים יפה. אבל הוא לא מצא לב לבקש כ״כ מהם אלא שעה קטנה יתעכבו עמו. ולזה די רחיצה מועטת:

יקח נא מעט מים. אחר שראה אותם בדמות אנשים התנהג עמהם כמנהג עם עוברי ארח, ואשר מדת אברהם היה מדת החסד להכניס אורחים ולהאכילם וללמדם ג"כ לברך את שם ה'. להיטיב עם כל בני אדם בגשמיות וברוחניות וזה היה כל מגמתו, לא יכול להתאפק מלבקש את האורחים האלה שהיה דעתם לעבור לדרכם שינוחו אצלו קצת, ובזה נבדל ממי שיתן צדקה לעניים מצד מדת הרחמים, שזה לא יתן רק לעני הרעב ללחם, ורק לעני השואל ומבקש, לא למי שאינו צריך ואינו מבקש וכ"ש הבלתי רוצה להתעכב, וכ"ש שלא ישתחוה ויחנן לו שיבא אל ביתו, שזה מורה רב טובו וחסדו שהיה זה בעיניו כאלו העובר אורח מהנהו ומטיב עמו במה שיאכל מפתו, ופייס דעתם שאינו רוצה לעכבם הרבה רק שירחצו רגליהם וינוחו מעט תחת העץ, שזה יעשו גם בדרך כשימצאו מעין מים וחורש מצל:

ע (הרא"ם), אין ההודעה של רש"י על מלת יוקח שפירושו ע"י שליח, דזה הוא דבר פשוט, דאם לא כן היה לו לומר אקחה, אלא ההודעה הוא על ששילם לבניו וכו':

פ אבל הלחם שלקח הוא בעצמו שנאמר (פ' ה') ואקחה פת לחם, הקב"ה נתן להם ג"כ בעצמו, והמטיר להם המן, (מהרש"ל):

צ (נח"י), תמוה בעיני דזה הפסוק נאמר בפרשת חקת (במדבר כ' י"א) והוא לפורעניות, ואילו בב"מ (דף פ"ו:) הביאו פסוק מפרשת בשלח (שמות י"ז ו') והכית בצור וגו', והוא של ברכה שזהו בארה של מרים כדפירש"י שם (ד"ה לבארה), וכן בב"ר (מ"ח י') הביא פסוק עלי באר ענו לה (במדבר כ"א י"ז) שהוא ג"כ פסוק של ברכה, ועוד קשה למה הביא זה הדרוש כל עיקר והוא אינו צורך לפשוטו של מקרא:

ק דקשה לרש"י למה שינה הכתוב כאן מבלוט, דהכא אמר רחיצה קודם לינה, וגבי לוט נאמר (לקמן י"ט ב') לינה קודם רחיצה, אלא וודאי משום עבודה זרה וזה הקפיד וזה לא הקפיד, ולכך נקט רש"י כאן ולוט לא הקפיד כו'. (נח"י), קשה לי דילמא לוט נמי היה מקפיד, והא דאמר לוט (שם) ולינו ורחצו, לפי שלא נדמו לו כערביים ע"ש:

ר לא בקעת עץ כמו ונשל הברזל מן העץ (דברים י"ט ה') והוא עץ תלוש, דא"כ איך ישענו תחת עץ תלוש, לכן פירש אילן, וכן התרגום מתרגם כאן תחות אילנא ולא תחות אעא: