בראשית יד, כב

הרימתי ידי. לשון שבועה, מרים אני את ידי לאל עליון וכן (בראשית כב טז) בי נשבעתי, נשבע אני, וכן (שם כג יג) נתתי כסף השדה קח ממני, נותן אני לך כסף השדה וקחהו ממני:

וַאֲמַר אַבְרָם לְמַלְכָּא דִסְדוֹם אֲרֵמִית יְדַי בִּצְלוֹ קֳדָם יְיָ אֵל עִלָאָה דְקִנְיָנֵהּ שְׁמַיָא וְאַרְעָא

וַאֲמַר אַבְרָם לְמַלְכָּא דִסְדוֹם אֲרֵימִית יָדִי בִּשְׁבוּעָה קֳדָם יְיָ אֱלָהָא עִילָאָה דִבְגִין צַדִיקַיָא קָנָא בְּקִנְיָינֵיהּ שְׁמַיָא וְאַרְעָא

וטעם הרימותי ידי אל ה' לשון שבועה מרים אני ידי לאל עליון וכן בי נשבעתי (בראשית כ״ב:ט״ז) נשבע אני לשון רש"י (רש"י על בראשית י״ד:כ״ב) וכן מצאתי בספרי (ואתחנן לג) מצינו בכל הצדיקים שמשביעין את יצרן שלא לעשות באברהם הוא אומר הרימותי ידי אל ה' והנה הוא כלשון וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם (דניאל יב ז) ואונקלוס (תרגום אונקלוס על בראשית י״ד:כ״ב) אמר ארימית ידי בצלו קדם ה' יאמר התפללתי אל ה' וכפי פרושות השמים אם אקח מכל אשר לך כלומר כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף אם אקח והנכון בעיני כי אמר הרימותי ידי אל ה' להיות הקדש וחרם לפניו אם אקח מכל אשר לך כי ההקדשות יקראו כן "תרומת יד" כלשון כל מרים תרומת כסף ונחשת (שמות לה כד) וכל איש אשר הניף תנופת זהב לה' (שם כב) ואמר כן בעבור שנתן ממנו מעשר כי כל אשר יקח מכל אשר לו יהיה תרומה לה' לא יהנה ממנו דבר ובבראשית רבה (בראשית רבה מ״ג:ט׳) עשאן תרומה כמה דאת אמר (במדבר יח כו) והרמותם ממנו תרומת ה':

הרימותי ידי. שבועה כמו כי אשא אל שמים ידי:

וטעם אל עליון. כי הנה נשבעתי בשם שברכני זה הכהן:

הרימתי ב' במסורה הכא ואידך כי הרמתי קולי ואקרא וזהו שאמרו חכמינו ז"ל שאשת פוטיפרע נתכוונה לטובה כמו שנתכוין אברהם לשם שמים:

[הרמתי ידי מרים ידי לשון הווה]

הרמתי ידי הפרשתי חלקי לאל עליון כדכתיב ויתן לו מעשר מכל, אבל יותר לא אקח וזהו אחר שיטת פרש״י .

ויאמר אברם אל מלך וגו׳. טעם הרמת ידו היא כדי שיתאמת אצל מלך סדום שאין דעתו עוד לחזור בו בדבר הזה, לא כלו ולא מקצתו.

ואמרו אם מחוט וגו׳ ואם אקח, שלא היה לו לומר אלא ״אם אקח מחוט״ וגו׳, נתכון לומר על זה הדרך: הרימותי וגו׳ אם מחוט וגו׳ – פרוש: הרי הוא עלי כתרומה אם לקחתי מחוט ועד וגו׳ מהרכוש האמור בענין, ועוד הוסיף שלא יקח לעתיד מכל וכו׳, והוא אמרו ״ואם אקח״ וגו׳:

עוד יכון לומר על זה הדרך: הרימותי ידי – פרוש: נתתי תרומה שאני חיב מהכל, ״אם מחוט ועד״ וגו׳, מה שאני חיב כפי הדין. ושלא תאמר שאני להוט אחר הממון ותובע מה שאינו שלי – ״ואם אקח מכל״ וגו׳, אבל לא מפני הותרנות אהיה גוזל לגבוה מה שאני חיב לתת לו, שהוא תרומת מעשר.

הרמתי ידי. ברבה איתא שעשאן תרומה. פי׳ הקדישן לשמים. ולא על רכוש סדום. אלא רכוש אמרפל וחביריו:

ויאמר אברם. כבר בארתי זאת באה"ש דרוש א', כי השלם כשיגיע לידו מעשה גדולה ופעולה טובה ראוי להתהלל, תהיה הפעולה הזאת בעצמה יקרה בעיניו מכל הון יקר ולא יצוייר כלל שיעשה המעשה ההוא בעבור שכר או ריוח, כי הפעולה בעצמה גדולה מכל שכר וריוח, ואחר שכל מגמת פני אברהם ומסעיו היה כדי לקרוא בשם ה' ולפרסם אמונתו והשגחתו לכל באי עולם. וע"י נצוח המלכים הכירו כל באי עולם שה' אל עליון ושהוא משגיח על יראיו ומפליא עמהם פלאות, א"כ זה השכר היותר גדול בעיניו, ולא יצוייר שיקבל עם זה עוד שכר אחר, וז"ש הלא הרמותי ידי זאת הנוצחת אל ה' אל עליון, שעי"ז נודע שהוא אל עליון ושהוא קונה שמים וארץ וזה השכר היותר גדול אצלי, וא"כ אם מחוט ועד שרוך נעל, וכל מה שאקח ידמה שאקח מאשר לך, כי כבר קבלתי שכרי די והותר. אולם לפי דרכנו עתה, הנה אברהם ראה ויוכח כי לא ידיו עשו את החיל הזה, ולא בכח ידו ובגבורתו נצח ארבעה מלכים אדירים כאלה, רק ה' הוא היה הלוחם והמנצח ואיך יקח מן השלל מאומה, שהגם שמן הדין השלל מגיע להמנצח את המלחמה, אבל הוא לא נצח ולא עשה מאומה, רק ה' לחם ונצח, וז"ש הרימותי ידי. ר"ל ידי זאת הלוחמת והנוצחת הרימותי אל ה' שהוא נצח ולחם בידי, וידי לא היתה רק כחרב ביד ה' שהוא אל עליון וקונה שמים, וא"כ אחר שאני לא לחמתי ולא עשיתי מאומה, "אם [אקח] מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח", ר"ל כל מה שאקח הלא אקח מכל אשר לך כי אין השלל שלי, ולא תאמר אני העשרתי את אברם, פעל תאמר הוא נסתר לנקבה, ומוסב על היד שאמר הרימותי ידי [כי יד בא בלשון נקבה תמיד], אמר אם אקח מהשלל דבר כאלו ידי נצחה ועשתה חיל, אז תאמר ידי אלי לאמר אני העשרתי את אברם כמ"ש ואמרת בלבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל, ואיך תאמר ידי שהיא העשירה אותי אם ה' פעל כל זאת ולא ידי יד כהה:

ג ואע"פ שאין כאן זכר שבועה כמו גבי כי אשא אל שמים ידי דכתיב בתריה ואמרתי חי אנכי לעולם (דברים לב מ), קצר הכתוב פה וסמך על המבין. (הר"א מזרחי). ועוד יש לומר דנשא נמי לשון הרמה הוא, וכמו שמצינו ב"אשא" שהוא לשון שבועה, הכי נמי האי הרימותי שהוא לשון אשא, נמי לשון שבועה, אף שאינו מפורש בהדיא: