במדבר ח, יט

ואתנה וגו'. חמשה פעמים נאמר בני ישראל במקרא זה, להודיע חבתן שנכפלו אזכרותיהן במקרא אחד כמנין חמשה חמשי תורה, וכך ראיתי בבראשית רבה:

ולא יהיה בבני ישראל נגף. שלא יצטרכו לגשת אל הקדש, שאם יגשו יהיה נגף:

וִיהָבִית יָת לֵוָאֵי מְסִירִין לְאַהֲרֹן וְלִבְנוֹהִי מִגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִפְלַח יָת פּוּלְחָן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא וּלְכַפָרָא עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלָא יְהֵי בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל מוֹתָא בְּמִקְרַב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְקוּדְשָׁא

וִיהָבִית יַת לֵיוָאֵי יְהִיבִין לְאַהֲרן וְלִבְנוֹי מִגוֹ בְּנֵי יִשְרָאֵל לְמִפְלַח יַת פּוּלְחַן בְּנֵי יִשְרָאֵל בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא וּלְכַפָּרָא עַל בְּנֵי יִשְרָאֵל וְלָא יְהֵי בִּבְנֵי יִשְרָאֵל מוֹתָא בִּזְמַן מִקְרַב בְּנֵי יִשְרָאֵל לְקוּדְשָׁא

ולכפר. להיותם כפר נפשם כאשר פירשתי:

ואתנה את הלוים. ומאחר שהם נתונים מעצמם לעבודתי נתתים לעבודתי לאהרן ולבניו:

לעבוד את עבודת בני ישראל באהל מועד. לעבוד אותה העבודה שהיתה ראויה לבכוריהם:

ולכפר על בני ישראל. בקבלם את המעשרות מישראל כדי שיוכלו לעבוד את האל יתברך יכפרו על ישראל שגרמו כולם בעגל שאמאס את בכוריהם:

ולא יהיה בבני ישראל נגף. בלויים ובשאר ישראל:

בגשת בני ישראל אל הקדש. שבזה יחטאו הזרים הנגשים והלוים שיניחו את הזרים לגשת ויתחייבו כולם כענין אמרו ולא ימותו גם הם גם אתם:

ואתנה את הלוים ה' פעמים בני ישראל בפסוק כנגד כהנים לוים ישראלים גרים ועבדים משוחררים וזהו קדש ישראל לה' ראשית, תבואתה תבואת ה':

ולכפר ג' במסרה הכא ולכפר על בני ישראל. ואהרן ובנ. ו מקטירים וגו' ולכפר על בני ישראל בדברי הימים. ושבועים שבעים נחתך על עמך ולהתם חטאת ולכפר עון בענין הקץ של דניאל מלמד שגלות מכפרת כמו קרבן:

ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש. כי הלוים ימנעום מלהכנס ולבא במחיצתם. ותמצא בפסוק זה חמשה פעמים ישראל כי הזכירם כמה פעמים במקום אחד דרך חבה ומעלה וכבוד, כאדם המזכיר בנו תמיד על כל דבור ודבור. ורז"ל משלו משל בזה לתינוק שהלך לבית הספר ובא אביו לשאול עליו, אכל ברי שתה ברי דמך ברי אזל ברי לבי ספרא אתא ברי מבי ספרא מזכירו על כל דבור ודבור דרך חבה. וכן ענין המשכן שהוא נזכר בתורה חמשה פעמים, והכל דרך חבה וכבוד. וטעם חמשה בישראל ובמשכן, כנגד חמשה חומשי תורה שהוא קיום העולם שנברא בה"א, שנאמר (בראשית ב) בהבראם, בה' בראם, כי לא היתה ראויה להנתן כי אם לישראל ואין ישראל מתקיימין אלא בשביל התורה, וידוע במשכן כי הוא וכליו דוגמא אל העוה"ז שנברא בה"א.

לעבוד את עבודת בני ישראל. אותה עבודה שהיתה על בני ישראל לעשות:

ולא יהיה בבני ישראל נגף. כדי שלא יהיה נגף בבני ישראל זה נרא' עיקר הטעם שלקח הק' לוים תחת הבכורים שאם היו הבכורים עובדים היה בהם נגף שהרי הבכור לא היה אביו בכור ולא אבי אביו ושמא לא הורגלו בעבודה וכשבא זה לעבודה לא היה בקי ונזהר ויעשה שלא כהוגן ויגפנו הק' שהרי נדב ואביהו לפי שלא נזהרו שלא היו רגילין נוגפו ונוסרו האחרים על ידם כדכתי' בקרבי אקדש אבל הלוים כיון שנבחרו הם ובניהם ובני בניהם והרגילו ונזהרו בעבודתם ובשירם והכי אמרו רבותינו כהנים זריזים הם שהורגלו בכך ולכך אמר הק' לא יהיה ללוי חלק ונחלה שלא יתעסקו בדבר אחר כי אם בעבודתם וגם אם יחזיק בקנקן שבחרישה ובמר לחפור בו שדיהו יקשו אצבעותיו ולא יוכל לכופן אל הנבל ואל הכינור ויקלקלו השיר והיינו דקאמר לכך לקחתי כדי שלא יהא בבני ישראל נגף בגשת כי מעתה לא יגשו:

מבן חמש ועשרים שנה יבא לצבא צבא בעבודה. ולא לעבוד עבודת משא עד שיהא בן שלשים כדכתי' בנשא אבל לצבא צבא שיהוא נרא' עם רב כי ברב עם הדרת מלך וגם ראוי לשורר ולהוריד ולהקים לסייע אבל לא במשא ומבן שלשים עד בן חמשים אף למשא:

ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו בפסוק הזה ה' פעמים ישראל דרך חבה ומעלה וכבוד כאדם המזכיר בנו תמיד על כל דיבור ודיבור משל לתינוק שהלך לבית הספר ובא אביו לשאול עליו אכל בני שתה בני ישן בני הלך בני לבית הספר בא בני מבית הספר מזכירו על כל דיבור ודיבור דרך חבה וכן ענין המשכן שנזכר בתורה ה' פעמים וטעם ה' פעמים ישראל ומשכן כנגד ה' חומשי תורה שהוא קיום העולם שנברא בה"א:

ואתנה את הלוים נתונים לאהרן וגו׳. כפל לומר תיבת ״נתונים״, יכוין לחיב המקבל לקבל המתנה, שלא לומר אי אפשי לקבל מתנה זו. והגם שבמשפטי איש לחברו יכול למאן כל עוד שלא הגיעה לידו ולא זכה בה, כאן מחיבם לקבל מתנה זו הגם שיש להם צד למאן במתנה זו, כי באמצעות זה יאסר על הכהנים עבודת הלוים ויתחיבו מיתה עליה, כאמרם זכרונם לברכה בספרי (במדבר יח:ג) וזה לשונם: ״גם הם גם אתם״, אתם בשלהם והם בשלכם במיתה. והגם שהרמב״ם בפרק ג׳ מהלכות כלי המקדש כתב וזה לשונו: לוים שעבדו עבודת הכהנים וכו׳ חיבים מיתה בידי שמים, אבל הכהן שעבד עבודת הלוי אינו במיתה אלא בלא תעשה, עד כאן, על כל פנים ישנו לענש ונגרע מעבודתם בעבודת הקדש. ולטעם זה יש מקום למאן, לזה כפל לומר ״נתונים״ בעל כרחם.

מתוך בני ישראל. אמר הכתוב ה׳ פעמים ״בני ישראל״ בפסוק זה ללא צרך. רז״ל דרשו (ויקרא רבה ב:א) שהוא מראה החבה כפל זכרון שמותם חמש פעמים בפסוק אחד כנגד חמשה חומשי תורה, והוא דרך דרש. ולפי פשט הכתוב נראה כי בדיוק נאמרו הזכרות בני ישראל. אמרו מתוך בני ישראל יכון אל הכללות, וכמאמר הקודם: ״קח את הלוים מתוך בני ישראל״, ואמרו לעבד עבודת בני ישראל יכון אל הבכורות שעבודה זו שלהם היתה והלוים עובדים עבודתם, ולזה הצרך לומר ״בני ישראל״ ולא אמר ״עבודתם״, שאז היתה נאבדת הכונה אשר כון לה הכתוב. ואמרו ולכפר על בני ישראל חוזר אל הכללות, וחש לומר ״לכפר עליהם״ שאז תהיה הכונה שחוזר אל הקודם שהם הבכורות לבד, לזה נאמר ״בני ישראל״ לומר שעל הכללות הוא אומר. ואמרו ולא יהיה בבני ישראל וגו׳ ולא אמר ״ולא יהיה בכם נגף״, נתחכם להודיע כי אמרו ״ולכפר״ וגו׳ ״ולא יהיה בכם נגף״ אין אחת גזרת חברתה על זה הדרך לכפר וגו׳ כדי שלא יהיה בהם נגף, אלא הם שתי הדרגות הטובה על זה הדרך: לכפר על נפשותיכם מתחלואי הנפש המסובבים מהחטאים, ועוד, לא יהיה בבני ישראל נגף בגשתם, וכונה זו מובנת ממה שאמר ״בבני ישראל״ שזה יגיד הבדל המאמר שאינו קשור למעלה. ואמרו בגשת בני ישראל נתכון לומר שהגם שלא יגשו אלא היחידים, על כל בני ישראל יקצף על הדבר. ומצינו כיוצא בזה שיקצף ה׳ על הכללות בשביל הפרט, וצא ולמד מעדת קרח מאמר ה׳ שם (במדבר טז,כא): ״הבדלו מתוך העדה״ וגו׳, והצרך משה להתפלל לה׳ על הדבר. ועין שם הטעם.

ולכפר על בני ישראל. הם יתפללו עבורם ובזכותם ינצלו מכל עונש הבא על עון. וע׳ מש״כ בס׳ דברים י׳ ח׳:

ולא יהיה בב״י נגף בגשת ב״י אל הקדש. עוד יועילו שלא יניחו את ישראל לגשת אל הקודש ובשביל שאינם ראוים יפרוץ בהם ה׳ ועתה יהיו הלוים שומרים ע״ז. ובירושלמי תענית פרק ד׳ ה״ב אי׳ ולא יהיה בב״י נגף בגשת בני ישראל זה המעמד של ישראל. מפרש בא״א. היינו בשעה שנגשים אל הקודש. היינו בשעת המעמד שהיו נגשים לעמוד על הקרבן ויוכל להיות שלא יהיו נזהרים כראוי מחמת שאין רגילים לעמוד בהיכל ה׳. ע״ז ישגיחו הלוים להורותם איך יעמודו. והדבר מובן דה״ה לכל יחיד שבא לעמוד על קרבנו:

ואתנה וטעם התנופה השנית שהי' ע"י משה, שמשה הוא שליח מאתי [אחר שזכיתי בהם ע"י התנופה הראשונה] אתנם מתנה מאתי לאהרן ולבניו, וזה מתוך ב"י כי לשרת את אהרן ובניו בעבודתם היה מוטל עד עתה על כל ב"י לא על הבכורים לבד, שב"י היו צריכים לעבוד באהל מועד לשאת את הי' המשכן ולהקימו ולפרקו, ועתה נכנסי תחתם לעבוד את עבודת ב"י באהל מועד, ולכפר ר"ל שעד עתה היו ב"י נכשלים בגשתם אל הקדש והיה בהם נגף ועתה נכנסו הלוים תחתם וב"י ישמרו מגעת בקדש והם יכפרו עליהם על מה שעד עתה לא נזהרו כראוי: (כ) ויתחטאו ספר שעשה אהרן התנופה הראשונה אחר שהתחטאו ויכפר עליהם בהקרבת השני פרים: (כא) ואחרי כן באו הלוים לעבוד את עבודתם בא"מ לפני אהרן שזה במה שנתנו אל אהרן לשרתו וזה נעשה ע"י התנופה השניה שהיה ע"י משה שעז"א כאשר צוה ה' את משה על הלוים כן עשו להם שהוא התנופה השניה שהי' ע"י משה:

ב והא דסמך רש"י זה לכאן משום דק"ל במאי שפירש במלת לקחתי אותם לי דקאי אבכורות והוא לשון עבר כלומר לקחתי אותם לי אז דמה צריך הכתוב לומר מה שכבר בחר בהם הקדוש ברוך הוא והלא לא בא אלא לפרש מה שרחק אותם משום שטעו בעגל ומתרץ משום חיבתם ואף שרחק אותם אין רוצה להזכיר חטאתם אלא מזכיר שבחם ומעלתם שקרבם השם יתברך לעבודתו תדע שהרי ה' פעמים הוזכרו בפסוק אחד והיא מפני חיבתם. ובקצת ספרי רש"י מצאתי הגירסא ואתנה את הלוים וגו' ה' פעמים וכו' והוא יותר נכון:

ג פירוש הרי מקרא קצר שהיה לו לומר ואתנה את הלוים וגו' ולכפר על בני ישראל ולא יצטרכו בני ישראל לגשת אל הקדש ולא יהיה וגו' שטעם נתינת הלוים לכהנים הוא שיעבדו הם העבודה שלא יצטרכו ישראל לגשת והטעם כדי שלא יהא בישראל נגף בגשתם שאם יגשו יהיה בהם נגף שזהו כוונת הכתוב לומר שהוא ההן ולאו דולא יהיה בבני ישראל נגף שהוא הלאו וכאלו אמר למה נתנו הלוים לאהרן ולבניו כדי שלא יצטרכו בני ישראל להכניס בעבודה זו ויגעו אל הקדש ולמה לא יגעו אל הקדש כדי שלא יהיה בהם נגף הרא"ם. ועוד יש לומר דקשה לרש"י אטו עכשיו שלקח הלוים לא ינגפו בגשתם אל הקדש והא כתיב והזר הקרב יומת ולכך פירש ולא יהיה בהם נגף שלא יצטרכו לגשת אל הקדש דזולת זה יש לחוש שיהא בהם נגף בגשת אל הקדש: