במדבר לה, כב

בפתע. באונס ותרגומו בתכיף, שהיה סמוך לו, ולא היה לו שהות להזהר עליו:

וְאִם בִּתְכֵיף בְּלָא דְבָבוּ דְחָהִי אוֹ רְמָא עֲלוֹהִי כָּל מָאן בְּלָא כְמָן לֵיהּ

וְאִין בְּשָׁלוּ בְּלָא נְטַר לֵיהּ בָּבוּ הֲדָפֵיהּ אוֹ טְלַק עֲלוֹי כָּל מָאן וְלָא אִתְכַוִין לְמִקְטְלֵיהּ

בפתע. כמו פתאום:

הדפו ב' במסרה בלא איבה הדפו כי ה' הרפו. והיינו דאמרינן והאלהים אנה לידו משל לשני בני אדם אחד הרג שוגג ואחד הרג מזיד הקדוש ברוך הוא מזמנן לפונדק א' זה שהרג שוגג עולה בסולם ונופל על זה שהרג מזיד ונמצא הורגו בשוגג ונתחייב גלות וזהו בלא איבה הדפו ורוצה להתחזק ולעמוד ולא יוכל כי ה' הדפו:

ואם בפתע בלא איבה. פתאם באונס, כלומר שהיה סמוך לו ולא היה לו שהות להרהר עליו.

ואם בפתע בלא איבה הדפו. שניכר לכל שהיה בפתע. אז אפי׳ היה ידוע לכל שהוא שונא לו. אבל הדיפה זו היתה בלא איבה שלא מצד שנאה שבלב. וניכר אופן ההדפה:

ואם בפתע בלא איבה הדפו לאפוקי אם יש לו איבה עליו, וכמ"ש במכות (דף ט' ע"ב), (כן גריס בכת"י מובא בז"א להוציא את השונא), ובלא צדיה פי' בלא מארב וכונה, ובמ"ש בלא ראות ס"ל לת"ק שהוא ר' מאיר שכבר נכלל במ"ש בבלי דעת, וע"כ שמלמד אף שאינו יכול לראות ולדעת כלל כגון סומא או בלילה, ור"י ס"ל שהם ענינים מפורדים בלי דעת הוא שלילת הכוונה, ובלי ראות הוא שלילת הראיה, וא"כ מדבר במי שיכול לראות ולא ראה, לא בסומא שא"י לראות, ועז"א איסי שחומרו קולו וקולו חומרו, ובמ"ש תבין דברי הגמ' במכות (שם):