במדבר לא, כז

וחצית את המלקוח בין תפשי המלחמה וגו'. חציו לאלו וחציו לאלו:

וּתְפַלֵג יָת דְבַרְתָּא בֵּין גַבְרֵי מַגִיחֵי קְרָבָא דְנְפָקוּ לְחֵילָא וּבֵין כָּל כְּנִשְׁתָּא

וּתְפַלֵיג יַת דְבַרְתָּא בֵּין גוּבְרַיָא בְּלוּשַׁיָא דְאַחֲדוּ יַת עָדִיתָא בְּאַגְחוּת קְרָבָא דִנְפָקוּ לְחֵילָא וּבֵין כָּל כְּנִשְׁתָּא

וחצית את המלקוח. שם כלל:

וחצית את המלקוח. מפני שהיתה המלחמה מלחמת נקמה על מה שנעשה נגד כולם רצה שיתקיים בכולם ואכלת את שלל אויביך כענין דוד בשלל עמלק כאמרו הנה לכם ברכה משלל אויבי ה':

וחצית את המלקוח. מלקוח שבכאן הוא שם כלל לאדם ולבהמה, וצוה הקב"ה שיחלקו הכל בין תופשי המלחמה ובין כל העדה, ושיתנו תופשי המלחמה מחלקם מכס לכהנים אחד מחמש המאות, ושישראל יתנו ללוים מכס מחלקם אחד מחמשים.

וחצית את המלקוח. מלקוח קרי דבר שאינו ניקח ביד ממש כגון אדם ובהמה שהם מנהיגים לפניהם, המטלטלין כסף וזהב ובגדים קרייבז ומה שנשאו על כתיפם וטרחו בו לא צוה לחלוק וזהו דכתי' "כי כחלק היצא למלחמה כן חלק היושב על הכלים":

היוצאים לצבא. אע״ג שלא נלחמו אלא שמרו את הכלים. הרי הם כתופשי מלחמה. וכמאמר דוד (שמואל א ל׳:כ״ד) כי כחלק היוצא למלחמה וכחלק היושב על הכלים וגו׳:

וחצית [ב] שאח"ז יחצהו לשני חלקים שוים חלק אחד יקחו תופשי החלחמה וחלק הב' יקחו כל העדה, שבאשר לא בכחם נצחו מלחמה זו רק בזכות כל העדה וע"י תפלתם היה דין כל העדה כיושב על הכלים שמגיע להם חלק:

צ ר"ל לפי מה שכתוב בקרא משמע תופשי המלחמה יעמדו בצד זה ושאר כל העדה יעמדו בצד שני ובין אלו שתי המחנות תחלקוהו ואם כן מה טעם יש בדבר וגם לא מפרש הקרא למי יתן החלקים ומתרץ הכי קאמר קרא יתן חציו לאלו וחציו לאלו: