במדבר כד, יב

וַאֲמַר בִּלְעָם לְבָלָּק הֲלָא אַף לְאִזְגַדָךְ דִי שַׁלְחַת לְוָתִי מַלֵילִית לְמֵימָר

וַאֲמַר בִּלְעָם לְבָלָק הֲלָא עִם אִזְגַדִין דְשָׁדַרְתְּ לְוָתִי מַלֵלִית לְמֵימָר

הֲלֹא גַּם אֶל מַלְאָכֶיךָ יִתְנַצֵּל בִּלְעָם עַתָּה בְּמָה שֶׁאָמַר לְמַלְאָכָיו בְּשׁוּבָם אֵלָיו, טֶרֶם שֶׁיָּדַע מַה יּוֹסֵף ה' דַּבֵּר עִמּוֹ, אֲבָל אַחֲרֵי כֵן הֶרְאָה שֶׁיָּבֹא וִיקַלֵּל, עַד שֶׁהִתְרָה בּוֹ הַמַּלְאָךְ בַּדֶּרֶךְ כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (רמב״ן על במדבר כ״ב:כ׳):

הלא גם אל מלאכיך. אין ראוי שתתמה על שלא עשיתי רצונך בתקות הכבוד שתכבדני שגם למלאכיך שאמרו מצדך כי כבד אכבדך מאד אמרתי שאין זה בידי: