במדבר לב, יג

וינעם. ויטלטלם מן נע ונד:

וּתְקֵיף רוּגְזָא דַיְיָ בְּיִשְׂרָאֵל וּטְרָדִנוּן בְּמַדְבְּרָא אַרְבְּעִין שְׁנִין עַד דְסַף כָּל דָרָא דְעָבִיד דְבִישׁ קֳדָם יְיָ

וּתְקֵיף רוּגְזָא דַיְיָ בְּיִשְרָאֵל וְטַלְטְלִינוּן בְּמַדְבְּרָא אַרְבְּעִין שְׁנִין עַד דְסַף כָּל דָרָא דְעָבַד דְבִישׁ קֳדָם יְיָ

וינעם. מגזרת נע ונד בעבור שלא נחו:

ויחר אף ה׳ וגו׳. עוד הפעם ויחר וגו׳. דבאמת היו שתי גזרות במעשה מרגלים. הא׳ שימותו אותו הדור. וזה הי׳ בשבועה חי אני נאם ה׳ אם לא כאשר דברתם וגו׳ ובאותה שבועה היה המאמר וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והבאתי אותם וגו׳. וא״א לשנות עוד. אבל הי׳ עוד גזרה ובניכם יהיו רועים במדבר ארבעים שנה וגו׳. וזה אפשר שישתנה להאריך עוד זמן. ולא חש משה שישתנה ח״ו אלא מפני חרון אף השני וינעם במדבר ארבעים שנה. ואולי ח״ו יסף עוד להניחו במדבר עד אשר יאשמו ויקבלו ברצון השגחתו ית״ש עליהם: