במדבר ט, כ

ויש. כלומר ופעמים:

ימים מספר. ימים מועטים:

וְאִית דִי הֲוָה עֲנָנָא יוֹמֵי דְמִנְיָן עַל מַשְׁכְּנָא עַל מֵימְרָא דַיְיָ שָׁרָן וְעַל מֵימְרָא דַיְיָ נָטְלִין

וְאִית זְמַן דְהַוֵי עֲנַן יְקָרָא יוֹמִין דְמִנְיַן הִינוּן שִׁבְעָתֵי יוֹמִין שִׁבְעָתָא עַל מַשְׁכְּנָא עַל פּוּם מֵימְרָא דַיְיָ שָׁרָן וְעַל פּוּם מֵימְרָא דַיְיָ נַטְלִין

ויש אשר יהיה הענן ימים מספר. ספר שלישית שלפעמים היתה חניתם במקום נאות להם ולמקניהם ושם היה שוכן הענן ימים מספר מכל מקום:

על פי ה' יחנו. לא מאהבת אותו המקום:

ועל פי ה' יסעו. אף על פי שהיו נוסעים מאותו המקום הטוב:

[יחנו, יסעו לשון הווה הוא].

על פי ה' יחנו. שכשהיו רואים שהענן נוסע היו יודעים שרצונו של מקום שיסעו וכשיניח יחנו:

ויש אשר וגו׳ ימים מספר. גם זה מספר בשבח ישראל, שהגם שלא יחנו לפוש אלא ימים מועטים – יסעו בהעלות הענן. ואמר על פי ה׳ יחנו, ואין שיכות לזכרון שניהם אלא למסע, נתכון להשוות הנסיעה לחניה, לומר: כשם שעל פי ה׳ יחנו ברצון והשלמת דעת לנוח מהדרך, כמו כן ברצון השלם היו נוסעים, הגם שהיו נוחים זמן מועט.

וראיתי שתרגם יונתן בן עוזיאל ״ימים מספר״ – שבעת יומין, ולפי דבריו זכרונו לברכה אין מקום לדברינו לומר שבא לשבח ישראל כי יש במשך שבעה ימים לנוח מן הדרך. ולדבריו זכרונו לברכה יתבאר הכתוב על זה הדרך, שבא לומר שבין בפרק החניה ובין בפרק הנסיעה, הגם שהיה להם הרצון, לא היו עושים הדבר אלא לצד היות הדבר מאמרו יתברך, והוא אמרו על פי ה׳ יחנו ועל פי ה׳ יסעו: