בראשית יד, כג

אם מחוט ועד שרוך נעל. אעכב לעצמי מן השבי:

ואם אקח מכל אשר לך. ואם תאמר לתת לי שכר מבית גנזיך, לא אקח:

ולא תאמר אני העשרתי את אברם. שהקדוש ברוך הוא הבטיחני לעשרני, שנאמר לעיל (יב ב) ואברכך וגו':

אִם מִחוּטָא וְעַד עַרְקַת מְסָנָא וְאִם אֶסַב מִכָּל דִי לָךְ וְלָא תֵימַר אֲנָא אַעְתָּרִית יָת אַבְרָם

אִין מִן חוּטָא וְעַד סַנְדְלַת רְצוּעָה אִין אֶסַב מִכָּל דִי לָךְ וְלָא תְהֵי מִתְרַבְרַב לְמֵימָר אֲנָא אַעֲתָרִית מִן דִידִי יַת אַבְרָם

אִם מֵחוּטָא וְעַד רְצוּעָה דְסַנְדְלָא אִם אֶסַב מִכָּל דִילָךְ וְלָא תֶהֱוֵי מִתְרַבְרַב וַאֲמַר אֲנָא עֲתָרִית יַת אַבְרָם:

אם מחוט. שממנו תופרין כל בגד:

שרוך. העור הקושר הנעל:

אם מחוט ועד שרוך נעל. כל אם שבמקרא כשלא יבא אחריו פועל תנאי יהיה במקום מלת שלא אמר א"כ הרימותי ידי שלא מחוט ועד שרוך נעל אוכל ליתן לך שאין בידי כלום ושלא אקח מכל אשר לך. וכן אם יראו את הארץ שלא יראו. אם אתם תבאו שלא תבאו. חי ה' אם יומת שלא יומת. חי ה' אשר עמדתי לפניו אם אקח שלא אקח וזולתם רבים:

אם מחוט ועד שרוך נעל. הראה בזה אברהם כח נדיבתו שלא רצה ליהנות משלל המלכים ואפילו הדברים שאין להם דמים ונשבע בזה ואמר הרימותי ידי והוא לשון שבועה כלשון (במדבר י״ד:ל׳) נשאתי את ידי, ואמר הרימותי ידי אל ה' להיות הקדש הכל לפניו ואם אקח מכל אשר לך, ומפני זה אמר הרימותי ידי ולא אמר נשאתי, לפי שההקדש נקרא תרומת יד כענין שכתוב (שמות ל"ד) תרומת כסף ונחשת:

והגאון רבי סעדיה כתב אם מחוט ועד שרוך נעל הזכיר הכתוב הצומח והחי והדומם שהם הקנינים כולם שהם ברשות המדבר אם מחוט זה הצומח וכולל התבואה והפירות, ועד שרוך נעל זה החי וכולל הבהמות והעופות, ואם אקח זה הדומם וכולל הכסף והזהב ואבנים טובות ומרגליות, ולכך הוסיף ואמר ואם אקח מכל אשר לך וגו':

ובמדרש אם מחוט ועד שרוך נעל, אמר לו הקב"ה לאברהם אתה אמרת אם מחוט חייך שאני נותן לבניך מצות ציצית שנקרא חוט שנאמר (במדבר ח') ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת ומתרגמינן חוטא דתכלתא, וטהר את בניך במזבח שהיה מוקף בחוט הסקרא, אתה אמרת ועד שרוך נעל חייך שאני נותן לבניך מצות רצועה של תפילין ומצות אכילת הפסח שכתוב בו (שמות י"ב) ונעליכם ומצות יבמה שכתוב בה (דברים כ״ה:ט׳) וחלצה נעלו, וכן בלשון נעל אני עתיד ליפרע מעשו שנאמר (תהילים ס׳:י׳) על אדום אשליך נעלי וכן בלשון נעל אני משבח את בניך שנאמר (שיר השירים ז׳:ב׳) מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב:

אם מחוט. תכשיט של ראש כמו ששנו רבותינו ״חוטין שבראשי הבנות״ במסכת שבת (סה,א) הם חוטין של משי שקושרים בהן שערותיהן.

שרוך נעל. תכשיט של רגל. ד״א אם מחוט שממנו כל בגדים כלומר הן דבר גדול או קטן.

ואם אקח מכל אשר לך. כשיצאתי מבית אבי הקב״ה הבטיחני לעשרני מוטב שלא אקח מכל אשר לך, וכשאעשיר אתלה העושר במי שהעושר והכבוד שלו.

אם מחוט ועד שרוך נעל. שמע' כי החוט הוא אזור החרב שהוא החגור כמו (ישעי' ה' כ"ז) כי אל נפתח אזור חלציו ולא נתך שרוך נעליו כלו' מהחרב ועד השפרו"ן (esperon, Sporn) וכן בחגורתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו דיואב:

ולא תאמר אני וגו׳. וקשה איך יצדק לומר שהוא העשיר וכו׳, והלא האדון ה׳ צבאות הוא מגן צריו?

אכן לפי מה שפרשנו בדברי מלך סדום, כי חושב שהנכסים אליו נוגעים, אלא שמתרצה לתת לו הרכוש כאמרו ״והרכוש קח לך״, לזה אמר שזה עושה לצד דעתו, שהוא חושב שהנכסים שלו, שלא ימלא פיו לומר ״אני העשרתי את אברם הרימותי וגו׳ אם״ וגו׳. ובזה, לא תאמר אתה וגו׳, ולעולם כפי הדין נכסי הם אשר נתן לי אלהים, ולזה נתתי מעשר מכל, וכמו שהוכחנו בפרוש (בראשית יד:כא) ״תן לי הנפש״ וגו׳. ובזה ידיק אמרו ולא תאמר שהיה לו לומר ״ולא אתעשר משלך״ והבן.

אם מחוט ועד שרוך נעל. יש להתבונן כל פרטי משלים הללו. והנה חז״ל חולין דפ״ט דרשו שזכה א״א עבור זה הלשון חוט של תכלת ורצועות של תפילין. ויש להבין על מה זכה בשביל זה הלשון. ואם מפני הנדיבות שלא רצה ליקח מאומה היה להם לומר בשביל שאמר ואם אקח מכל אשר לך. ובאמת אין זה רבותא כ״כ לפי מעלת א״א. שהרי אמרו בחולין דפ״ט קשה גזל הנאכל שאפי׳ צדיקים גמורים א״י להחזירו שנא׳ מלבד אשר אכלו הנערים. הרי שנקרא גזל. וכמש״כ לעיל די״ש לא ניחא לי׳ דליתהני מאחרים כה״ג. אלא עיקר השכר הוא בשביל זה הלשון אם מחוט ועד שרוך נעל. שנכלל בחין ערך שפתים הללו חסידות גדולה והענין דאיתא בב״ר פל״ט אחות לנו קטנה. זה א״א שאיחה את כל באי עולם. ב״ק אומר כזה שהוא מאחה את הקרע. והוא ע״פ דאיתא עוד שם פי״ט עיקר שכינה היתה בתחתונים כיון שחטא אדם הראשון נסתלקה כו׳ עד שבא א״א והחל להורידה ע״ש באורך. נמצא תכלית שלימות הבריאה היה שיהיו מחוברים שו״א בהשגחה ע״פ המעשים אלא שנקרע ע״פ החטא. ובא א״א ותפר את הקרע וממילא איחה בזה את כל העולם כדאיתא ביבמות דס״ג אפי׳ כל משפחות אין מתברכות אלא בשביל ישראל. ובב״ר פל״ט אפילו ספינות המפרשות ליה״ג כו׳. והנה מה שהגיע מפלת המלכים ע״י א״א היה ע״י שני דברים. אחד ע״י רובי צדקותיו שזכה להיות מאחה את הקרע. ושנית ע״י שהעיר צדק ורדף אחריהם דבל״ז לא נהרגו ועל שני דברים הללו אמר שאינו מבקש שכר מבעל הגמול ית׳ לא על החוט שתפר את הקרע ולא על שרוך נעל שרדף אחריהם. ורק מאהבה הנני עובד והיינו כשבא ישעיה מ״א לאותו ענין אמר ועתה ישראל עבדי וגו׳ זרע אברהם אוהבי דבאותו מעשה הראה אברהם שעובד מאהבה ולא משום גמול והיה בזה דברו למלך סדום דאחר שאיני מבקש שכר מהקב״ה ממילא.

אם אקח מכל אשר לך. האיך אקבל ממך שכר:

ולא תאמר אני העשרתי וגו׳. דאע״ג שקבל אברהם מתנות מכמה ב״א במצרים ומאבימלך ידע שמתייקרים בו. וכדאיתא בקידושין פ״א דקבלת אדם חשוב מיחשב מתנה. אבל מלך סדום ידע בו שהוא רע עין ויחשוב למתנה לאברהם. וגם לא רצה אברהם להחשיבו כלל ולעשות עמו התרועעות :

ד רש"י דייק מדכתיב ואם אקח, משמע מחוט ועד שרוך נעל מילתא בפני עצמו הוא ופירושו אם אעכב לעצמי מן השבי ואם אקח מבית גנזיך. אי נמי דקשה לרש"י הא כבר היה בידו ולא היה לו לומר ואם אקח, אלא על כרחך ואם אקח ממה שתתן לי מבית גנזיך וק"ל: דליכא למימר דהכל דיבור אחד ולא קאי על השבי דהיה לו לומר סתמא אם אקח כו'. עוד דהדברים סותרין זה את זה דבתחילה פרט חוט שרוך נעל שהוא דבר קטן ואחר כך אמר מכל אשר לך [ש]הוא דבר גדול, אלא חוט ושרוך נעל המה דברים של שלל ושבי לא אקח, ומכל שכן אם אקח לך מכל אשר לך דבר גדול. (נחלת יעקב): יש להקשות למה הזכיר עשירות בזה דאטו אם יתן לו פחות מן שיעור העשירות יקבל ממנו, אלא [מכיון ש]מכל מה שלקח מן הביזה לא נתן מעשר, כן כתב הגור אריה, דהוי כתורם שאינו שלו, ואיתא בגמרא (תענית ט.) עשר תעשר, עשר בשביל שתתעשר, ועל כן אמר אם אקח ממך חייב אני לעשר וממילא אהיה עשיר ואח"כ תאמר אני העשרתי מכח ממון שלך שאתן מעשר, ובאמת אהיה עשיר בלא מעשר כלל כהבטחות הקב"ה. (דברי דוד):