במדבר כה, טו

ושם האשה המכה וגו'. להודיעך שנאתם של מדינים שהפקירו בת מלך לזנות, כדי להחטיא את ישראל:

ראש אמות. אחד מחמשת (במד' לא) מלכי מדין את אוי ואת רקם ואת צור וגו', והוא היה חשוב מכלם, שנאמר ראש אמות, ולפי שנהג בזיון בעצמו להפקיר בתו מנאו שלישי:

בית אב. חמשה בתי אבות היו למדין עיפה ועפר וחנוך ואבידע ואלדעה, וזה היה מלך לאחד מהם:

וְשׁוּם אִתְּתָא דְאִתְקְטִילַת מִדְיָנֵיתָא כָּזְבִּי בַּת צוּר רֵישׁ אוּמֵי בֵּית אַבָּא בְּמִדְיָן הוּא

וְשׁוּם אִתְּתָא קְטִילְתָּא מִדְיָינֵיתָא כָּזְבִּי בְּרַת צוּר דְמִתְקַרְיָיא שְׁלוֹנָאֵי בְּרַת בָּלָק רֵישׁ אוּמָא דְמוֹאָב בְּמִדְיָן בֵּית מוֹתְבֵיהּ הוּא

צור. אחד ממלכי מדין והנה גם מלכי מדין חמשה אבות:

ושם האשה המוכה. לא נכתב אלא להודיע שגדולים היו ואעפ"כ לא נמנע פנחס מלהרגם ולכך הוצרך להבטחתו של הקב"ה וכן מצינו באברהם לאחר שהרג המלכים שאמר לו הקב"ה אל תירא אברם:

כזבי בת צור. בת מלך היתה, שהרי צור מחמשה מלכי מדין היה שנאמר (במדבר לא) את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע חמשת מלכי מדין וגו', ומתוך שנאתם של מדינים לישראל רצו להפקיר בת מלך לזנות כדי להחטיאם.

ושם האשה המכה. [להודיעך כי גדולים היו וצריך שיבטיחנו הק' כמו שאמ' "אל תירא אברם" אחר שהרג המלכים ורבותינו אמרו שלא נתכהן פנחס עד שהרג לזמרי שכשנתן הק' כהונה, לאהרן ולבניו ולזרעם שיולידו לאחר שנעשו כהנים נתנה, תדע דהא כת' (בפרשה) [בפרשת] בגדים "ולבניו תעשה כתנת" אבל לבני בניו לא צוה]:

המדינית. אמר בה״א הידיעה, נראה לומר כי לא היתה אשה אחרת מדינית במופקרות זולתה, ולזה גם כן בפרשת בלק (במדבר כה:ו) כשהזכיר ״ויקרב אל אחיו״ אמר ״את המדינית״ בה״א הידיעה, לומר אותה מדינית שהיתה במופקרות. וכפי זה לא הפקירו מדין בנותיהם, ואם היו המדיניות במופקרות היה ה׳ מצוה עליהם להרגם. וכן תמצא כשאמר הכתוב (במדבר כה:א): ״ויחל העם לזנות אל בנות מואב״, הא למדת כי המופקרות מואביות היו. וטעם שלא הפקירו מדין בנותיהם, לפי שלא היו בטוחים מהם כמואביות כמו שכתבתי למעלה (במדבר כד:יד) בפסוק ״אשר יעשה וגו׳ באחרית הימים״. וזו שיצתה טעמה בצדה להיותה בת בלק השונא הגדול אשר שכר עלינו את בלעם בן בעור וקבל עצתו והפקיר בתו, מה שאין כן אנשי מדין קטן וגדול לא הפקירו.

ובזה מצאתי נחת במאמר חז״ל (במדבר רבה כא,ג; תנחומא, מטות ד) שאמרו כי צור שנהרג עם נסיכי מדין הוא בלק, ובשביל שהפקיר בתו הורידוהו מגדלתו שהיה ראש לכלם, דכתיב ״ראש אמות״, ועתה מנאו שלישי למלכי מדין. וצריך לדעת מי גלה סוד זה כי צור הוא בלק. ולדברינו יש טעם נכון לומר כן, כיון שלא מצינו אלא מדינית אחת כאן, הבן שואל מה נשתנית מדינית זו שיצתה מכל בנות מדין, אלא ודאי כי הוא זה בלק אשר שכר עלינו בלעם ויעצו וקים עצתו בבתו, והוא צור שזלזל בכבודו לקים עצה רעה של בלעם. ואולי שלא רצו מואב להפקיר בנותיהם עד שקדם בלק שהיה אז מלך עליהם והפקיר בתו, והגם שכתבתי למעלה שלא עמד במלכותו אחר שהודיעם בלעם שלא יריעו ולא ישחיתו למואב, תכף ומיד קים העצה והלך לו לעירו ובזה הפקירו מואב בנותיהם, וזולת זה איך יתכן שישתנה צור מכלן.

אלא שבא לידי מדרש (ילקוט מטות), וזה לשונם: ״הן הנה״ מלמד שהיו מכירין אותם ואומרים זה לזה: זו היא שחטא עמה פלוני, עד כאן. כפי מדרש זה לא אחת ולא שתים היו. ואפשר לומר שמדין לא הפקירו מבנות הגדולים אלא מהמוניהם, ולזה הורידו בלק שהפקיר בתו והוא היה מלך. ולדרך זה אמרו המדינית פרוש המכבדת שבכלן, שלא יצאה ממדין בת מלך אלא היא. ולדרך זה יתאמת לנו מה שפרשתי בסוף פרשת בלק שישראל לא היו מכירין אותם, שהרי היו שם מדיניות הרבה, ולא אמר הכתוב (במדבר כה:א) אלא ״ויחל העם לזנות אל בנות מואב״ ולמה לא הזכיר גם בנות מדין? הא למדת שהיו כלן בעיניהם בנות מואב, שזולת זה היו הורגים אותם מתחלה ויטלו ממונם, או לבסוף אחר מעשה פנחס היה להם להרג בנות מדין, אלא שהיו כל הנשים בחזקת בנות מואב.

במדין הוא. מאמר זה קשה המשמעות, אם כונתו לומר שהוא ראש אמות של מדין היה לו לומר ״ראש וגו׳ בית אב למדין״, כי שעור תבת ״במדין״ הוא משמע שמודיענו מקומו ואין ידוע הכונה בזה. ונראה שהכונה היא לפי שאמר צור ראש אמות על בלק, יאמר האומר, והלא בלק מלך מואב היה שהמליכוהו עליהם. לזה הודיעך הכתוב ואמר, לא כמו שאתה חושב שנשאר מלך למואב, אלא כבר נגרש מהם וחזר למקומו. והוא אמרו במדין הוא, פרוש באותו מצב שהיתה מפקרת בתו היה במדין. ועין מה שפרשתי בפסוק (במדבר כד:כה) ״וגם בלק הלך״ וגו׳:

ושם האשה המוכה וגו׳. הודיע הכתוב שמה. בשביל שהוא הקדמה לפרשה הסמוכה כאשר יבואר:

ראש אמות וגו׳. כבר נתבאר בפ׳ בלק דבאותה שעה היה צור הראש ובשעת מלחמת ישראל היה השלישי. כי חליפות היה חמשת מלכי מדין להנהיג מלוכה במואב:

ושם האשה, [ג] היה בסכנה מצד שהרג בת מלך שאביה ראש אמות בית אב במדין הוא:

כ מקשים העולם מנא ליה דמשום שנאתן דלמא דעתן היה להחטיא אותם כדי שתסור השכינה מישראל כי היו מתייראים מישראל. ויש לומר כיון דזקני מדין הלכו להם וסבירא להו דאין בבלעם שום ממשות אם כן איך עשו מעשה כזה על פי עצתו אלא משום שנאה עשו:

ל ואם תאמר ולמה לא תירץ כמו שתירץ לעיל להודיע שבחו של פנחס כו' הל"ל נמי אף על פי שהיתה בת מלך לא מנע כו'. ויש לומר דמה שפירש"י לא מנע וכו' ר"ל לא היה ירא שיענש בשבילו אם יהרגנו הואיל והיה נשיא כדפירש"י:

מ ר"ל מה דכתיב בקרא ראש אומות משמע דצור היה ראש עליהם ואחר כך כתיב בית אב משמע שלא היה ראש אלא על בית אב ומתרץ דודאי לא היה ראש אלא על אחד מחמשת בתי אבות של מדין אבל הוא היה החשוב שבכלן וזהו שכתוב ראש אומות:

נ יש מקשים למה מנאו שלישי ולא שני דהוי כדי בזיון שלא מנאו ראשון אף שהיה ראש אומות ויש לומר דאי מנאו שני הוה אמינא לאו משום בזיון מנאו שני אלא משום שהיה צעיר בימים יותר מכלם אף על פי שהוא החשוב שבכולם אפילו הכי לא מנאו ראשונה אבל השתא דמנאו שלישי על כרחך משום בזיון: