במדבר ח, כ

ויעש משה ואהרן וכל עדת וגו'. משה העמידן ואהרן הניפן וישראל סמכו את ידיהם:

וַעֲבַד משֶׁה וְאַהֲרֹן וְכָל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְלֵוָאֵי כְּכֹל דִי פַקֵיד יְיָ יָת משֶׁה לְלֵוָאֵי כֵּן עֲבָדוּ לְהוֹן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

וַעֲבַד משֶׁה וְאַהֲרן וְכָל כְּנִישְׁתָּא דִבְנֵי יִשְרָאֵל לְלֵיוָאֵי הֵיכְמָא דְפַקֵיד יְיָ יַת משֶׁה עַל לֵיוָאֵי הֵיכְדֵין עָבָדוּ לְהוֹן בְּנֵי יִשְרָאֵל

ויעש משה ואהרן. משה בצווי ואהרן שהניפם וישראל שסמכו עליהם:

ויעש משה ואהרן וכל עדת בני ישראל ללוים. עשו בשביל הלוים ולעזרתם ענין הגלוח וכבוס הבגדים והקרבן:

ככל אשר צוה ה' את משה ללוים. כמו שצוה למשה שיצוה ללוים שיעשו:

כן עשו להם בני ישראל. הזדרזו ישראל לעשות בשבילם כדי שיהיה רצון קונם נעשה:

ויעש משה ואהרן וכל עדת בני ישראל ללוים. משה רבינו ע"ה היה מעמיד את הלוים, הוא שכתוב והעמדת את הלוים לפני אהרן ולפני בניו, ואהרן היה מניף אותם, הוא שכתוב והניף אהרן את הלוים תנופה לפני ה', והתנופה הזאת היא שהיה אהרן לוקח לכל אחד ואחד מן הלוים ומגביהו מן הקרקע מעט והיה מניף אותו, ובזה נתפרסם אהרן בגבורה גדולה וכח עצום שיניף את הלוים שהיו כ"ב אלף ביום אחד הוא לבדו, או היה זה בדרך נס, בהיות אהרן איש הרחמים כלול מן החסד והגבורה כי כן דוגמתו, וזהו שכתוב (מלאכי ב) בשלום ובמישור הלך אתי, ולפיכך בחר בצורת שור שכתוב בו (יחזקאל א) ופני שור מהשמאל, והיה מכפר על עונותיהם של ישראל הנעשים מצד צפון. וישראל היו סומכין ידיהם על הלוים הוא שכתוב וסמכו בני ישראל את ידיהם על הלוים. והנה היה לכולם מעשה נס בדבר.

כן עשו להם בני ישראל סמכו ידיהם עליהם.

ויעש וגו׳ וכל עדת וגו׳ כן עשו להם בני ישראל. יש להעיר למה כפל לומר ״כן עשו״, עוד שנה שהתחיל לומר כל עדת וגמר אמרו בני ישראל. ונראה שנתכון בכפל ״כן עשו בני ישראל״ על הבכורות, ובא להחזיק טובה לבכורות יותר, שהגם שנטלו מקומן בעבודת בית אלהינו עשו ככל אשר צוה ה׳, הגם כי כפי הטבע אנושי יכאיב לבם ולא ידקדקו עשות ככל פרטי המצוה. ולזה שנה במאמרו מלשון שהתחיל לדבר בו ״כל עדת בני ישראל״ ואמר בני ישראל, כי לא על כלן מדבר הכתוב כאן אלא על פרט אחד כאמור.

ויעש משה. באזהרת דברי מוסר להטהר ולהגביה לבבם בדרכי ה׳ כמבואר במקרא י״ד:

ואהרן. בהקרבת קרבנם ותנופה:

וכל עדת ב״י. בסמיכה ושליחותם לאהרן להניף בשבילם כמש״כ במקרא י״א:

ככל אשר צוה וגו׳ כן עשו להם ב״י. היינו שהבדילו עצמם מהם. ולא חשבו זאת להעדר הכבוד להגביה אנשים שהיו מעורבים עמהם עד כה. ונכלל בלשון ככל אשר צוה וגו׳ שהיו כמה פרטים במה יהיו נבדלים מההמון. כמו שעשו חז״ל בת״ח כמה פרטים. כך פי׳ הקבלה ללוים:

ד דלא תימא שכולן העמידו הלוים או כלם הניפו או כלם סמכו. אלא ויעש מתחלף לכל אחד מה שעשה משה העמידן וכו':