במדבר ט, כב

או ימים. שנה, כמו (ויקרא כה, כט) ימים תהיה גאלתו:

אוֹ תְרֵין יוֹמִין אוֹ יַרְחָא אוֹ עִדָן בְּעִדָן בְּאוֹרָכוּת עֲנָנָא עַל מַשְׁכְּנָא לְמִשְׁרֵי עֲלוֹהִי שָׁרָן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלָא נָטְלִין וּבְאִסְתַּלָקוּתֵהּ נָטְלִין

אוֹ תְּרֵין יוֹמִין אוֹ יַרְחָא אוֹ שַׁתָּא שְׁלֵימְתָּא בְּאוֹרְכוּת עֲנַן יְקָרָא עַל מַשְׁכְּנָא לְמֵישְׁרֵי עֲלוֹי שָׁרָן בְּנֵי יִשְרָאֵל וְלָא נַטְלִין וּבִזְמַן אִסְתַּלָקוּתֵיהּ נַטְלִין

או ימים. שנה תמימה:

או יומים או חדש או ימים. חמישית ספר שבקצת אלה הזמנים לא היה להם פנאי לסדר ענינם ועניני מקניהם ובקצתם כבר הכינו וסידרו וכמו רגע היו מסתלקין תכף והורסים כל הכנותיהם:

או ימים או חדש או ימים אלו לא נאמר פסוק זה הייתי אומר לא היה הענן מאריך על המשכן פחות משנה אלא ה״ק מערב עד בוקר או ימים או חודש או ימים .

בהאריך הענן וגו׳. פרוש, יספר כאן בשבח ישראל שאפילו כל כך נתעכב הענן שנה אחת יחנו ברצונם, ובהעלתו אפילו לא יתעכב אלא מערב עד בקר ונעלה הענן – נוסעים. והשוה הכתוב שניהם, רצון הנסיעה שהיתה להם בשלא היה מתעכב אלא לילה אחת לרצון שהיה להם לנסוע אחר שנה אחת, כי ודאי יחפצו לסע, והשוה הכתוב רצון שהיה להם בנסיעה אחר שנה אחת לנסיעה אחר לילה אחת לחניתם שלא היו קצים בעכבת החניה לצד הזמן שלא היה כל כך ארוך כמו כן בחניתם שנה אחת, וגמר אומר הטעם, על פי ה׳ שלא היו חפצים אלא לעשות מאמר ה׳. ואמרו שמרו את משמרת ה׳ פרוש, היו ממתינים כשיעור אשר ימתין ה׳ לסע אם מעט ואם הרבה.

ואם תאמר אם כן למה הצרך להקדים שני פסוקים ראשונים, פסוק ובהאריך ופסוק ויש אשר יהיה וגו׳, אם להגיד שבחן של ישראל הנה הוא ביתר שבח בגמרן של דברים כמו שפרשנו. הנה אם לא קדם מאמר ובהאריך הענן על המשכן וגו׳ ויש וגו׳ לא היינו מפרשים במאמר ״ובהאריך על המשכן וגו׳ על פי ה׳״ וגו׳ כדרך שפרשתי, אלא היינו אומרים שהיו ממתינים בזמן הארוך והיו נוסעים בזמן המועט ולא אחרו ולא קדמו, אבל ידיעת הרצון השלם כדרך שפרשתי לא היינו יודעים, אלא אחר שהקדים שלא קדמו ולא אחרו בפסוקים הראשונים כדרך שפרשנו שאפלו כחושב לא חשבו להקדים ולאחר, בא הכתוב והעירנו בגמרן של דברים להבין מה שפרשנו בהם. ומה שאמר עוד על פי ה׳ ביד משה, רז״ל כבר דרשו (ספרי חלק א פרק ד) שהיה הענן מתעגל ולא היה מזדקף עד שהיה משה אומר ״קומה ה׳״ וגו׳.

או יומים או חדש או ימים. היינו שנה כפרש״י. וזה גרם לעשות ענינים הנמשכים הרבה עד שיגמרו. והנה בכלות השנה היו מוכרחים להפסיק הענין וללכת:

או יומים שאז גמרו להקים אהליהם והיה להם להתרעם על טורח ההקמה והפריקה בעבור יום א', או חדש או ימים שאז יצויר תרעומות אחר אם מצא המקום חן בעיניהם והיו רוצים להתעכב שם ימים רבים והיה להם להתרעם על הנסיעה, או ימים שהוא שנה, שאז יצויר שלא היה המקום טוב לפניהם והיה להם להתרעם שמעכבם במקום רע שנה תמימה, בכ"ז לא התרעמו, רק בצד הזה שעכבם שנה במקום אחד יספר צדקתם שבהאריך הענן על המשכן יחנו בני ישראל ולא יסעו הגם שהמקום היה רע והיו רוצים לנסוע ממנו, ובצד האחר שלא שהו שם רק חדש והמקום היה טוב לפניהם והיו רוצים שישארו שם ימים רבים בכ"ז בהעלותו יסעו ולא שנו מצות ה':

ש דסדר מעלות חשיב קרא (נחלת יעקב) ועיין לעיל במה שכתבתי בפרשת חיי שרה בפסוק תשב הנערה אתנו ימים: