במדבר ט, כא

וְאִית דִי הֲוָה עֲנָנָא מֵרַמְשָׁא וְעַד צַפְרָא וּמִסְתַּלֵק עֲנָנָא בְּצַפְרָא וְנָטְלִין אוֹ יֵמָם וְלֵילֵי וּמִסְתַּלֵק עֲנָנָא וְנָטְלִין

וְאִית זְמַן דְהַוֵי עֲנַן יְקָרָא מִן רַמְשָׁא וְעַד צַפְרָא וּמִסְתַּלֵק עֲנַן יְקָרָא בְּצַפְרָא וְנַטְלִין אוֹ יֵימָם וְלֵילֵי וּמִסְתַּלֵק עֲנָנָא וְנַטְלִין

או יומם ולילה. הנה פעמים יסעו בלילה ויש אומרים כי פירושו יומם ולילה כמשמעו והוא הנכון בעיני והעד או יומם:

ויש אשר יהיה הענן מערב עד בקר. ספר רביעית שהיתה חנית הענן לפעמים זמן בלתי משוער באופן שהיה לילה בלבד שהוא זמן בלתי מוכן ומספיק לצרכי חניה ולצרכי המסע אמנם עם זה ספר שלא היתה תחלת שום מסע בלילה:

ונעלה הענן בבקר ללמדך שלא הטריחם הקב״ה ליסע מחצות ואילך.

ונעלה הענן בבקר ונסעו. ללמדך שלא היה נוסע כי אם בבקר ולא הטריחן מעולם בערב:

ויש אשר וגו׳ מערב עד בקר וגו׳. מכאן ואילך בא הכתוב להודיע ההדרגות שהיו בשנוי חניתם, והתחיל מזמן חנית לילה, והוא אמרו מערב עד בקר, ואמר סמוך לה זמן חנית יום ולילה כאמרו יומם ולילה, ואמר סמוך לה זמן שני ימים, כאמרו יומים, וסמוך לה חדש, וסמוך לה ימים שהוא שנה. והודעה בזה אינו כהודעה בפסוקים הקודמין פסוק ״ובהאריך״ ופסוק ״ויש אשר וגו׳ ימים מספר״, שאם כן לא היה לו להקדים זכרון ימים מספר לזכרון ערב עד בקר. ואין לומר כי שני פסוקים ״ובהאריך״ ו״יש וגו׳ ימים מספר״ הם זכרון דרך כלל מה שפרט אחר כך, שהרי אין בכלל מה שבפרט שהוא מערב עד בקר ויומם ולילה. אלא ודאי כי שני כתובים הראשונים יגידו ענין אחד כמו שכתבנו, ושלשה כתובים האחרונים יגידו הדרגות שנויי העכבה שהיו משתנים מגדר לילה אחת לגדר שנה אחת. והטעם בזה לפי מאמר אנשי אמת שטעם העברתם במדבר הוא לברר ניצוצי הקדשה השבויות ביד שוכן מדבר ציה, אשר על כן היודע נסתרות היה משער שעור אשר יספיק לברור במקום ההוא אם מעט ואם הרבה, והיו מתעכבים כפי הצרך, גם לא היו חונים אלא במקום שיש לברר ולא במקום שיספיק בו הברור במשך זמן הלוכם בו.

מערב עד בקר. ואם כן לא נחו כל צרכם מכ״מ ונעלה הענן וגו׳ או יומם ולילה. זהו רבותא יותר. דאם לא היו עומדים אלא לילה ידע משה שילכו למחרת והודיעם ולא פשטו את אהליהם ולא היה טורח כ״כ במסעם. אבל אם היה יום ולילה ולא נודע למשה בשעת חנייתם מזה והחלו להפשיט את אהליהם ובמשך מועט חזרו וקפלו:

ונעלה הענן. אע״ג שהיה בלילה מכ״מ לא כתיב האש אלא הענן. והיינו כדברינו שהענן עצמו היה כמראה אש בלילה:

ויש אשר יהיה עתה יספר עמן אחר להראות צדקת העם ואמונתם בה' ובמשה עבדו כמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך וכו' לכתך אחרי במדבר, ספר בזה איך עמדו בזה בכמה נסיונות, שיש אשר יהיה הענן מערב וער בקר שלא עמדו במק"א רק לילה אחד, ואז בודאי לא הקימו את המשכן שבלילה אין מקימין אותו כמ"ש וביום הקים את המשכן ולא בלילה כמ"ש בשבועות (דף טו), ובזה היה להם להתרעם שלא יתן להם מנוחה אף יום אחד ותמול בואם והיום יניעם ללכת, ובכ"ז כשנעלה הענן בבקר ונסעו, או יומם ולילה ואז הקימו את המשכן, אבל העם לא גמרו להקים אהליהם ביום אחד, והיה להם להתלונן על טרחם הקצתי הזה שהיה בחנם: