במדבר כז, ו

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה לְמֵימָר

וַאֲמַר יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר

ויאמר ה׳ וגו׳ לאמר. אמרו לאמר, פרוש שלא יחשב משה כי מאמר ״כן בנות״ וגו׳ הם הדברים הנאמרים למשה שהקריב המשפט ואין צרך לאמרם לזולת, לזה אמר ״לאמר״ שיאמר כמו כן להם. ואפשר שלא להם לבד אלא לישראל, ולזה לא אמר ״לאמר להם״. או אפשר ממה שאמר אחר כך ״ואל בני ישראל״ וגו׳ גלה כי מה שקדם אין צרך לאמרו כי אם לבנות צלפחד, וכפי זה אמרו ״לאמר״ הוא לאמר לבנות.