בראשית יד, יח

ומלכי צדק. מדרש אגדה הוא שם בן נח:

לחם ויין. כך עושים ליגיעי מלחמה, והראה לו שאין בלבו עליו על שהרג את בניו ומדרש אגדה רמז לו על המנחות ועל הנסכים שיקריבו שם בניו:

וּמַלְכִּי צֶדֶק מַלְכָּא דִירוּשְׁלֶם אַפֵּיק לְחֵם וַחֲמָר וְהוּא מְשַׁמֵשׁ קֳדָם אֵל עִלָאָה

וּמַלְכָּא צַדִיקָא הוּא שֵׁם בַּר נחַ מַלְכָּא דִירוּשְׁלֶם נָפַק לִקְדָמוּת אַבְרָם וְאַפֵּיק לֵיהּ לֶחֶם וַחֲמַר בְּהַהוּא זִימְנָא הֲוָה מְשַׁמֵשׁ קָדָם אֱלָהָא עִילָאָה

וּמַלְכִּי צֶדֶק מַלְכָּא דִירוּשְׁלֶם הוּא שֵׁם רַבָּא הֲוָה כָּהִין עִילָאָה:

ומלכי צדק מלך שלם היא ירושלים כענין שנאמר (תהלים עו ג) ויהי בשלם סוכו ומלכה יקרא גם בימי יהושע "אדני צדק" (יהושע י א) כי מאז ידעו הגוים כי המקום ההוא מבחר המקומות באמצע הישוב או שידעו מעלתו בקבלה שהוא מכוון כנגד בית המקדש של מעלה ששם שכינתו של הקב"ה שנקרא "צדק" ובבראשית רבה (בראשית רבה מ״ג:ו׳) המקום הזה מצדיק את יושביו ומלכי צדק אדוני צדק נקראת ירושלם צדק שנאמר (ישעיהו א כא) צדק ילין בה:

והזכיר והוא כהן לאל עליון להודיע כי אברהם לא היה נותן מעשר לכהן לאלהים אחרים אבל מפני שידע בו שהוא כהן לאל עליון נתן לו המעשר לכבוד השם והרמז לאברהם מזה כי שם יהיה בית אלהים ושם יוציא זרעו המעשר והתרומה ושם יברכו את ה' ועל דעת רבותינו (נדרים לב) שאומרים כי מלכי צדק הוא שם בן נח הלך מארצו לירושלם לעבוד שם את ה' והיה להם לכהן לאל עליון כי הוא אחי אביהם הנכבד כי ירושלים מגבול הכנעני היא מעולם ורש"י כתב למעלה (יב ו) והכנעני אז בארץ היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם זקנו של אברהם שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח לבניו את הארץ (ספרא קכו) שנאמר ומלכי צדק מלך שלם ואין זה נכון כי "גבול הכנעני מצידון" (בראשית י׳:י״ט) יכלול כל ארץ ישראל וגבול בני שם במזרח ממשא רחוק מארץ ישראל אבל אם חלק נח לבניו הארצות ונתן לשם ארץ ישראל היה זה כ"מחלק נכסיו על פיו" וישבו בה בני כנען עד אשר ינחיל אותה השם לזרע אוהבו כאשר הזכרתי כבר (רמב"ן על בראשית י׳:ט״ו):

והוא כהן לאל עליון בעבור היות בכל העמים כהנים משרתים למלאכים הנקראים "אלים" כענין שנאמר (שמות טו יא) מי כמוכה באלים יקרא הקב"ה "אל עליון" וענינו התקיף הגבוה על כל גבוהים כמו יש לאל ידי (בראשית ל״א:כ״ט) ומלכי צדק לא הזכיר השם אבל אברהם אמר ה' אל עליון (בראשית י״ד:כ״ב):

ומלכי צדק. נקרא כן בעבור שהוא מלך על מקום צדק וי"א כי הוא שם:

ושלם. היא ירושלם והעד ויהי בשלם סכו:

והוא כהן. כדברי המתרגם ארמית. וכן כל כהן. והעד וכהנו לו ופי' על דברתי מלכי צדק בספר תהלות. כי כהוגן דבר ויפה עשה שבירך אברם בתחלה בעבור שהתנדב להושיע אשר נשבו ואחר כן אמר וברוך השם שעזרו ונתן צריו בידו:

ומלכי צדק מלך שלם - לכך הפסיק בין: ויצא מלך סדום ל -ויאמר מלך סדום וכתב בינתיים: ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין. ללמדנו שאמת השיב אברהם למלך סדום כשאמר לו בלעדי רק אשר אכלו הנערים שאמר אכלו הנערים ולא אמר אכלנו, כי הוא אכל משל מלכי צדק.

הוציא לחם ויין. לשבי המלחמה העייפים:

והוא כהן. ולו היה נאה לברך:

ומלכי צדק. שכן דרך להוציא לבאי מלחמה שהם עייפים ורעבים וצמאים. ד"א לחם ויין רמז למנחות ונסכים שבתחלה היה כהן כד"א והוא כהן לאל עליון ואבד כהונתו על שהקדים ברכת אברהם לברכתו של הקב"ה הה"ד נשבע ה' ולא ינחם על דברתי מלכי צדק כלומר על דבורו של מלכי צדק והיינו דכתיב והוא כהן הוא כהן ואין זרעו כהן כך מסיק בנדרים:

מלך שלם ר"ת שם לומר לך שזה שם בן נח:

ומלכי צדק מלך שלם, זה שם בן נח. והוא כהן לאל עליון. ע"ד הפשט כהן משרת ומפני שיש בכל האומות כהנים משרתים למלאכים הנקראים אלהים, כמ"ש (שמות ו') מי כמוכה באלים ה' ע"כ יקרא הקב"ה אל עליון כי עליון על כל אלהים וגבוה על כל גבוהים הוא, ועל דעת רז"ל כהן ממש היה ולכך נתן לו אברהם מעשר שנאמר ויתן לו מעשר מכל:

הוציא לחם ויין לפום ריהטא היה לו לכתוב ויאמר מלך סדום אל אברם תיכף אחר ויצא מלך סדום לקראתו אלא לפי שהיה אברהם עתיד לומר אם מחוט ועד שרוך נעל ויאמרו השומעים אם כדבריו של אברהם ממה מתפרנס הוא וכל בני חילו ולכך הפסיק וכתב בינתיים ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין ללמדנו כי אמת השיב אברהם למלך סדום אם אקח מכל אשר לך אך נהנה משל מלכי צדק. ד״א ומלכי צדק, הוציא לחם ויין שהיה טבל כדי שיפריש מהן אברהם מעשר שכן מצינו אברהם כהן היה כמו שפירש.

הוציא לחם ויין. לקראת אברם להאכיל אנשיו העייפים מן המלחמה כמו שעשו שובי בן נחש ומכיר בן עמיאל וברזילי לדוד במלחמת אבשלום:

ומלכי צדק לפי שהיה מלך על מקום הצדק הוא ירושלים נקרא כן בראשית רבה:

והוא כהן לאל עליון בעבור שיש לאומות כהנים משרתים למלאכים הנקראים אלהים לזה אמר לאל עליון. ויש בהתחלת הפרשה הזאת ח' ספקות: הספק הא' אחר שאברהם היה צדיק תמים למה לא אמר ויאמר ה' אל אברם אברם איש צדיק תמים היה כמו שאמר בנח ויותר היה ראוי שיאמר כן באברהם שהיה שלם יותר מנח: הספק הב' שאברהם לא היה עובד את ה' ע"מ לקבל פרס ולמה אמר לו עשה מצותי ובשכר זה אעשך לגוי גדול: הספק הג' בחילוקים שיש בין הברכה לקללה והם ג' א' שבברכה התחיל בברכה שיברך השם למברכין שיברכו לאברהם ואמר ואברכה מברכיך ולא אמר ומברכיך אברך ובקללה אמר בהפך שאמר ומקללך אאור והיה לו לומר ואאור מקללך. החילוק השני כמו שאמר ואברכה מברכך כך היה לו לומר ומקללך אקלל ולמה אמר אאור. חילוק ג' כמו שאמר לשון רבים מברכיך כן היה לו לומר ומקלליך אאור: הספק הד' למה הלך לארץ כנען אחר שהקב"ה לא אמר לו אנה ילך אלא אל הארץ אשר אראך ועדיין לא הראה אותה לו: הספק הה' שאמר ויבאו ארצה כנען וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו ולא אמר ויקרא בשם ה' ואחר כך אמר ויעתק משם ההרה וגו' ויבן שם מזבח ויקרא בשם ה' למה לא קרא בשם ה' כשנראה אליו ה' וכשלא נראה אליו קרא בשם ה' יותר היה ראוי שיקרא בשם ה' כשנראה אליו: הספק הו' למה יצא אברהם מן הארץ שנצטוה ללכת שם ואפילו שהיה רעב לא מתו ברעב יושבי כנען: הספק הז' אחר שאמר והכנעני אז בארץ למה חזר לומר עוד והכנעני אז יושב בארץ: הספק השמיני שחכמינו ז"ל אמרו עשרה נסיונות נתנסה אברהם ואחד מהם הוא לך לך וכו' וזה אינו נסיון אחר שנתן לו ברכות שאין כמותם בעולם והנכון בעיני להשיב לכל הספקות בשנקדים שאנשי אור כשדים עשו עמו רעות רבות בעבור שהיה מכריז אמונת הקב"ה ועיקרי הדת וסותר אמונת עובדי ע"ז בטענות גדולות וכן בבראשית רבה שאמרו וימת הרן על פני תרח אביו ר' חייא אמר תרח עובד צלמים היה חד זימנא נפק לאתר. הושיב לאברהם מוכר תחתיו הוה אתי בר איניש בעי דיזבן והוה א"ל בר כמה שנין את והוא אמר ליה בר נ' או ס' והוה א"ל ווי לההוא גברא דהוא בר ס' ובעי למיסגד לבר יומא והיה מתבייש והולך לו חד זמן אתת איתתא טעינא בידה חדא פינך דסולת אמרה ליה הא לך קרב קדמיהון קם נסיב בוקלסא בידיה ותברהון לכלהון פסיליא ויהב בוקלסא בידא דרבה כד אתא אבוה אמר ליה מאן עבד כדין אמר ליה מה נכפור מינך אתת חדא איתתא טעינא לה חד פינך דסולת ואמרת לי הא לך קרב קדמיהון קריבת לקדמיהון הוה דין אמר אנא איכול ודין אמר אנא איכול קם הדין רבא נסיב בוקלסא ותברינון אמר ליה מה את מפלה בי וידעין אינון אמר ליה ישמעו אזניך מה שפיך אומר נסביה ומסריה לנמרוד אמר ליה נסגוד לנורא אמר ליה אברהם ונסגוד למיא דמטפין נורא אמר ליה נמרוד נסגוד למיא אמר ליה א"כ נסגוד לעננא דטעין מיא. אמר ליה נסגוד לעננא אמר ליה א"כ נסגוד לרוחא דמבדרי עננא אמר ליה נסגוד לרוחא אמר ליה ונסגוד לבר אינשא דסביל רוחא אמר ליה מילין את משתעי אני איני משתחוה אלא לאור הרי אני משליכך בתוכו ויבוא אלוה שאת משתחוה לו ויצילך הימנו הוה תמן הרן אמר מה נפשך אם נצח אברהם אנא מן דאברהם אנא ואי נצח נמרוד אנא מן דנמרוד אנא כיון שירד אברהם לכבשן וניצול אמרין ליה דמאן את אמר להון מן דאברהם אנא והשליכוהו לאור ונחמרו מעיו ומת הה"ד וימת הרן על פני תרח אביו ע"כ וכתב הר"מ בספר המורה כי הזכירו בספרי המצריים שאברהם שנולד בכותא חלק על דעת ההמון שהיו עובדין לשמש ונתנו המלך בסוהר ונתוכח עמהם ימים רבים ופחד המלך שיסירם מאמונתם וגרשו לארץ כנען עד כאן והנה בודאי בארץ כשדים נעשה לו נס נסת' שנתן בלב המלך שלא ימיתנו והוציאו מן הסהר וילך לו. או נס מפורסם שהשליכו באש וזהו שאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים שהיה ראוי שיאמר אשר לקחתיך מאור כשדים כמו שאמר ה' אשר לקחני מבית אבי ואמר הוצאתיך כמו להוציא ממסגר אסיר ואמרו ז"ל עשר שנים נחבש אברהם ג' בכותא וז' בקדר הכלל שאברהם היה מפרסם אמונת השם באור כשדים ומלך כשדים הוא נמרוד שהוא המלך הראשון שמלך בבבל עשה עמו רעות ולכן אמר ליה הקב"ה לך מזאת הארץ שאינה מוכנת לעבוד עבודתי ובאור כשדים נאמר לו וכן כתב ר"א שזה הדיבור נאמר לו באור כשדים ולפי שחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים אעשך שם לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך שתהיה כמלך שדבריו נשמעין וכמו שאמרו בבראשית רבה ואגדלה שמך שיצא לו מוניטון בעולם ארבעה הם שיצא להם מניטון בעולם אברהם ואעשך לגוי גדול יצא לו שם מוניטון זקן וזקנה מכאן בחור ובתולה מכאן יהושע ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ יצא לו מוניטון בעולם מהו שור מכאן וראם מכאן על שם בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו דוד ויצא שם דוד בכל הארצות ומה היה מוניטון שלו מקל ותרמיל מכאן ומגדל מכאן ע"ש כמגדל דוד צוארך מרדכי כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות יצא לו מוניטון והוא שק ואפר מכאן ועטרת זהב מכאן עד כאן הרי מבואר שעשה מטבע כדרך המלכים בתחלת מלכותם וכמו יהושע ודוד המלך ולפי שהיה משיב רבים מעון היו הם מברכין לו לפי שהביאם לחיי העולם הבא לזה אמר ואברכה מברכיך לשון רבים ולפי שנמרוד היה מבזהו ומקל בכבודו אמר ומקללך לשון יחיד שהוא נמרוד המלך אאור אותו ולפי שכוונת אברהם להביא כל האנשים לעבוד השם יתברך ובמקום שיש מלך עובד עבודה זרה פחד לפרסם שם ה' כמו שקרה לו עם נמרוד לכן לא פרסם בכנען שם ה' שהיה שם מלך אלא בנה מזבח וזהו אמר והכנעני אז בארץ רוצה לומר מלך כנען ולזה אמר הכנעני בה"א הידיעה ולכן ויבן שם מזבח לה' ולא קרא בשם ה' שלא פרסם שמו מפני חילול השם שהיה עושה המלך עמו רעות אבל כשנעתק משם ההרה שאין המלך שם אז ויקרא בשם ה' וכן אמרו בבראשית רבה ויקרא בשם ה' שהקריא שמו של הקב"ה בפי כל בריה ומגיירם ע"כ. ואחר כך אמר והכנעני אז יושב בארץ לסבה אחרת פירוש רועי אברהם רבו עם רועי מקנה לוט וראה אברהם שכשיראה המלך או יושבי הארץ שמריבין על ארצו ועל לבושו יפילו גורל יהיו מגרשים אותם לזה אמר אברהם ללוט זאת המריבה מסוכנת לי ולך אל נא תהי מריבה ביני וביניך ובין רועי ובין רועיך הלא כל הארץ לפניך וזה אמר לו לפי שהכנעני והפריזי אז יושב בארץ ויגרשום מארצם וכן אמרו ז"ל כד אית תגרא בין אחיא מתיתבין נוכראה שנאמר ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט וגו' וכתיב והכנעני והפריזי אז יושב בארץ ולזה אמר ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם והכנעני פירוש מלך כנען אז בארץ ומפני חילול השם לא פרסם שם אמונת השם עד שנעתק משם ההרה אז ויקרא בשם ה' כנ"ל. ונ"ל עוד שלפי שאמר ויהי רעב בארץ והצדיקים מפחדים שלא יתחלל שם שמים בפרהסיא לזה אמר אברהם בלבו עתה יאמרו אלו הכנעניים מיום שבא זה המין בכאן ופרסם אמונתו בא הרעב הזה בעון המינות וכל שכן שזהו הרעב הראשון שבא בעולם ויאמרו מיום בריאת עולם עד עתה לא בא רעב ובא עתה בעבור שעזבו קצת אנשים האמונה שהיה להם ולקחו אמונת אברהם וכן כתב הרמב"ן בפסוק ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון וגו' שכתב אולי לא היה רעב בעולם עד ימי אברהם ועל כן ימנה הכתוב ממנו כי מה צורך להזכיר זה ע"כ. ולכן בסמוך שהיה רעב בארץ ירד למצרים קודם שיחשבו זאת המחשבה רעה עליו והטעם שהלך לארץ כנען אחר שהקב"ה לא גלה לו אנה ילך כתב הרמב"ן היה נודד והולך מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר עד שבא אל ארץ כנען וא"ל לזרעך אתן את הארץ הזאת. ולא מצאתי בזה טעם. ונראה לי שאחר שא"ל הקב"ה ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך מסתמא לא יהיו כל אלו היוצאים ממנו והם ששים רבוא גרים בארץ לא להם אלא ודאי הקב"ה יתן להם ארץ אחת ומלכות אחת ובודאי זאת הארץ היא ארץ כנען בעבור שארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו ואחיו הם שם ויפת ואברהם בא מזרע שם ומי שקנה עבד קנה נכסיו אם כן הארץ שקנה כנען יהיה לזרע אברהם ובזה ראה שכוונת הש"י במה שאמר אל הארץ אשר אראך היא ארץ כנען וזהו שאמר לך לך מארצך וממולדתך אל הארץ אשר אראך ושם אעשך לגוי גדול וזהו שאמר והכנעני אז בארץ שהיה ראוי שיאמר והכנעני בארץ אבל אמר ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה ותדע לך למה בא לשכם שהיא מארץ כנען לפי שידע אברהם שהכנעני אז באותו הדור של אברהם היה בארץ אבל לא יהיה אח"כ בארץ שישראל יגרשוהו משם ולכן הלך שם שידע אברהם שזאת הארץ היתה מה שאמר לו הקב"ה אל הארץ אשר אראך ושם אעשך לגוי גדול וזהו שאמר בסמוך וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת פירוש שהסכים הקב"ה עמו ולזה אמר ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו ר"ל לה' שהסכים עמו. ובזה הותר הספק הראשון שהיה ראוי לומר ויאמר ה' אל אברם איש צדיק תמים היה שאם יאמר כן היה במשמע שהיה זוכה כמו נח וצדיקים אחרים ושאינו מזכה את הרבים ואינו כן שהוא היה מכריז שמו של הקב"ה ועוד שנח לא הזכירה התורה מעשיו לשנדע מהם שהיה צדיק אבל אמר וישכר ויתגל אבל באברהם הזכיר מעשיו הטובים ולא הוצרך לומר איש צדיק תמים זהו דעתי בהיתר כל אלו הספיקות:

ומלכי צדק וגו׳. רבותינו אמרו (נדרים לב:) כי הוא שם. וטעם שהפסיק בענין מלך שלם בין יציאת מלך סדום להודעת דבריו אל אברהם וכו׳, להגיד שבח הצדיקים מה בינם לבין הרשעים, כי מלך סדום יצא לקראת אברהם לראות פניו ריקם, הגם שאליו יחיב להקביל פני אברהם במנחה כיד המלך, והוא הרשע יצא בידים ריקניות, ושם הצדיק מבלי חיוב נדיבות יעץ והקביל פניו בלחם ויין.

עוד ירצה על דרך אמרם זכרונם לברכה (יומא כח:) קים אברהם אבינו אפלו ערובי תבשילין שהם תקוני רבנן, ולזה הודיענו הכתוב, כי אברהם שר וגדול ומכבד בעיני הכל היה, וכשיצא לקראתו מלך סדום מן הסתם יקבל פניו בתשורת לחם לו ולעבדיו ואנשי מלחמתו, ולצד כי אברהם יפרש ממאכלם, מהלחם משום פת של גוים, והיין משום סתם יינם, לזה נתחכם ונשתדל מלך סדום שיעשה תשורת האכילה על יד נאמן שהוא שם ומידו של שם לידו של אברהם. וחדוש השמיענו הכתוב שאפלו לחם ויין שאינן אלא מדרבנן הקפיד אברהם, וכל שכן שאר דברים שיש בהם חשש אסור תורה.

עוד ירצה הכתוב להודיע טעם אשר ממנו עלה על דעת מלך סדום לומר לאברהם ״והרכוש קח לך״ ולא שאל הכל, לזה אמר ויצא מלך סדום לקראתו ואחר צאתו יצא מלך שלם וכו׳, ונתן לו אברהם מעשר מכל. מזה הרגיש מלך סדום, כי הרי זה מגיד כי קניניו הם, שאין אדם מעשר ממה שאינו שלו. לזה שאל ממנו הנפש, והרכוש אסכים לדעתך שתקחם לך, והוא אמרו קח לך, והרי זה מגיד כי עוד היה לו טענה להחזיק בכל. וכדי שלא יכנס עמו במחלוקת פשר ואמר: תן לי הנפש, והרכוש לא ארד עמך לדין אלא הריני מסכים שתקחנו. ועין טעם הדבר בפרוש פסוק ״תן לי הנפש״׃

והוא כהן וגו׳. פירוש: הוא כהן, אבל זרעו אינו כהן, שנתנה כהונה לאברהם, דכתיב (תהלים קי:ד) ״אתה כהן לעולם״. ואמרו ״על דברתי מלכי צדק״, כי הוא ברך את אברהם שיהיה כהן לאל עליון, וברצונו נתן הדבר לאברהם כאשר אבאר.

ואמרו לאל עליון, להיות שהיה להם אלוהות אמצעיים כידוע לכסילים, אמר כי זה כהן לאל עליון על כל האלוהות שהיו להם אז. ורבותינו זכרונם לברכה אמרו (נדרים לב:) כי בעון שהקדים ברכת אברהם לברכת קונו נטלה ממנו כהונה, ולדבריהם זכרונם לברכה אמרו והוא כהן תתפרש גם כן למעט משם והלאה, שמעטו הכתוב על חטאתו האמור בענין, והגם שהקדים המעוט לחטא, מה בכך, כי התורה נכתבה אחר כך.

ומלכי צדק וגו׳. הפסיק הכתוב דבר מלכי צדק בין יציאת מלך סדם לדבריו עם א״א ללמדנו דתשובת אברם בלשון אל עליון קנה שו״א למד ממלכי צדק והכי מבואר בשאלתות דר״א ס׳ עקב ומהיכן זכו ישראל לפרשה זו מברכה שברכן שם וכו׳ וכיון ששמע אברהם שמועה זו אף הוא נשבע הרימתי ידי אל ה׳ אל עליון קנה שו״א:

לאל עליון. למעלה מכל הכחות שאוה״ע עובדים:

ת ר"ל דמלך שלם ראשי תיבות למפרע שם: דאין לומר משום כבוד בעלמא, [ד]היה לו להכניסו לביתו ולסעדו, השתא דכתיב הוציא, משמע משום יגיעת מלחמה, כמו על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים (דברים כג ה). (נחלת יעקב):

א דכתיב אחרי הכותו את כדרלעומר וכדרלעומר היה מלך עילם ועילם הוא מבני שם ומסתמא גם הוא ועמו מבני שם היו. והא דפירש רש"י כך עושין ליגיעי מלחמה, פירוש שאם תאמר כדי להאכילו כדרך האורחים, א"כ למה לא הוציא להם בקר וצאן לשחוט להם להאכילם: והרא"ם פירש דא"כ למה הזכיר שהוציא לכם ויין, דהא דרך הקרא בכל מקום שלא להזכיר אלא לחם לבד כמו ואקחה פת לחם (להלן יח ה), ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם (שמות יח יב), ולמה לו לומר ויין, אלא שהן צריכין ליגיעי מלחמה: דאי משום יגיעי מלחמה לחוד היה לו להוציא נמי לקראת מלך סדום ויושבי שנער שהיו מזרע שם. (נחלת יעקב): יש מקשים למה לא הוציא לו [גם] בשר לרמז על שם שיקרבו קרבנות, אלא נראה לי דאיתא בספרי שלא נתחייבו בנסכים אלא מביאתן לארץ, ממילא הוא הדין במנחות שחד דינא אית להו עם נסכים, אבל קרבנות הקריבו ג"כ במדבר, לזה דקדק הרב שיקריבו "שם" בניו, רוצה לומר בארץ: