בכור שור על במדבר פרק ד

מבן שלשים שנה. ולקמן הוא אומר מבן עשרים וחמש ואיכא למימר מבן עשרים וחמש לשורר ולהפשיט עבודות קלות מבן שלשים למשא אז הוא בכחו כמו שאמ' רבותי' בן שלשים לכח ורבותי' פיר' בן כ"ה ללמוד בן ל' לשמש ואמרו מכאן שכל שאינו רואה סימן ברכה בחמש שנים שוב אינו רואה סימן ברכה:

ושמו בדיו. בכל הכלים שיש להם בדים כת' ושמו בדיו במנורה שלא היו לה בדים ובכלי מזבח הזהב שלא היו נתונין עליו לפי שהוא קטן כת' ונתנו על המוט ושמו בדיו שכתו' גבי ארן לשון תיקון דהא כת' לא יסורו ממנו וכן מפרש ביומא: חסלת במדבר סיני

נשא את ראש בני גרשון גם הם. לפי שגרשון ראשון לבני לוי גרשון וקהת ומררי וגם במניין מבן חודש נמנו בני גרשון ראשונה ובזה המניין בני קהת ראשונה במניין מבן שלשים לפי שכאן לעבודת הקודש מנאן ועיקר העבודה לבני קהת הארון והשלחן והמנורה והמזבחות כדכתי' כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו לפיכך מנן כאן ראשונה ולכך כת' נשא את ראש בני גרשון אעפ"י שצויתי למנות בני קהת ראשונה לא להניח בני גרשון שלא ימנו כי גם הם ימנו אחר בני קהת אבל בני קהת נמנו ראשונה מפני עבודת הקודש ולכך כת' גם הם:

עבודת עבודה. שיר שחיט' הפשט וניתוח שהיא עבודה לעבודת הכהנים וזה היו עושים בני כ"ה:

ועבודת משא. שהיו עושים בני שלשים:

על פי ה' פקד אותם. עשה אותם פקודים על משמרתם ומשאם בבני קהת ובני מררי כת' על פי ה' ביד משה ובבני גרשון לא כת' אלא על פי ה' ולא כת' ביד משה ונראה לפי שבראש הפרש' קהת כת' וידבר ה' אל משה פי' בסופה על פי ה' ביד משה לומר שמפי הגבורה נאמ' למשה אבל בבני גרשון כת' וידבר ה' אל משה ולא נזכר שם אהרון לכך לא הוצרך לומ' ביד משה: הג"ה:

ופקודיו. כל אחד ואחד:

כאשר צוה ה'. לכל אחד הפקיד מה שצוה הק' למשה וכל אחד זר אצל עבודתו של חבירו שהוא נמנה עליה שאינו רשאי ליקרב אליה ואם קריב חייב מיתה משום הזר הקרב יומת ומשום הכי אמרו רבותי' משורר ששיער חייב מיתה גבי רבי יהושע שהלך לסייע לר' יוחנן בן גודגדא בהגפת דלתות ויש לפרש משום דכתי' ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו וכשהוא מגיף הדלתות הוא מבליע כל מה שבקודש: