במדבר כד, כה

וְקָם בִּלְעָם וַאֲזַל וְתָב לְאַתְרֵיהּ וְאַף בָּלָק אֲזַל לְאוֹרְחֵיהּ

וְקָם בִּלְעָם וְאָזַל וְתַב לְאַתְרֵיהּ וּלְחוֹד בָּלָק אָזַל לְאוֹרְחֵיהּ וְאָקִים יַת בְּנַתְהוֹן דְמִדְיָינָאֵי בְּקוֹלִין מִבֵּית יְשִׁימוֹת עַד טַוָור תַּלְגָא וְהַוָואן זַבְּנָן זִינֵי כוּסְנִין בְּבָצִיר מִן טִימְהוֹן בְּמֵילְכַת בִּלְעָם רַשִׁיעָא בִּפְרָשַׁת אוּרְחָתָא

וְקָם בִּלְעָם וְאָזַל וְחָזַר לְאַתְרֵיהּ וּלְחוֹד בָּלָק:

ויקם בלעם. כי שוכב היה ותרדמה נפלה עליו וכן אמר נופל וגלוי עינים:

וישב למקומו ולא אמר הלך לדרכו שנטרד מדרכו וירד לגיהנם:

ויקם בלעם. כאשר כלה להתנבא נבואה זו קם על רגליו כי לא היה מתנבא מעומד כי אם נופל, דכתיב נופל וגלוי עינים.

וישב למקומו. חזר לקסמיו, כי לא התנבא אלא לפי שעה לכבודן של ישראל, כאשר הזכרתי למעלה.

ויקם בלעם שהיה נופל וגלוי עינים.

וישב למקומו אל ארם נהרים.

ויקם בלעם וילך. פרוש, לא פנה לבית אכסניתו אלא הלך תכף ומיד, והצרך לומר וילך וישב למקומו ולא הספיק לומר ״וילך למקומו״ להעירך שהלך בקומו ולא נתעכב, שאם היה אומר ״ויקם וילך למקומו״ היתה הכונה שמודיעך שני דברים: א׳ ויקם, ב׳ וילך למקומו, ואין ידוע אם בקומו הלך. לזה אמר ״ויקם וילך״ להעירך שהלך בקומו, ומודיעך עוד שחזר למקומו כאשר אמר לו בלק. ואמרו וגם בלק הלך וגו׳, פרוש שלא עמד עמו ללוותו בקומו מלפניו.

עוד אפשר שבלק גם הוא לא עמד עוד במלכותו שם, לפי שידעו מואב מדברי בלעם כי עם בני ישראל לא ירעו ולא ישחיתו להם, אם כן בהבטל הסבה יבטל המסבב, והעמידוהו ממלוך עליהם, והלך לדרכו שבא בו למדין, והראיה ששם נמצא במלחמת מדין ונהרג (במדבר לא:ח).