במדבר כו, יא

ובני קרח לא מתו. הם היו בעצה תחלה, ובשעת המחלוקת הרהרו תשובה בלבם, לפיכך נתבצר להם מקום גבוה בגיהנם וישבו שם:

וּבְנֵי קֹרַח לָא מִיתוּ

וּבְנוֹי דְקרַח לָא הֲווֹ בְּעֵיטָתָא דַאֲבוּהוֹן וַאֲזָלוּ בָּתַר אוּלְפָנָא דְמשֶׁה נְבִיָא לָא מִיתוּ בְּמוֹתָנָא וְלָא לָקוּ בִּיקֵידְתָּא וְלָא טָמְעוּ בִּבְלִיעַת אַרְעָא

וּבְנוֹי דְקרַח עַל דְלָא הֲווֹ בַּעֲצָתֵיהּ דַאֲבוּהוֹן לָא מִיתוּ:

ובני קרח לא מתו. והעד שמואל ובניו ובני בניו שהם המשוררים והם הנקראים הקרחים לבני קרח מזמור גם בתורה כתיב משפחת הקרחי והזכיר הכתוב ובני קרח עם בני ראובן בעבור כי בני דתן ואבירם גדולים וקטנים מתו והנה רעת דתן ואבירם קשה מרעת קרח:

ובני קרח לא מתו. דרשו רז"ל מקום נתבצר להם בגיהנם וישבו עליו. מקום הבליעה שהוא מקום המשפט נקרא גיהנם, או יהיה גיהנם ממש שנתקרב שם פתחה של גיהנם הקבוע בארץ כדעת רז"ל. ומצינו בני קרח שהיו משוררים בביהמ"ק, וזהו שכתוב (תהילים פ״ד:א׳) לבני קרח מזמור, (שם מח) שיר מזמור לבני קרח.

ובני קרח לא מתו אעפ״י שלויים היו הזכירם הכתוב עם בני ראובן על ידי שדעתם של דתן ואבירם שהיו מבני ראובן קשה היתה מדעת קרח.

ובני קרח לא מתו. ואעפ"י שאמ' "ואת כל האדם אשר לקרח" היינו עבדיו ושפחותיו אבל בניו כבר היו מוחלקים ממנו ולא נצטרפו עמו במחלוקת ולא מתו:

ובני קרח לא מתו. הודיע הכתוב ענין זה כאן ולא במקום עקר המעשה, גם לא כתבו במקום מספר הלוים כי שם מקום הודעת המתים מהם, לפי מה שכתבנו כי כאן בא אלהים לקבע העון בדתן ואבירם ולהקל מעל קרח, לזה גמר אומר ובני קרח לא מתו, הכונה שזה יגיד זכות אביהם שלא שטפם חובו כדרך ששטף חובם של דתן ואבירם כל בתיהם להיותם עקר המחלקת.

ובני קרח לא מתו. גם זה הגיע לאשר קרח השתתף עם הרשעים דו״א לעשות מחלוקת שלא לשם שמים. ע״כ נבדלו בני קרח הצדיקים ממנו ואלו היה קרח מן השרופים לחוד כעדת קרח שמסרו נפשם על אהבת ה׳ יוכל להיות שבני קרח היו נמשכים אחר דעת אביהם. והיו מתים גם המה. אבל אחר שקרח אביהם נמשך אחר דו״א שונאי משה. והמה בני קרח היו תלמידי משה. מש״ה לא נמשכו אחריהם ולא מתו:

ג רצונו לתרץ היאך יתכן שלא מתו הא כתיב את כל האדם אשר לקרח שמע מינה דגם הבנים נבלעים בארץ:

ד מלשון ערי מבצר כלומר התקין להם הקדוש ברוך הוא מקום גבוה שלא העמיקו כל כך בגיהנם ולא מתו: