במדבר לה, כא

אוֹ בִדְבָבוּ מְחָהִי בִידֵהּ וְקָטְלֵהּ אִתְקְטָלָא יִתְקְטֵל מַחְיָא קָטוֹלָא הוּא גָאֵל דְמָא יִקְטוֹל יָת קָטוֹלָא כַּד אִתְחַיֵב לֵיהּ מִן דִינָא

אוֹ נְטַר לֵיהּ בָּבוּי וּמְחוֹהִי בִּידֵיהּ וְקַטְלֵיהּ קָטוֹלָא הוּא אִיתְקְטָלָא יִתְקְטֵיל קָטוֹלָא הוּא תְּבַע אַדְמָא יִקְטוֹל יַת קָטוֹלָא כַּד אִתְחְיַיב לֵיהּ

או באיבה. איבה אינו אלא בלב ואינו ידוע לזולתו. כמש״כ לעיל י׳ ט׳. אך באשר הכהו בידו. ניכר שהיתה איבה טמונה בלבו. אף שלא נודע קודם לזה שהוא שונאו:

גואל הדם ימית את הרוצח בפגעו בו כבר אמר זה בפסוק י"ט, ומבואר אצלי באילת השחר (פרק טו) שדבר הבא כפול בא להוסיף על הראשון שתחלה כוון בשם גואל הדם על הקרוב שהוא הגואל בעצם ועז"א אמר שם הוא ימיתנו, הוא ולא זולתו, כי בו עיקר המצוה, ושם גואל הדם דפה בא בהרחבה שכל מי שנוקם בו הוא גואל הדם, שכל מי שב"ד ממנים אותו לפגוע בו הוא גואל הדם וכמ"ש בסנהדרין (דף נה ע"ב):