במדבר כו, נג

לאלה תחלק הארץ. ולא לפחותים מבן עשרים, אף על פי שבאו לכלל עשרים בטרם חלוק הארץ, שהרי שבע שנים כבשו ושבע חלקו, לא נטלו חלק בארץ אלא אלו שש מאות אלף ואלף, ואם היה לאחד מהם ששה בנים, לא נטלו אלא חלק אביהם לבדו:

לְאִלֵין תִּתְפְּלֵיג אַרְעָא בְּאַחֲסָנָא בְּמִנְיַן שְׁמָהָן

לְאִלֵין שִׁבְטַיָא תִּתְפַּלֵג אַרְעָא בְּאַחֲסָנָא בְּמִנְיַן שְׁמָהָן

לאלה לחמשים ושבע משפחות המנויין כאן תחלק הארץ בנחלה במספר שמות חמשים ושבעה חלקים כנגד חמשים ושבע ראשי משפחות.

לאלה תחלק הארץ. וכתוב "לשמות מטות אבתם תתנחלו" שלש מחלוקת בדבר, איכא למ"ד ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ דכתי' "לשמות מטות אבתם" ומאי "לאלה" כאלה, שלא נתחלקה לטפלים אלא לבני עשרים כאלה. איכא למ"ד לבאי הארץ נתחלקה והאי דכת' "לשמות מטות אבתם" משום דמשונה ירושה זו מכל ירושות שבעולם שכל ירושות חיים יורשים את המתים וכאן מתים יורשים את החיים משל לשני אחים כהנים לזה שני בנים ולזה בן אחד והולכים לגרנות, זה מביא מנה אחת ואלו שתים, וחוזרים אצל אביהם וחולקים בשוה ונמצא לאחד כמו לשנים. ואיכא למ"ד לאלו ולאלו נתחלקה, היה מיוצאי מצרים נוטל חלקו משום יוצאי מצרים, היה מבאי הארץ נוטל משום באי הארץ, מכאן ומכאן נוטל משום יוצאי מצרים ומשום באי הארץ. ולמ"ד לבאי הארץ נתחלקה קשיא למאי איצטריך למימר "בין רב למעט" כיון דכל אחד שבא לארץ נוטל חלק פשיט' דאיכא חילוק בין רב למעט. ולפי הפשט נראה דלי"ב חלקים נתחלקה הארץ ונתנו חלק גדול לשבט שיש לו אוכלוסין גדולין, ואחר חולקים לקרקפא דגברי והיינו "בין רב למעט" ולדברי הכל "לשמות מטות אבתם" איוצאי מצרים קאי מדכתי' "ונתתי אתה לכם מורשה" דמשמע שאתם תהיו מורישים אותה לבניכם כך מפו' בבב' בתרא:

לאלה תחלק הארץ וגו׳. אמרו לאלה, נחלקו רז״ל בפרק יש נוחלין (בבא בתרא קיז.) וזה לשונם: רבי יאשיה אמר ליוצאי מצרים נתחלקה, שנאמר ״לשמות מטות אבותם ינחלו״, אלא מה אני מקים ״לאלה״ וגו׳? לאלה להוציא את הטפלים, פרוש שלא יחלק אלא ליוצאי מצרים מבן עשרים. ורבי יונתן אומר לבאי הארץ נתחלקה, שנאמר ״לאלה תחלק הארץ״, ומה אני מקים ״לשמות מטות״? משנה נחלה זו וכו׳ וכאן מתים יורשים וכו׳ עד כאן. לדברי רבי יונתן אמרו ״לאלה״ להוציא דברי רבי יאשיה במשמעות פסוק ״לשמות מטות״ וגו׳.

וראיתי בריתא אחת (ספרי) וזה לשונם: ״לאלה״ – בני כשרים וקדושים, להוציא רשעים שבהם שלא היה להם חלק ונחלה. והוכיחו הדברים מבני המרגלים ומתלוננים, וסברא זו הולכת לדרכו של רבי יאשיה שאמר ליוצאי מצרים נתחלקה, ולזה כשאמר ״לאלה״ – כאלה שהיו צדיקים כלם, למעט הרשעים שהיו ביוצאי מצרים, שהם המרגלים שלא נטלו בניהם חלקם. ונראה שאין דרשה זו דלמעט רשעים דוחקת דרשתנו דלמעט יוצאי מצרים פחות מבן עשרים ולא להפך, כי כלן נשמעים יחד ממאמר ״כאלה״ – כל שאינו כאלה בין במספר בין בצדקות אינו בכלל החלוקה.

וראיתי לרש״י ז״ל שפרש ״לאלה״ על באי הארץ כסברת רבי יונתן, ואמר וזה לשונו: ״לאלה״ וגו׳, ולא לפחותים מבן עשרים אף על פי שבאו לכלל עשרים בטרם חלוק הארץ וכו׳ עד כאן. וקשה, הלא לרבי יונתן צריך ״לאלה״ להשמיענו שהארץ נחלקה לבאי הארץ, וכמו שדקדק רבי יונתן באמרו: לבאי הארץ נתחלקה הארץ, שנאמר ״לאלה״ וגו׳, ומה אני מקים ״לשמות״ וגו׳, עד כאן. הא למדת שלא הכרח לומר לבאי הארץ אלא מאמרו ״לאלה״, ומכח זה הצרך לחפש במה יקים מאמר ״לשמות״ וגו׳, הא למדת שצריך לומר ״לאלה״ להודיענו שתחלק הארץ לבאיה.

והן אמת כי בעקרן של דברים שאומר רש״י שלא תחלק אלא לבן עשרים אין אני מכריע לחלוק, הגם שלא נאמר בדברי רבי יונתן, עם כל זה יכול להיות נכלל בתיבת ״לאלה״ ויסבול שתי הדרשות, אלא שאין הכרח לדבר זה, דלמא לא בא אלא לשלול ליוצאי מצרים והדבר שקול. אלא דצריך עיון למה לא פרש רש״י כאמתתן של דברים אליבא דרבי יונתן.

וראיתי לרבי אליהו מזרחי שפרש דברי רש״י שדיק תיבת ״לאלה״, ולא יצא ידי חובת עיונו הזך אפלו בענין הקשיא שיש על רש״י מהבריתא. ואני אומר כי רש״י ז״ל לא נעלם ממנו כונת דברי ר׳ יונתן, אלא שנראה לדעתו הזכה מכרע מתיבת ״לאלה״ שלא נתחלקה הארץ אלא לאותם שהיו אז ודוקא אותם שהיו מבן עשרים באותו מספר, ודבר חדוש זה הוא שבא להשמיענו והדבר מובן הוא מעצמו שנתחלקה לבאי הארץ.

במספר שמות. פרוש, שתהיה החלוקה למספר השמות האמורות שהם חמשים ושבע משפחות, הכונה שיחלקו הארץ לחמשים ושבע משפחות וכל משפחה כפי מה שהיא. ודרך זה אינו אלא לרבי יונתן, דלרבי יאשיה שסובר ליוצאי מצרים אין לחלק לחמשים ושבע משפחות, שהרי צריך לחלק גם לששה משפחות שנחסרו מיוצאי מצרים, כאמור בדבריהם זכרונם לברכה (במדבר רבה כא), ויטלו חלקם השבט שממנו נחסרו במשפט הנחלה. ואפשר שגם רבי יאשיה [צ״ל יונתן?] יצדיק לומר ״במספר שמות״ על המשפחות של יוצאי מצרים.

לאלה. כבר דרשו חז״ל מה בא למעט. ובספרי יש נוס׳ מפני כשרים וקדושי׳ והובא ברשב״ם ב״ב דף קי״ז א׳ ופירש בדוחק. ונראה משום שנשאר מדור הישן ט״ו אלף כמש״כ התוס׳ שם דף קכ״א א׳ בשם מדרש. וע״כ כשרותן וצדקותם הגין עליהם שישתיירו מן הגזירה ומכ״מ לא באו במנין השני ולא נטלו חלק בארץ מש״ה דייק הכתוב לאלה וגו׳:

במספר שמות. שהרי לא מנו הגלגולת אלא פתקאות שבהם כתובים השמות כמו במנין הראשון וכמש״כ לעיל א׳ ב׳ מש״ה כתב כפי המספר של השמות יהיו כ״כ חלקים:

לאלה תחלק הארץ כבר מעט כהנים ולוים כמ"ש (במדבר יח כ) אל אהרן בארצם לא תנחל ואל בני לוי (שם סד) בתוך ב"י לא ינחלו נחלה, וע"כ הפסיק בפ' זו בין מנין ישראל ובין מנין בני לוי, כי מנין זה היה בשביל חלוק הארץ שאין בני לוי בכלל, וממ"ש לשמות מטות אבותם יצאו גרים ועבדים ומשם איש מעט נשים וכבר מובא בפ' קרח:

לאלה תחלק הארץ הנה אי אפשר לומר כפשוטו שאלה הנכנסים עתה הם אשר יזכו בארץ ולהם תתחלק, שא"כ מה הי' טענת בנות צלפחד שיתן להם נחלה מחלק אביהן הלא אביהן מת במדבר ולא זכה בארץ כלל ואף אם היה מניח בן פחות מבן עשרים לא היה נוטל כלום, וע"כ דעת ר' יאשיה שהארץ נתחלקה ליוצ"מ כמ"ש לשמות מטות אבותם ינחלו. ומ"ש לאלה תחלק היינו כאלה להוציא מי שלא היה בן עשרים בעת יצ"מ כ"ה בגמ' (ב"ב דף קי"ט) להוציא את הטפלים והרשב"ם (שם) גרים בספרי מפני כשרים וקדושים, נראה פירושו כי במנין הקודם של יוצאי מצרים היו ת"ר אלף וג' אלפים תק"נ, ועתה היו ת"ר אלף ואלף תש"ל, נמצא היו במנין הקודם יתר על עתה אלף תת"כ, הודיע להם שמן מנין הקודם נמצא אלף תת"ך שאין להם חלק בארץ, כי לא היו כשרים כמ"ש שמתלוננים ומרגלים ועדת קרח לא נטלו חלק, עד שמנין הזוכים ע"י יצ"מ הם שוים במנין למנין של עתה כי היה בהשגחה שיהיו שוים אלה כאלה, ור' יונתן היה לו זה לדוחק שהכתוב אומר לאלה תחלק, וע"כ אומר שהגם שיוצאי מצרים זכו בארץ, מ"מ אחר שלא נכנסו בעצמם בני בניהם הם שלוחים שלהם כמשל הכהן שאיש אחד הבטיח לו תרומה וי"ל שני בנים, והבנים שולחים את בניהם זה בן א' וזה ג' בנים, והם מביאים אל אבי אביהן [כן גריס הגר"א וזה כפי' רש"י, ובתוס' ב"ב דרך אחר] ורשב"א אמר ששניהם זכו בין יוצאי מצרים בין באי הארץ, ויתקיימו שני הכתובים, ועיין בגמ' שם יש אריכות בזה:

א פירוש לאלה הנזכרים לעיל דהיינו ת"ר אלף ואלף ותש"ל שהם באי הארץ תחלק הארץ כרבי יונתן ומפני שלא היה הכתוב צריך לזה דמתחלק הארץ בנחלה במספר שמות הבא אחריו ידענו שלאלה הנזכרים לעיל תחלק ומה תלמוד לומר לאלה דמשמע מיעוטא לאלה ולא לזולתם לא בא למעט אלא לאלה דוקא שהם מבני עשרים ומעלה ולא לאחרים. הרא"ם: