במדבר לה, כ

בצדיה. כתרגומו, בכמנא במארב:

וְאִם בְּסַנְאָה דְחָהִי אוֹ רְמָא עֲלוֹהִי בְּכַמְנָא וְקַטְלֵהּ

וְאִין בִּסְנָא הֲדוֹף וְאִיתְכַוִין וְדַחְיֵיהּ אוֹ טְלַק עֲלוֹי כְּלוֹנְסַן וְשַׁרְוָותָא וְגַלְגִיל עֲלוֹי כֵּיפִין בְּכַוָונוּת לִבָּא וְקַטְלֵיהּ

יהדפנו. ממקום גבוה:

או השליך עליו. כמו קיר נטוי או כלי שימות בו:

בצדיה. פירשתיו:

ואם בשנאה יהדפנו ממקום גבוה.

בשנאה. שידוע היה שהוא שונאו. וגם. יהדפנו. ובזה ניכר שמצד שנאה הקדומה הדפו בשאט נפש:

ואם בשנאה יהדפנו מוסיף שגם אם מת ע"י שדחפו ממקומו, ויש הבדל בין הדף ובין דחה שהדוחה יהיה לפעמים ע"י דבורו כמו בחלק שפתיה תדיחנו (משלי ז׳:כ״א), ופה חלק יעשה מדחה (שם כו), אבל הדף הוא בגופו, ומציין שדחפו ממקומו שלא ישוב עוד אל מקום זה, ר"ל שדחפו מן הגג או דחפו לתוך האש או המים עד שלא יוכל לצאת משם, אבל אם יוכל לצאת משם זה נקרא דוחה לא הודף כמו דחה דחיתני לנפול וה' עזרני, ובזה האופן מדבר בספרי וכן פי' בסנהדרין (דף עז) וברמב"ם (פ"ג מה' רוצח הל' ט' י' י"א):

או השליך עליו בצדיה מענין מארב כתרגומו, ומ"ש או באיבה הכהו בידו לראות בכל אופן שיכהו בידו, כגון אם חנקו או בעטו, וזה גלוי יותר מן הדוחפו מן הגג ששם אמר בשנאה ופה אמר באיבה, שהאיבה גלויה יותר מן השנאה: