במדבר לב, יד

לספות. כמו (ישעיה כט, א) ספו שנה על שנה, (ירמיה ז, כא) עולותיכם ספו וגו', לשון תוספת:

וְהָא קַמְתּוּן חֲלַף אֲבָהַתְכוֹן תַּלְמִידֵי גֻבְרַיָא חַיָבַיָא לְאוֹסָפָא עוֹד עַל תְּקוֹף רוּגְזָא דַיְיָ לְיִשְׂרָאֵל

וְהָא קַמְתּוּן בָּתַר אַבְהַתְכוֹן תַּלְמִידֵי גוּבְרַיָא חַיָיבַיָא לְמוֹסְפָא תּוּב עַל תְּקוֹף רוּגְזָא דַיְיָ עַל יִשְרָאֵל

תִּסְגוּן גוּבְרִין חַיָיבִין לְמִסְפָה עוֹד עַל תְּקוֹף רוּגְזָא:

תרבות. מגזרת אשר טפחתי ורביתי והוא קרוב מגזרת על כל רב ביתו והטעם גדול השנים:

לספות. כמו להוסיף רק הוא משרש אחר וכמוהו ספו על זבחיכם כי לא מצאנו בבעלי היו"ד מזה השרש בבנין הקל חסר יו"ד:

והנה קמתם. לפי שאמרו "אל תעברנו את הירדן" סבר משה שלא היו רוצים לעבור אל המלחמה והם ענו "נחנו נעבר חלוצים לפני ה'" שהם הולכים ראשונה כדכתי' "והחלוץ עובר לפניהם" כלו' כאשר נלקחנו נחלה ראשונים נהיה ראשונים במלחמה] ואם תאמר ולמה היו הולכים ראשונים יותר מן האחרים י"ל לפי ששאר השבטים היו עמהם נשיהם וטפם ומקניהם וקנינם הרנייש ב"ל ולא היו יכולים לרוץ ולבא אל המלחמה ראשונים מפני כבדם והרניי' שלהם אבל בני ראובן ובני גד וחצי שבט מנשה שהניחו הרנייש שלהם בעבר הירדן כדכתי' "גדרת צאן נבנה למקננו וערים לטפנו" והיו בלא הרנייש, הולכים הראשונים ומחפשים המעברות שקורין פו"ש ב"ל. הגה"ה:

והנה קמתם ר"ל ואם היה החרון גדול כ"כ על אבותיכם כ"ש שיגדל עליכם שאתם אוחזים מעשה אבותיכם בידיכם ובפרט שהחרון אף עדיין קיים ואתם תוסיפו עליו אש ועצים ועז"א לספות עוד על חרון אף ה':