דלג לתוכן הראשי
כוונות

פרשת מטות · במדבר פרק לב פסוק לח

במדבר לב, לח

וְאֶת־נְבוֹ וְאֶת־בַּעַל מְעוֹן מוּסַבֹּת שֵׁם וְאֶת־שִׂבְמָה וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁמֹת אֶת־שְׁמוֹת הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנוּ׃

גימטריה של הפסוק כולו: 5,838 · 16 מילים

מפרשים על הפסוק

מקראות גדולות לפרק לב

10 מפרשים: רש"י · תרגום אונקלוס · תרגום יונתן · רמב"ן · אבן עזרא · דעת זקנים · חזקוני · בכור שור · העמק דבר · שפתי חכמים

רש"י על במדבר לב, לח

ואת נבו ואת בעל מעון מוסבת שם. נבו ובעל מעון שמות עבודה זרה הם, והיו האמוריים קורים עריהם על שם עבודה זרה שלהם, ובני ראובן הסבו את שמם לשמות אחרים, וזהו מסבות שם, נבו ובעל מעון מוסבות לשם אחר:

ואת שבמה. בנו שבמה והיא שבם האמורה למעלה:

תרגום אונקלוס לבמדבר לב, לח

וְיָת נְבוֹ וְיָת בַּעַל מְעוֹן מַקְפָן שְׁמָהָן וְיָת שִׂבְמָה וּקְרוֹ בִשְׁמָהָן יָת שְׁמָהַת קִרְוַיָא דִי בְנוֹ

תרגום יונתן לבמדבר לב, לח

וְיַת בֵּית קְבוּרְתֵּיהּ דְמשֶׁה וְיַת קַרְתָּא דְבָלָק דְפָגְרוּ מִתַּמָן טָעוּת פְּעוֹר בְּמָדוֹר בֵּית בַּמְסַיָא וְיַת קַרְתָּא דְמַקְפָן שׁוּרָהָא גְלִיף שְׁמָהַת גוּבְרַיָא וְיַת שִׁירַן וּבָתַר דְבָנִינוּן קְרוֹ לְהוֹן שְׁמָהָן כְּשׁוּם גוּבְרַיָא דִבְנוּנוּן

רמב"ן על במדבר לב, לח

וְאֶת נְבוֹ וְאֶת בַּעַל מְעוֹן מוּסַבֹּת שֵׁם – נְבוֹ וּבַעַל מְעוֹן שְׁמוֹת עֲבוֹדָה זָרָה הֵם, שֶׁהָאֱמוֹרִיִּים קוֹרִין עָרֵיהֶם עַל שֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם, וּבְנֵי רְאוּבֵן הֵסֵבּוּ שְׁמוֹתָם לְשֵׁמוֹת אֲחֵרִים. זֶהוּ ״מוּסַבֹּת שֵׁם״ - נְבוֹ וּבַעַל מְעוֹן מוּסַבּוֹת לְשֵׁם אַחֵר, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ל״ב:ל״ח). וְהַכָּתוּב שֶׁאָמַר ״וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁמוֹת אֶת שְׁמוֹת הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנוּ״ - עַל כֻּלָּם יִרְמֹז, לֹא עַל נְבוֹ וְעַל בַּעַל מְעוֹן בִּלְבַד. וְעוֹד, מַה טַעַם שֶׁיַּזְכִּיר אוֹתָם הַכָּתוּב בְּשֵׁם הָעֲבוֹדָה זָרָה וְיֹאמַר כִּי בְּנֵי רְאוּבֵן בָּנוּ אוֹתָן וְהֵסֵבּוּ שְׁמָם, וְלֹא יַזְכִּיר הַשֵּׁם הַטּוֹב הַמּוּסָב לָהֶם? וּמִנְהַג הַכָּתוּב לְעוֹלָם בֶּעָרִים הַנִּלְכָּדוֹת לְהַזְכִּיר הַשֵּׁם הֶחָדָשׁ: ״וַיִּקְרְאוּ לְלֶשֶׁם דָּן כְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם״ (יהושע יט מז), ״וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוּוֹת יָאִיר״ (במדבר ל״ב:מ״א), ״וַיִּקְרָא לָה נֹבַח״ (במדבר ל״ב:מ״ב). גַּם בְּכָל הַמּוּסַבּוֹת שֵׁם יַזְכִּירֵם: ״וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע״ (יהושע יד טו), ״וְשֵׁם דְּבִיר לְפָנִים קִרְיַת סֵפֶר״ (שם טו טו). וְהַקָּרוֹב אֵלַי כִּי אֵלּוּ הַשֵּׁמוֹת הָיוּ שְׁמוֹת הֶעָרִים בְּיַד מוֹאָב, וְסִיחוֹן כָּבַשׁ כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה מִמֶּלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן, כִּי כֵן כָּתוּב בְּחֶשְׁבּוֹן וְדִיבוֹן וּמֵידְבָא כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן״ וְגוֹ' (במדבר כ״א:ל׳). וְכֵן יֵרָאֶה לִי מִדִּבְרֵי יִפְתָּח שֶׁאָמַר: ״בְּשֶׁבֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּוֹן וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְעַרְעוֹר וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְכָל הֶעָרִים אֲשֶׁר עַל יְדֵי אַרְנוֹן״ (שופטים יא כו), וְהִיא עֲרוֹעֵר אֲשֶׁר לָקְחוּ מִיַּד סִיחוֹן. וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר הִגְלָה תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי, חָזְרוּ מוֹאָב וְיָשְׁבוּ בְּאַרְצָם וּבְעָרֵיהֶם, כִּי מָצָאנוּ בְּסֵפֶר יִרְמְיָהוּ (מ״ח) כַּאֲשֶׁר הֶחֱרִים נְבוּכַדְנֶצַּר אֶת מוֹאָב שֶׁלָּכַד מֵהֶם כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה, וְהִזְכִּיר בְּשֵׁמוֹת חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵא וְקִרְיָתַיִם וְדִיבוֹן וּנְבוֹ וְיַעְזֵר וַעֲרוֹעֵר וּבַעַל מְעוֹן שֶׁקְּרָאוֹ בֵּית מְעוֹן, וּבֵית נִמְרָה שֶׁקְּרָאוֹ נִמְרִים וְיַהְצָה, וַהֲרֵי הֵם כֻּלָּם לְמוֹאָב. וְכֵן בִּישַׁעְיָהוּ (פרקים ט״ו ט״ז) כְּשֶׁשָּׁטַף סַנְחֵרִיב אֶת מוֹאָב הוּזְכְּרוּ שָׁם רֻבָּן שֶׁל עָרִים הַלָּלוּ, כִּי לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי הִגְלָה תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ שָׁטַף עַמּוֹן וּמוֹאָב. וְלָכֵן נִרְאֶה כִּי פֵּרוּשׁ מוּסַבֹּת שֵׁם שֶׁאֵלּוּ הֶעָרִים כֻּלָּן הֵם מוּסַבּוֹת שֵׁם, שֶׁהֵסֵבּוּ הָאֱמוֹרִי אֶת שְׁמָם הָרִאשׁוֹן כַּאֲשֶׁר לָכַד אוֹתָם, וְזֶה הָיָה שְׁמָם הָרִאשׁוֹן כְּשֶׁהָיוּ בְּיַד מוֹאָב, וּבְנֵי רְאוּבֵן וְגָד עוֹד קָרְאוּ אוֹתָם בְּשֵׁמוֹת כַּאֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָם. וְלֹא אָמַר הַכָּתוּב "וַיִּקְרְאוּ שֵׁמוֹת לֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנוּ", אֲבָל אָמַר וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁמוֹת אֶת שְׁמוֹת הֶעָרִים, כִּי קָרְאוּ לָהֶם בְּשֵׁמוֹת אֶת הַשֵּׁמוֹת הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר הָיוּ לָהֶם מִתְּחִלָּה, כִּי רָצוּ לְהַזְכִּירָם בַּשֵּׁם הַיָּדוּעַ לָהֶם מֵאָז, אוֹ לְהוֹבִישׁ אֶת מוֹאָב, אוֹ כַּאֲשֶׁר הִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ הָאֱמוֹרִים קוֹרִין עָרֵיהֶם עַל שֵׁם ע״ז שֶׁלָּהֶם, אֲבָל לֹא רָאִינוּ בִּיהוֹשֻׁעַ שֶׁהֵסֵב שְׁמוֹת הֶעָרִים שֶׁכָּבַשׁ:

וְטַעַם וְאֶת שִׂבְמָה – שֶׁבָּנוּ אֶת שִׂבְמָה, וְאֵינָהּ מוּסֶבֶת שֵׁם:

אבן עזרא על במדבר לב, לח

ואת נבו. יתכן שהוא הר נבו ששם נקבר משה כאשר אפרש:

מוסבות. אלה הערים הוסבו שמותם וכן שבמה:

דעת זקנים על במדבר לב, לח

מוסבות שם. שבתחלה נקראו על שם עמון ומואב ואחר כן על שם סיחון ולבסוף על שם ישראל:

חזקוני על במדבר לב, לח

מוסבת שם בתחלה נקראו בשם עמון ומואב ואח״כ בשם סיחון ועוג, ואח״כ בשם ישראל.

בכור שור על במדבר לב, לח

מוסבת שם. [שבתחילה נקראו על שם עמון ומואב ולבסוף על שם סיחון ולבסוף על שם ישראל]:

העמק דבר על במדבר לב, לח

מוסבת שם. כפרש״י שהסבו לנבו ובעל מעון שם אחר מחמת שהי׳ בשם ע״ז. ומכ״מ לא נתפרש השם. באשר באמת הא שאסור להזכיר בשם ע״ז אינו אלא בע״ז שאינה כתובה בתורה כדאי׳ בסנהדרין דס״ג ב׳ דכל ע״ז הכתובה בתורה מותר להזכיר שמה. לכן עד שלא נחתמה התורה ולא ידעו אם יהיו נזכרים בתורה הסבו שמן. ואח״כ כאשר נחתמה וראו שנזכרו חזרו לשמן הראשון:

ויקראו בשמות את שמות הערים אשר בנו. צירפו שמות הבונים לשמות הערים שמכבר. כמו שנקרא אבן בוהן בן ראובן (יהושע ט״ו:ו׳) וכיב״ז היו כמה ערים בעה״י. ואח״כ נשתקע כמה שמות:

שפתי חכמים על במדבר לב, לח

נ כלומר שהסבו שמם קודם בנינם מחדש כדי שלא יזכר שם עבודת אלילים בפיהם כי נבו ובעל מעון היו שמות עבודת אלילים והיו נקראין הערים על שמם ובני ראובן הסבו את שמם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בית גליא בית כריא אבל שאר העיירות הסבו שמם אחר בנינם החדש כמנהג כל בוני עיר:

ס ר"ל למה לא כללן הכתוב בכלל אחד ואת נבו ואת בעל מעון ואת שבמה מוסבות שם. ומתרץ דדוקא נבו ובעל מעון מוסבות לשם אחר פירוש קודם בנינם החדש הסבו שמם כדי שלא יזכר שם עבודת אלילים בפיהם אבל שאר העיירות הסבו שמם אחר בנינם החדש ויהיה שבמה דבוק למלת בנו דלעיל ולא עם מוסבות שם ואמר אל תחשוב שדבוק עם מוסבות שם שהרי שבם ושבמה שם אחד הוא:

מילה במילה

מילהמילת הבסיסשורשגימטריה
וְאֶתאֵת מילית407
נְבוֹנְבוֹ שם פרטי58
וְאֶתאֵת מילית407
בַּעַלבַּעַל מְעוֹן שם פרטי102
מְעוֹןבַּעַל מְעוֹן שם פרטי166
מוּסַבֹּתסָבַב פועלס-ב-ב508
שֵׁםשֵׁם שם עצם340
וְאֶתאֵת מילית407
שִׂבְמָהשְׂבָם שם פרטי347
וַיִּקְרְאוּקָרָא פועלק-ר-א323
בְשֵׁמֹתשֵׁם שם עצם742
אֶתאֵת מילית401
שְׁמוֹתשֵׁם שם עצם746
הֶעָרִיםעִיר שם עצםע-ו-ר325
אֲשֶׁראֲשֶׁר מיליתא-ש-ר501
בָּנוּבָּנָה פועלב-נ-ה58
שתפו את הדף:וואטסאפ

מקורות הנוסח של הפירושים

  • רש"י: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rashi on Numbers – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • תרגום אונקלוס: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Onkelos Numbers – אונקלוס במדבר (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • תרגום יונתן: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Targum Jonathan on Numbers – תרגום יונתן על במדבר (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • רמב"ן: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Ramban on Numbers – Vocalized Edition (מקור) · רישיון: CC0 – הוקדש לנחלת הכלל
  • אבן עזרא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Ibn Ezra on Numbers – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • דעת זקנים: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Da'at Zekenim on Numbers – דעת זקנים (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • חזקוני: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Chizkuni – חזקוני (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • בכור שור: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Bekhor Shor – בכור שור, ברסלאו, תר"ס (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain) + מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Bekhor Shor – בכור שור, הצופה לחכמת ישראל ח, בודפשט, תרפ"ח (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • העמק דבר: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Haamek Davar on Numbers – ספר תורת אלוהים, וילנא 1879 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • שפתי חכמים: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Siftei Chakhamim – שפתי חכמים (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)

נוסח המקרא: כתב יד לנינגרד (Westminster Leningrad Codex, נחלת הכלל). חלוקת המילים לשורשים: Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0). הטעמים הושמטו לנוחות הקריאה.