בראשית טו, יג

כי גר יהיה זרעך. משנלד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה כיצד, יצחק בן ששים שנה כשנלד יעקב. ויעקב כשירד למצרים אמר (להלן מז ט) ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה, הרי מאה ותשעים, ובמצרים היו מאתים ועשר כמנין רדו, הרי ארבע מאות שנה. ואם תאמר במצרים היו ארבע מאות, הרי קהת מיורדי מצרים היה, צא וחשוב שנותיו של קהת, ושל עמרם, ושמונים של משה שהיה כשיצאו ישראל ממצרים, אין אתה מוצא אלא שלש מאות וחמשים, ואתה צריך להוציא מהן כל השנים שחי קהת אחר לידת עמרם, ושחי עמרם אחר לידת משה:

בארץ לא להם. לא נאמר בארץ מצרים אלא בארץ לא להם, ומשנלד יצחק (להלן כא לד) ויגר אברהם וגו', וביצחק (שם כו ג) גור בארץ הזאת, (תהלים קה כג) ויעקב גר בארץ חם, (בראשית מז ד) לגור בארץ באנו:

וַאֲמַר לְאַבְרָם מִדַע תִּדַע אֲרֵי דַיָרִין יְהוֹן בְּנָיךְ בְּאַרְעָא דְלָא דִילְהוֹן וְיִפְלְחוּן בְּהוֹן וִיעַנוּן יָתְהוֹן אַרְבַּע מְאָה שְׁנִין

וַאֲמַר לְאַבְרָם מִנְדַע תִּנְדַע אֲרוּם דַיְירִין יְהוֹן בְּנָךְ בְּאַרְעָא דְלָא דִלְהוֹן חֲלַף דְלָא הֵימְנַת וִישַׁעֲבְּדוּן בְּהוֹן וִיסַגְפוּן יַתְהוֹן אַרְבַּע מְאָה שְׁנִין

כי גר יהיה זרעך זה מקרא מסורס ושיעורו כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה ועבדום וענו אותם ולא פירש כמה ימי העבדות והעינוי והרבה מקראות מסורסות יש בכתוב וכן בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי (בראשית ל״ט:י״ז) וכן וכל הארץ באו מצרימה לשבור אל יוסף (שם מא נז) וכן כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל מיום הראשון עד יום השביעי (שמות יב טו) וכן ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו לו להשתחות לחפור פירות ולעטלפים (ישעיהו ב כ) וכן לכו שמעו ואספרה כל יראי אלהים אשר עשה לנפשי (תהלים סו טז) וכן לי יזעקו אלהי ידענוך ישראל (הושע ח ב) וכן והיו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה סגלה וחמלתי עליהם (מלאכי ג יז) ורבים כן וענין הכתוב אף על פי שאני אומר לך לזרעך נתתי את הארץ הזאת ידוע תדע כי טרם תתי אותה להם יהיו גרים בארץ לא להם ארבע מאות שנה וגם יעבדום וענו אותם ורבי אברהם אמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בעבדות וענוי עד קץ ארבע מאות שנה מן היום הזה ואם כן הודיעו קץ הגאולה ולא הודיעו כמה ימי הגלות גם נכון הוא:

כי גר יהיה זרעך. נקרא בלשון הקדש האיש שיש לו משפחה כסעיף שהוא דבק בשרש על כן נקרא אזרח כי טעמו כאזרח רענן וטעם גר. כמו הגרגיר שנכרת מן הסעיף. ויש חסרי לב שזה הטעם רחוק בעיניהם ואלו היו יודעים טעם כל אות וצורתו אז יכירו האמת:

ארבע מאות שנה. עד סוף זה הקץ מהיום:

ידוע תדע. הודיע סבת אחור ירושת הבנים והיא כי לא שלם עון האמורי כי לא יצדק לגרש גוי מארצו עד שתתמלא סאתו. אמר אם כן ידוע תדע שאף על פי שאני נשבע לתת הארץ לבניך לא יהיה זה מיד כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם עד אותו הזמן שישלם בו עון האמורי ועם זה הגיד קורות השעבוד והענוי העתידים אז לקצת דורות מזרעו בסבלותם כי אמנם זה לא קרה להם בדורות הצדיקים שכל זמן שהאחד מן השבטים קיים לא התחיל השעבוד אבל קרה כאשר העוו את דרכם כמו שהעיד הנביא באמרו וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי איש שקוצי עיניהם לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים ואעש למען שמי וכל זה הגיד למען ידע דור אחרון בקבלה כי דבר ה' הוא ולא ייחסו הדבר לזולתו כענין הנביא באמרו ואגיד לך מאז בטרם תבא השמעתיך פן תאמר עצבי עשם:

ועבדום וענו אותם. כנגד במה אדע וגו':

ארבע מאות שנה. כנגד ד' תיבות. ד"א במ"ה עולה ארבע מאות בא"ת ב"ש. ועוד מסיק בפרק ראשון מנדרים מפני מה נענש אברהם שנשתעבדו בניו מפני שהפריד בני אדם מליכנס תחת כנפי השכינה שנא' תן לי הנפש:

כי גר סופי תיבות עולה למנין רד"ו:

...ואין מבני יעקב מי שהאריך ימים יותר מלוי. ותגרע את הקי"ז (שנים עד שתגיע לשמונים). וכשנביא בחשבון את השנים שכל אחד מהם חי עם אביו, ונכניס את השנים של זה עם זה, יתקיים לנו התאריך של ר"י שנים. ואשר לארבע מאות שנים, לא כולן היו של ענוי, ואף לא של עבדות, אלא כל שלושת הדברים, גרות עבדות וענוי, בכולן יחד היו ת' שנה. ככ' כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה; גרות ועבדות ועינוי, כולן יחד ת' שנה. וזה כמי שאומר: הייתי בבגדאד וכופה ובצרה עשרים שנה. ואפשר שהיה י"ב במקום אחד, שבע במקום אחד ואחת במקום אחר. וכן, 'כי גר'-ת' שנים, ועבדום – ר"י, וענו אותם – פ' שנים. והתאריך הזה נופל על בניו בלבד, ככ': "יהיה זרעך". ולפיכך הוא נחשב מלידת יצחק. ואשר לת"ל שנים, הנסיעות של אברהם נכללות בהן והן השלושים שהזכרנון בפרשת ויקח תרח את אברהם בנו. כי לא נאמר שם, "זרע אברהם", אלא: "ומושב בני ישראל" וישראל הוא יעקב. וכשאומרים: בני פלוני, זה חל על בניו ועל משפחתו, כגון ואלה בני המדינה. והרי זה נופל על (כל) המשפחה (של בני ישראל). ואברהם בכלל בני ישראל. ובאומרו: "אשר ישבו במצרים", רצונו: מחוז מצרים, ומה שהוא תחת שלטונו, מכל הארצות, עד נהר פרת שלפעמים היה שייך למצרים ככ' ולא הוסיף מלך מצרים לצאת מארצו כי לקח מלך בבל מנחל מצרים עד נהר פרת וג'. וזה הוא באור קץ (גלות) מצרים. וגם את הגוי וג'. אלו הן המכות. ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, אלו הכלי כסף וכלי זהב ושמלות כמו שנבאר.

ואתה תבא אל אבתיך בשלום, בשלום מן העבדות, לא יגיעך דבר מזה. ואל יאשיהו אמר: ונאספת אל קברתך בשלום, שלא יחרב בית המקדש בימיו. ואשר אמר לצדקיהו: בשלום תמות, שלום מן החרב, וכמו שאמר ירמיהו: "לא תמות בחרב". ויש אומרים שיראה נקמה באויבו, כי נבוכדנצר מת בעוד צדקיהו חי, והראשון נראה יותר. בשיבה טובה, כולל שני דברים: תשובת תרח ותשובת ישמעאל. וכן במה שאמר לדויד "וימת בשיבה טובה" שנתכפר לו אותו החטא המפורסם. וכן מה שנאמר בגדעון: "וימת בשיבה טובה", שלא חטאו ישראל בחייו, ולא יעלה על הדעת ש"ויעש אתו גדעון לאפוד ויצג אותו בעפרה" וג' היה בחייו, ונבין שעשיית האפוד לכהנים, שהוא לשבח, היה בחייו, ואחרי מותו עשאוהו עבודה זרה ככ': "ויהי כאשר מת גדעון וישובו בני ישראל" וג', ועליו אמר: ויזנו אחריו שם. והרי הוא כנחש הנחשת שעשה משה, ואחרי מותו עשאו העם נעבד.

ויהי השמש באה והנה תנור עשן, הוסיף "עשן", כי היה כגלגל מסביב לאש. ודימהו לתנור, כדי לקרב הדבר למה שידוע לנו, דוגמת אומרו בהר סיני: "ויעל עשנו כעשן הכבשן".

לזרעך נתתי את הארץ הזאת, נתינה בכח, והן הארצות של עשר האומות המנויות ונתן לנו עשר בכח, ולא הגיעו לנו בעבר בפועל אלא שבע. ושל קיני וקנזי וקדמוני עוד לא ניתנו להם, וינתנו בזמן הישועה, ככ': "ואם ירחיב יי אלהיך" וג'. ויש אומרים, שבשביל כך אמר ליצחק: "את כל הארצות האל" ולא "האלה", כי נשארו מהן שלש. וכן אמר: רק לאנשים האל, כי השלישי נפרד מהם. וכן "את כל התועבות האל" למעט את שמונה השניות, שהן מן הקבלה. וכן "ויספת לך שלש ערים על השלש האלה", יהיה בזמן הישועה, כשיתקיים, "ואם ירחיב".

ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו'. ע"ד הפשט באורו כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה ועבדום וענו אותם, ולא פירש כמה יהיו ימי העבדות והענוי.

והחכם רבי אברהם אמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, בעבדות וענוי, עד קץ ארבע מאות שנה מן היום הזה. ולפי זה הודיעו קץ הגאולה, והודיעו כמה ימי הגלות.

ארבע מאות שנה. טעם המספר הזה בגלות מצרים לא נודע ואחד ממפרשי התורה אין מגיד ואין משמיע בזה דבר.

אמנם אם תדקדק תמצא כי המספר הזה נזכר ברוב המקומות אצל עין הרע, כי עין רע מספרו ארבע מאות ואות תי"ו תכלית כל האותיות וכן עין הרע מכלה הכל, ולפי שנתוסף באברהם אות ה"א שהיא מדה"ד לכך שלטה בו עין הרע שהוא מכח הדין שנגזר על זרעו להשתעבד ארבע מאות שנה כמספר עי"ן הר"ע לפי ששלטה בו עינו של שטן, וזהו שאמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך כלו' זרעך הנולד מבין שני ההי"ן שהם מדה"ד ושלטה בו עין הרע שהוא מכח הדין לכך ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. וכן תמצא בעפרון החתי שהיה לו עין הרע וכן עפרו"ן בגמטריא עי"ן ר"ע כמו שהזכיר ארבע מאות. וכן תמצא בעשו המתפרנס ממדתו של יצחק שהוא מדה"ד שהיה לו עין רע, ודרשו רז"ל (בראשית ל״ב:י״ז) ורוח תשימו בין עדר ובין עדר למה אמר יעקב כן כדי להשביע עינו של אותו רשע וכתוב בו וארבע מאות איש עמו.

ומצאתי בבראשית רבה (דניאל ז׳:ח׳) ואלו עיינין כעיני אנשא בקרבא דא. זו מלכות ארם שהיא מכנסת עין הרע בממונו של אדם:

ידע תדע באותו לשון שחטא לומר במה אדע, נקנס על זרעו גרות מדה כנגד מדה.

ועבדום בניך יעבדו את האומות וענו אתם.

ויאמר לאברם וגו׳. צריך לדעת למה כפל לומר ידע תדע. עוד צריך לדעת למה אמר גר יהיה זרעך ולא אמר ״זרעך יהיה גר״ או ״יהיה זרעך גר״, כי אין דרך להזכיר המאורע קודם שיזכיר למי יארע. עוד למה לא פרש כונתו באמרו ״גר וגו׳ ועבדום וענו״ וגו׳, אם שלשתם יחד יהיו בכל הארבע מאות שנה או חלק מהארבע מאות בגרות וחלק בעבדות וחלק בענוי. האמת, כי ממה שראינו שכן היה נודעת הכונה, אלא למה לא פרש ה׳ דבריו?

אכן כונת הכתוב הוא על זה הדרך, טעם שכפל לומר ידע תדע לשלש סבות. הא׳ על דרך אמרם זכרונם לברכה (נדרים לב.) וזה לשונם: ירדו אבותינו למצרים בשביל דבר קל שאמר ״במה אדע״, והוא אמרו ״ידע״, לצד שאתה חפץ לדעת, ״תדע כי גר״ וגו׳. ב׳, להיות שאמר ה׳ בענין שני דברים, אחת פורעניות ואחת הטבה, כאמרו ״ואחרי כן״ וגו׳, לזה אמר ידיעה שתי פעמים. ג׳ על דרך אמרם זכרונם לברכה (ברכות יח:) בפסוק (דברים לד:ד) ״זאת הארץ אשר נשבעתי וגו׳ לאמר״ וגו׳, שאמר לו ה׳, לך אמור לאברהם וגו׳ שבועה שנשבעתי וכו׳, עד כאן. והוא אמרו שתי ידיעות: א׳ היא מה שמודיעו באותו מצב, ואחד שעתיד להודיעו על ידי משה, ולזה אמר ״תדע״ לעתיד.

וטעם שאמר גר יהיה וגו׳, שהקדים המאורע, נתכון לומר כי הגרות היא כסדר שהיה בה אברהם. ואם היה אומר ״כי יהיה גר״ משמע שתתחדש הגרות, ויהיה נשמע שיהיה זמן שלא יהיו גרים קדם ותתחדש להם הגרות. ולא כן הוא שעור אמרו ״כי גר יהיה זרעך״, פרוש: בגרות יהיה עומד זרעך. ולזה מצינו שחשב ה׳ שני יצחק ויעקב, הגם שהיו בהויתן לגרות אבות.

ואם תאמר היה לו לומר ״כי זרעך גר יהיה״ וגו׳, דע כי נתחכם ה׳ לומר כן לגלות דעתו כי לא לכל זרעו גזר ה׳ על השעבוד והענוי, ולזה אמר ״כי גר יהיה זרעך״, פרוש יהיה לך חלק בזרעך שאינו אלא בגרות ולא ישתו יין מרורות כל עקר. ואם היה מקדים לומר ״זרעך גר יהיה״ וגו׳ תהיה הכונה על זה הדרך: ״זרעך גר יהיה״ וגו׳ ״ועבדום״ וגו׳, ואין חלק מזרע משלל מהאמור בענין שהם גרות עבדות ענוי, והוא לא כן חושב כי יש שישנו בגרות לבד. ולזה הפסיק בין הגרות לשאר, פרוש, לומר כי יש מהזרע שהוא מחלט שאין לו אלא גרות לבד. וזה הוא שעור הכתוב ״גר יהיה זרעך בארץ לא להם״, ״זרעך בארץ לא להם ועבדום״ וגו׳. וטעם שלא שער כמה מהעבדות וכו׳, דבר זה אין לו שעור יכולין להפטר ביום אחד על דרך אמרם זכרונם לברכה (דברים רבה פ״ב) ״יענך״ וגו׳. ומעתה שלשה הדרגות בענין: חלק מהזרע מחלט מהשעבוד והענוי והם האבות והשבטים, והשאר חלק בגלות וחלק בענוי, ואין שעור לזמן הענוי כי אם יזכו יום אחד ולא רד״ו שנה. וצא ולמד משבט לוי (שמות רבה ה:טז) שנדמה לאבות. ודע שגם הם טעמו דבר מה, צא ולמד ממשה (שמות ב:ג) ״ותקח לו תבת גמא״ וגו׳ ״על שפת היאר״׃

ידע תדע וגו׳. אע״ג דמלכיות העתידות להיות. תלוי בתנאים הללו. וא״כ אין הדבר ברור לע״ע אבל זה ברור.

כי גר וגו׳ ארבע מאות שנה. יחד גרות ועבדות וענוי יומשך זמן ד׳ מאות שנה מיום שנדבר עמו וכמש״כ לעיל. ואין ברור כמה יהיה גרות לבד וכמה יהיה עבדות וכמה עינוי רק בדרך כלל בזה המשך יהיה הכל בברור :

ויאמר לאברם, הודיע לו שכמו שבאיש הפרטי יעברו עליו בנעוריו כמה יסורים ומכאובים, אם בעת הולדו אם אח"כ מצמיחת השנים והחלאים הנקרים בילדים, למען יזכך חומרם וירגישו אור נפשם כמ"ש בחובה"ל כן האומה אשר בחר ה' לסגולתו שם אותה תחלה בכור הברזל לצרף סיגי החומר ולזככה ולטהרה ע"י עוני ומכאובות, (וכמ"ש באורך בס' ישעיה סי' כח, עמש"ש ויסרו למשפט אלהיו יורנו), הודיע לו כי דור בניו טרם יזכו אל המדרגה הזאת שיהיו כולם לב וסגולה והעם אשר ידבק בם הענין האלהי, ידוכא חומרם ע"י קושי השעבוד וכור עוני, וזה יהיה בג' מדרגות, שתחלה גר יהיה זרעך, וזה התחיל תיכף בלדת יצחק, שהיה גר בארץ לא לו, [ותפס הלשון בארץ לא להם, שיש בו ב' פירושים, אם שהוא לא להם לבני אברהם, שאף שא"ל לזרעך אתן את הארץ עדן לא החזיקו בה, ואם נחשב שזה כאילו החזיקו בה הוא ארץ לא להם של הכנעני היושב בה. וכן ארץ מצרים, היה לא להם לישראל ולא להם להמצריים כי מכרו את ארצם לפרעה] ואח"כ ועבדום שזה התחיל משמת יוסף ואחיו ששמו עליו שרי מסים, ואח"כ וענו אותם וזה התחיל משנולדה מרים, ובין כולם ימשך ארבע מאות שנה. והנה הגר יכנע כח חפשיות דמיונו שרמז בעגלה משולשת, וישא מרום עיניו ושכלו אל אלהי אביו, והעבד יכנע כח המתעורר שלו, כי לא יתאוה אל הקנינים והעושר והמשרה כי הוא וכל אשר לו קנין אדוניו, ויבתר בתוך את העז המשולשת, והמעונה יבטל כח תאותו המרומז באיל משולש. והנה בגרות ועבדות יחס הדבר אל זרעו, שהם מעצמם היו גרים והם מעצמם עבדו את המצריים, וע"כ כתוב ועבדום ולא כתוב ועבדו בם או והעבידום שיסוב על המצריים, כי תחלת העבודה לתת מס היה בהסכמתם. אבל הענוי היה בעל כרחם וזה מיחס אל המצרים. וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. יש הבדל בין דן ובין שופט [כמ"ש בפי' התנ"ך בכ"מ] שמשפט בא על גמר הדין בדבר שמשפטו מבואר, ודין בא על שמיעת טענת בע"ד או על עיון השופט וחקירתו בדבר שאין משפטו מבואר, אמר שידון ויחקור על הגוי אשר יעבודו אם חייבים עונש אם לא, ופי' הדבר כי הגרות והעבדות מיחס אל ישראל כאלו זה יקבלו מעצמם לתת מס אל מלך מצרים וזה מחוקי הארצות, אמנם הענוי שזה מיחס אל המצריים, זה יעשו המצריים מעצמם מרוע לבבם, הענוי לא נגזר מדרך גזרה רק ה' הודיע העתיד שיעשו זאת בזדון לבם. והנה על הענוי א"צ שידון אותם, כי משפטם מבואר שחייבים ע"ז עונש, כי זאת עשו בחמס וברשע ולא שייך ע"ז לשון דין, אבל העבדות שזה קבלו ישראל מרצונם וזה מחוקי הארצות לתת מס למלך הארץ, זה ידון וידרוש ויחקור ע"ז, אם היה העבדות כפי חוקי הארצות וכפי מה שקבלו ישראל ברצונם אין מגיע להם עונש, אבל אם היה העבדות יתר על המדה, שעז"א אשר יעבודו שמיחס העבדות אל מצרים (כמ"ש ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך, אשר מצרים מעבידים אותם) שהוא מה שהעבידום יותר על המדה זה ידון ויחקור, שעל מה שעבדו בם יותר על הראוי יעניש אותם, ועז"א מלת וגם ר"ל שלא לבד שיעניש את הגוי אשר יענו אותם, שזה היה חמס ושוד, כי גם את אשר יעבודו בעבדות לבד ושלא בענוי דן אנכי, לשער אם היה כפי הראוי או לא, וע"ז הביא עליהם עשר מכות שהיו עונש בין על הענוי בין על מה שהעבידום בפרך שזה לא נגזר עליהם כלל, כי לא נגזר רק שישראל יעבדו אותם כמ"ש ועבדום שהיא עבודה ברצון כפי חוקי המדינה, לא שהמצריים יעבדו בם, שזה מציין עבודה בע"כ נגד החוק. ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, שכל מה שיעבדו בם בעל כרחם נגד חוקי הארצות יצטרכו לשלם להם שכר עבודה כפי עבודתם, וזה יעלה לחשבון גדול ועצום מאד, וה' גבה זאת מהם בבזת מצרים ובבזת הים, במשפט אמת וצדק:

נ לא חש להוציא נמי השנים שהיו לקהת קודם שירד למצרים, וא"כ הואיל ולא היה השעבוד ארבע מאות שנה למה כתיב ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, ועל כרחך צריך לומר דארבע מאות שנה קאי אגר יהיה זרעך בארץ לא להם, דהרי משנולד יצחק היו כגרים בשאר ארצות כדכתיב ויגר יצחק שהוא לשון גירות, ולא קאי על ועבדום וענו אותם, דעבדים לא יהיו אלא רד"ו שנה:

ס ולכך כתיב בארץ לא להם שהרי לא באו מיד למצרים אלא בסוף ימי יעקב: