במדבר כג, ט

כי מראש צרים אראנו. אני מסתכל בראשיתם ובתחלת שרשיהם, ואני רואה אותם מיסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו על ידי אבות ואמהות:

הן עם לבדד ישכן. הוא אשר זכו לו אבותיו לשכון בדד, כתרגומו:

ובגוים לא יתחשב. כתרגומו, לא יהיו נעשין כלה עם שאר האמות, שנאמר (ירמיה ל, יא) כי אעשה כלה בכל הגוים וגו' אינן נמנין עם השאר דבר אחר כשהן שמחין אין אמה שמחה עמהם, שנאמר (דברים לב, יב) ה' בדד ינחנו. וכשהאמות בטובה, הם אוכלין עם כל אחד ואחד ואין עולה להם מן החשבון, וזהו, ובגוים לא יתחשב:

אֲרֵי מֵרֵישׁ טוּרַיָא חֲזִיתֵיהּ וּמֵרָמָתָא סְכִיתֵיהּ הָא עַמָא בִּלְחוֹדֵיהוֹן עֲתִידִין דְיַחְסְנוּן עַלְמָא וּבְעַמְמַיָא לָא יִתְדְנוּן גְמִירָא

אָמַר בִּלְעָם רַשִׁיעָא מִסְתַּכֵּל אֲנָא בְּעַמָא הָדֵין דְהִינוּן מְדַבְּרִין בִּזְכוּת אַבְהַתְהוֹן צַדִיקַיָא דִמְתִילִין לְטַוְרַיָא וּבִזְכוּת אִימָהַתְהוֹן דִמְתִילַן לִגְלִימָתָא הָא עַמָא בִלְחוֹדֵיהוֹן עֲתִידִין לְמִיחְסַן עַלְמָא מְטוּל דִבְנִימוּסֵי אוּמַיָא לָא מְדַבְּרִין

חֲמֵי אֲנָא עַמָא הָאִלֵין מְדַבְּרִין בִּזְכוּת אַבְהַתְהוֹן צַדִיקַיָא דִמְתִילִין לְטוּרַיָא אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב וּבִזְכוּת אַרְבַּעְתֵּי אַמְהָתָא דִמְתִילִין כְּגַלְמָתָא שָרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה הָא עַמָא דְאִינוּן לְבִלְחוֹדֵיהוֹן שַׁרְיָין וּבְנִימוּסֵי עַמְמַיָא לָא מִתְעַרְבִין:

כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ – הַטַּעַם, בַּעֲבוּר שֶׁהֶעֱלָהוּ בָּמוֹת בַּעַל לִרְאוֹתוֹ, אָמַר: מֵרֹאשׁ צֻרִים וּמִן הַגְּבָעוֹת אֲנִי מַבִּיט וְרוֹאֶה אוֹתוֹ, כִּי יִשְׁכֹּן לְבַדּוֹ וְאֵין עִמּוֹ גּוֹי אַחֵר שֶׁיֵּחָשֵׁב הוּא אֵלָיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְקַבְּצוּ עַמִּים רַבִּים וְאֻמּוֹת שׁוֹנוֹת לִהְיוֹת מַחֲנֶה אַחַת. אֲבָל אֵלּוּ כֻּלָּם תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד לָהֶם, וְגוֹי אֶחָד הֵם, וְיִשְׁכֹּן בָּדָד בְּשֵׁם יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל. וְעַל כֵּן הִזְכִּיר ״אָרָה לִּי יַעֲקֹב" וְ"זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל״ (במדבר כ״ג:ז׳), כִּי הִזְכִּיר לָהֶם שְׁמָם הַנִּכְבָּד וּשְׁמוֹת אֲבוֹתָם, לֵאמֹר שֶׁהֵם עַם לְבָדָד וּשְׁמָם נָאוֹת לָהֶם מֵאֲבוֹתָם. כִּי בָּלָק לֹא הָיָה מַזְכִּיר לוֹ שֵׁם יִשְׂרָאֵל, רַק אָמַר ״עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם״ (במדבר כ״ב:ה׳), כְּמִתְנַכֵּר בָּהֶם שֶׁלֹּא יָדַע אוֹתָם, שֶׁהָיָה כְּפוּי טוֹבַת אֲבִיהֶם. וְהַכַּוָּנָה לוֹמַר, כִּי כַּאֲשֶׁר אֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ עַתָּה שׁוֹכֵן לְבַדּוֹ, כֵּן יִשְׁכֹּן לְעוֹלָמִים בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב, וְהוּא יִהְיֶה לְרֹאשׁ לְעוֹלָם, וְאֵין אֻמָּה שֶׁתִּתְגַּבֵּר עָלָיו וְלֹא שֶׁיִּטָּפֵל הוּא אֲלֵיהֶם:

כי מראש צורים אראנו. כי על השפי היה והוא גבוה והעד על השפי שהוא כפירושי ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים וישת אל המדבר פניו ולא אל שפי גם יתכן להיות מראש צורים משל לגזירות היורדות מהעליונים כי ראה בחכמתו שתעמוד זאת האומה לבד' ולא תתערב עם אחרות מתגברת עליה לעזוב תורתה כאשר עשו כל האומות:

ובגוים לא יתחשב. אפרשנו בפסוק יצב גבולות עמים:

כי מראש צרים אראנו - שאני עומד עכשיו אני רואה אותם. מפרש הטעם למה לא זעם אותם הקב"ה ולמה אינו חפץ לקללם, שהרי - מראש צורים - שאני עומד עכשיו אני רואה אותם ומראש הגבעה אני רואה, כי לבדם הם ואין שאר אומות מתחשבין ומעורבין עמהם וגם יש בהם בנים קטנים שאין להם מנין, כי לא נמנו כי אם מבן עשרים שנה ומעלה נמצא יותר ויותר. כי -

הן עם לבדד ישכון. הן לבדם ישכנו ארץ בסוף הענין כאמרו ה' בדד ינחנו ואיך אוכל להכריתם:

כי מראש צרים אראנו אני רואה שנבראו קודם שנברא העולם והצורים:

כי מראש בגימטריא על הר המוריה. מראש צרים. בגימטריא מזכות אבות:

מגבעות בגימטריא הן האמהות:

לבדד ג' במסורה הן עם לבדד ישכון. שכני לבדד בתרי עשר בפ' רעה עמך בשבטך בענין הגאולה שבלעם היה מתנבא על הגאולה. כי אתה ה' לבדד לבטח תושיבני. שלא כעס כל אותן הימים על כן לבטח תושיבני:

לבדד ישכון ז' תגין על שי"ן דישכון לומר לך שישכון בארץ ז' עממים:

לבדד עולה לחשבון מ' לומר לך שישכון בארץ ישראל שהוא מהלך מ' יום:

לבדד ישכן עולה לחשבון ת"כ שרמז לימי בית שני:

לבדד ישכן. בגימטריא בימי משיח:

כי מראש צורים אראנו. על דרך הפשט הוא המקום הגבוה שהזכיר למעלה וילך שפי.

וע"ד המדרש צורים אלו האבות, ומגבעות אלו השבטים. וקרא האבות צורים לפי שהם נמשלים להרים שנאמר (מיכה ו׳:ב׳) שמעו הרים את ריב ה', וכתיב (שם) קום ריב את ההרים, ולפי שהיה אברהם ראש להם וראש האמונה והיחוד לכך קראו הכתוב ראש צורים. וקרא לשנים עשר שבטי יעקב גבעות כי הם למטה ממדרגת האבות, כשם שהגבעות למטה מהצורים הגדולים. ואחר שהזכיר מעלת ראשיתם ההרים שהיו עיקר תולדותם ושורש יחוסם שהיו השורש הטוב שממנו תתפרסם מעלת הענפים והוסיף לפרש מעלת אחריתם, הוא שאמר הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. ויהיה קשור הכתובים כן, אמר מה אקוב ומה אזעם ואני רואה אומה זו שיסודה ועקרה גדול, ועקירתה אינו דבר קל לא מצד ראשיתם ולא מצד אחריתם, לא מצד ראשיתם לפי ששרשם חזק כחוזק הצור שאין כח באדם לעקרו, כי הם משתלשלים ובאים מן הצורים והגבעות הם האבות והשבטים שזכותם חזק מצור, ועל כן אי אפשר לי לבא כנגדם לא מצד ראשיתם ולא מצד אחריתם לפי שהן עתידין שינחלו העולם באחרית הימים, וכל העכו"ם יהיו אובדים והם לבדם קיימים, וזהו שאמר לבדד ישכון. ולשון בדד הוא יחיד, כענין שנאמר (איכה א׳:א׳) איכה ישבה בדד, ונקרא היחיד בדד לפי שהיחיד מתבודד, ומלת לבדד כוללת בדד וכוללת לבדם כי התיבה תשמש לשתי פנים, והכוונה כשאמר לבדד כי הוא עם מיוחד לא יתחשב בשאר העמים, אבל הוא מובדל מהם בתורתו ואמונתו, וכענין שכתוב (ויקרא כ׳:כ״ו) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, וכשאמר לבדד הכוונה שהם עם מיוחד לבדד, כלומר לשם המיוחד שכתוב בו (דברים ל״ב:י״ב) ה' בדד ינחנו, ומפני זה הזכיר לבדד כי היה ראוי לומר הן עם בדד ישכון כענין שאמר משה (שם לג) וישכון ישראל בטח בדד, אבל הענין לרמוז כי העם מיוחד בשאר הגוים לא יתחשב, והוא מיוחד לשם המיוחד שהוא אלהי ישראל אשר באלהי הגוים לא יתחשב.

והנה משה רבינו ע"ה רמז בדבריו באמרו (שם) אשריך ישראל מי כמוך, ובאמרו (שם) אין כאל ישורון, באר כי ישראל עם מיוחד אין כמוהו בשאר העמים, וכן אלהי ישראל מיוחד אין כמוהו באלהי העמים. וכן מצינו שהתנבא דניאל באבדן כל העכו"ם ושתהיה המלכות קיימת לישראל לעולם, הוא שהזכיר באבדן העכו"ם (דניאל ז׳:י״א) והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא, ועל אבדן שאר העכו"ם (שם) ושאר חיותא העדיו שלטנהון וארכא בחיין יהיבת להון עד זמן ועדן, ועל קיום ישראל לעולם אמר אחריו על מלך המשיח (שם) וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא ועד עתיק יומיא מטא וקדמוהי הקרבוהי, וליה יהיב שולטן ויקר ומלכו וכל עממיא אומיא ולשניא ליה יפלחון שלטניה שלטן עלם די לא יעדה ומלכותיה די לא תתחבל.

וע"ד החכמה צורים הם שבעה כוכבי לכת, גבעות אלו י"ב מזלות, והמשיל הכוכבים שהם קבועים בגלגל לצורים הקבועים בארץ, כי כשם שאבני הבנין לשוכני בתי חומר נגזרים מן הצורים, כן בניני העולם השפל הזה והפעולות שבו נגזרות ובאות מן הכוכבים, והמשיל הגלגל לראש שהוא תחלת הגוף ועליונו כן הגלגל תחלת הסבות וראשית הפעולות בכח הבורא וגזרתו. והאיש הזה הקוסם לא היה לו חלק באלהי ישראל אבל היה לו חלק הכוכבים והמזלות, ומתוך חכמתו הגדולה בחכמת התכונה היה רואה במשפטי הכוכבים ובחכמת המזלות המעלה הגדולה אשר ישראל מעותדים לה לעתיד שישכנו לבדד ולא יתערבו בגוים ולא ימירו כבוד אמונתם באמונה אחרת, וזהו שאמר הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב.

[אשורנו מביט מרחוק]

ומגבעות אשורנו שהם לבדם שוכנים ואין שום אומה יכולה להם שהרי בוראם הבטיחם להושיבם לבטח כדכתיב וישבתם לבטח עליה, וישבתם לבטח בארצכם.

לבדד ישכן. כלו' לבטח ישכון כמו "בטח בדד עין יעקב" דמי שאינו ירא כלום יושב בדד ואינו צריך חבורה:

ובגוים לא יתחשב. אינם נחשבים כשאר גוים שיכול אדם לקללם:

כי מראש צורים אראנו נראה שאלו הג' ברכות שבירך בלעם לישראל הם כנגד ג' אבות כמו שרמז לו בג' פעמים שנראה לאתון כנגד אברהם אמר כי מראש צורים אראנו פירוש אני מעיין בשרשי האומה הזאת ואני רואה ששרשיהם חזקים כצורים יגבעות והוא אברהם יצחק ויעקב והאמהות שאברהם נקרא צור שנאמר הביטו אל צור חוצבתם שהוא אברהם ואל מקבת בור נוקרתם והיא שרה וזהו שפירש אחריו והביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו ולפי שאברהם היו לו בנים בלתי הגונים זולתי יצחק וא"כ אם נעיין לרוב בניו אין לישראל זכות מצד אברהם לז"א הן עם לבדד ישכון כלומר אברהם ועמו לא תמנה אותם עם בני קטורה אלא כאלו הוא לבדד הרי שלא תמנה לאברהם עם בניו אבל נמנה אותו עם בני בניו והוא יצחק ומצד בן בנו עשו שהוא גוי גמור אין לישראל זכות מאברהם שהרי בן בנו פסול לז"א ובגוים לא יתחשב אברהם ועמו ישראל אבל תדע לך עם מי תמנה לאברהם עם בן בנו יעקב ובזה יהיה לישראל זכות מאברהם וז"ש מי מנה עפר יעקב תמנה לאברהם עם יעקב ואז יהיה לישראל זכות ויהיו רבים כעפר ואפילו רובע ישראל שהוא דגל אחד שד' דגלים לכל אחד ג' שבטים שהוא רביעית כל השבטים ולא לבד יהיה זכות לישראל מצד אברהם לעולם הזה אלא גם לעולם הנשמות תמות נפשי מות ישרים וגם לעולם התחיה שהוא אחרית העולמות יהיה אחריתי כמוהו הרי הברכה הראשונה כנגד אברהם והוא כנגד המראה הראשונה שאמר בה ותלך בשדה. והברכה הב' היא לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם יש אומרים לפי שהמתנדבים על ד' דרכים. א' שמתנדבים לתת ובשעה שמתנדבים ברבים אין כוונתם לתת אלא להראות לעם שהם נדיבים וכנגד זה אמר לא איש אל ויכזב ולז"א איש שמראה עצמו איש. השנית שמתנדבים ורצונם בעת ההיא לתת אבל אח"כ מתחרטים וכנגד זה אמר ובן אדם ויתנחם שיש להם לפרוע ומצד פחיתות מתחרטים ולז"א ובן אדם. הג' שמתנדבים ברצון טוב ואינם מתחרטים אבל עשה לו רעה האיש ההוא ואינו רוצה לתת לו לז"א ההוא אמר ולא יעשה אעפ"י שהאחר עשה לו רעה ולז"א בכאן לשון עשיה. הד' יש מתנדבים ורצונם לתת ואינם מתחרטים ולא עשה לו רעה אלא שאז היה להם ממון ואח"כ אין להם ואין בכאן חסרון אלא שבעת הקיום אינם יכולים לז"א ודבר ולא יקימנה. אבל לפי דעתי עם הדרך שאמרתי יהיה הכוונה אחרת והוא שזאת הברכה השנית היא כנגד יצחק והוא לפי שבעקידת יצחק נראה שהקב"ה שאמר לאברהם והעלהו שם לעולה ואח"כ אמר אל תשלח ידך אל הנער הוא אחד משני דברים האחד שהקב"ה היה שוחק עם אברהם כשצוה לו והעלהו שם לעולה ודרך שחוק אמר לו כן או שלא צוה לו אלא דרך האמת ואח"כ התנחם לז"א לראשונה לא איש אל שידבר דרך שחוק כנגד השנית אמר ובן אדם ויתנחם וא"כ נשארה קושיא למה צוה בראשונה דרך אכזריות והעלהו שם לעולה ואח"כ צוה דרך רחמנות שלא ישלח ידו אליו לזה השיב שהקב"ה שמדבר רעה אם יש תשובה או לסבות אחרות אינו עושה מה שגזר כמו הרשע שאומר לו הקב"ה שישוב בתשובה ולא ימות אע"פ שנגזר עליו מיתה אבל אם דבר טובה לעולם מקיים אותו הקב"ה אף ע"פ שישוב וירשיע וכן בעקידה הרע שאמר הקב"ה חזר בו אבל הטובה שאמר אל תשלח ידך זה נשאר קיים וז"ש ההוא אמר אמירה הוא לשון רכה מלשון את ה' האמרת והוא הטובה שהקב"ה גזר ולזה אמר ההוא לשון תמיהא וכי ההוא אמר ולא יעשה אבל אם דבר שהוא לשון קושי כמו ידבר עמים לא יקימנה ולפי שזאת הברכה כנגד יצחק אמר בה כן ורצה לכלול בדבריו ג"כ שמאחר שצוה לו הברכה הראשונה שהיא כנגד אברהם לא יתחרט ממנה וז"ש בסמוך הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה ורצה לומר שבזכות יצחק יברך אותנו. ולפי שיש שתי עניינים למנוע זה הא' עשו בנו הב' שאחר שנעקד והושם תחתיו איל נראה מזה שחייב מיתה שלכן צוה הקב"ה הקרבנות שאם חייב שחיטה או מיתה אחרת יביא שור או כשב במקומו לזה השיב לראשונה לא תעשה חשבון מעשו שהוא בעל עבירות אלא מיעקב בנו שלא הביט עון ועבירה ביעקב ולא ראה עמל בישראל ולכן ה' אלהיו עמו ואם האיל רוצה הקב"ה לשופר מלכות שממליכין לשי"ת בו וגם הוא שופר של גאולה שנא' ביום ההוא יתקע בשופר גדול וז"ש ותרועת מלך בו. וכנגד הראשונה שהוא יעקב ולא עשו אמר הקב"ה הוציא לישראל ממצרים לא לעשו שהוא רשע ולא רצה הקב"ה שיהיה בחברתו אלא אל מוציאם ממצרים ועוד שעשו הם מנחשים וקוסמים לפי שאינם חלק ה' וז"ש כי לא נחש ביעקב וגו' ולמה אין צריכים ניחושים לומר להם עתידות לפי שבעת שצריכים ישראל עתידות הקב"ה אומר להם עתידות בנביא או באורים ותומים כי הגוים האלה אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו וגו' תמים תהיה כלומר לא יהיה לך חסרון מידיעת עתידות אלא שלימות מצד הנביאים שהזכיר בסמוך נביא מקרבך וגו'. וכנגד השנית שהוא שופר של מלכות ונצחון לאויבים אמר הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה. הברכה הג' היא כנגד יעקב שכולו שלם ולכן התחיל מה טובו אוהליך יעקב. ויש להקשות למה האריך בזאת הברכה יותר מהשתי ברכות הראשונות ונ"ל בזה ענין חשוב והוא שרצה לברך לכל י"ב שבטים או להזכיר מעלתם אמר כנחלים נטיו כנגד ראובן שלפי שאמר בו פחז כמים אמר כנחלים נטיו שהנחל שנוטה לכאן ולכאן לרוחב הנהר אינו הולך בפחז כגנות עלי נהר כנגד שמעון שאמר לו אחלקם ביעקב והדרך ממעט פריה ורביה וגנות עלי נהר עושות פירות רבות. וכנגד לוי כאהלים נטע ה' שמריחים ריח טוב כקטורת שלוי מקטיר שנאמר ישימו קטורה באפך. וכנגד יהודה שגבר באחיו כארזים עלי מים שהוא הגבוה מכל האילנות. וכנגד יששכר שהוא בעל תורה יזל מים מדליו ואז"ל התורה באה מן הדלים וזרעו של זבולון שהיא הצדקה שנותן ליששכר היא על מים רבים שהיא התורה שביששכר. וכנגד בנימין וירום מאגג שהוא שאול שהרג לאגג. ותנשא מלכותו הוא דן שנא' בו נחש עלי דרך דן גור אריה. אל מוציאו ממצרים כתועפות ראם לו כנגד יוסף שנא' בו וקרני ראם קרניו יאכל גוים צריו וגו' הוא נפתלי שנא' בו נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה וכיון שיורש הכל לכן יאכל גוים צריו. כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו הוא גד שנא' בו ברוך מרחיב גד כלביא שכן מברכיך ברוך הוא אשר שנאמר ברוך מבנים אשר זהו דעתי בפרשה זו שהיו בה קושיות רבות וכבר הותרו כולם:

כי מראש צורים אראנו, יחס שלו אינו מן תרח אלא מן אברהם שנקרא צור שנאמר (ישעיה נא א-ב) הביטו אל צור חצבתם וגו', הביטו אל אברהם אביכם. ואותו צור תמים פעלו עם ה' היה וביער כל הגילולים מן הארץ, ומגבעות אלו האמהות אשורנו, משם ראש יחס שלו. הן עם לבדד ישכון וגו', מיום שנאמר לאברהם לך לך מארצך וגו' מאז והלאה נתבודד מן כל אומה ואין לו צירוף לא לבית אביו ולא לשום אומה כי לקח אותו אלהים לחלקו. ותדע שכך הוא כי לא נתן הקב"ה מספר לשום אומה כ"א לישראל והוא הדבר המורה על מעלתן כדרך שפרשנו למעלה פר' במדבר, וע"ז אמר מי מנה עפר יעקב וגו', כי זה מופת שאין לו צירוף עם כל אומה ולשון וז"ש ובגוים לא יתחשב, כי כל חשבון ענינו המספר ואמר שכל הגוים אין להם חשבון פרטי אלא כללי אבל ישראל יש להם מספר פרטי אפילו בהיות יהודה וישראל כחול הים. וז"ש מי מנה עפר יעקב אפילו בזמן שהם רבים כעפר הארץ נתן להם מנין פרטי ולא די במספר זה אלא אפילו שאחר המספר עשאם ד' דגלים ונתן שנית מספר מיוחד לכל דגל שהוא רביעית המחנה, ז"ש ומספר את רבע ישראל, וכ"כ למה אלא שבא להראות שהם עיקר העולם כאלו לא היה ד' רוחות בעולם זולתם וכל מה שחוץ מהם אינו נחשב מכלל ד' רוחות העולם וזה ראיה שתרח אבי אברהם אינו מכלל הישוב ואין אברהם מתיחס אחריו כלל.

כי מראש צרים אראנו. המשיל כלל ישראל להר גבוה ונעלה. ושבח ההר מלתחת והוא ראש רוחב ההר היינו התחלתו. במה שקשה הרבה עד שחוצבים ממנו ברזל או אבני צור. ושבח ראש גובה ההר היינו שהוא למעלה שיאו. כך הנמשל המון יעקב התחתונים והמרובים נמשלים לראש ההר היינו לתחתית ההר ברחבו. ואמר שהוא צורים תוקף האמונה חזק כצור:

ומגבעות אשורנו. גדולי ישראל נמשלים לגובה ההר. ואמר כי מגבעות מביט עליו לגבהו. והכונה שהמה למעלה מהליכות הטבע. כדאיתא בסנהדרין פ׳ ד׳ מיתות דר׳ חנינא לא חש לכישוף והקשו הא נקרא כשפים משום שמכחישים פמליא ש״מ. והשיב הגמ׳ שאני ר״ח דנפישא זכותיה. פי׳ דפמליא ש״מ אינו אלא שבעה כוכבי לכת והמזלות. והכשפים גבוה מהם. אבל ר״ח שהוא למעלה מה״ט כחו חזק וגבוה עוד למעלה מן הכישוף. וזהו שראה בלעם:

הן עם לבדד ישכון. לא כדרך כל אומה ולשון כשהולכים בגולה ומתערבים עם המגלים אותם משיגים בזה אהבה וחשיבות כל אחד בעיניהם יותר משהיו נפרדים מהם. אבל לא כן עם ישראל כשהוא לבדד. ואינו מתערב עמהם ישכון במנוחה ובכבוד. וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליו ואין איש מתחרה עמו:

ובגוים. כאשר הוא רוצה להיות מעורב עמם:

לא יתחשב. אינו נחשב בעינם להתחשב כלל לאדם [וכיב״ז לשון המשנה שביעית פ״ח מי״א ואם מתחשב הוא. דפי׳ שהוא נחשב ומכובד] וכדאי׳ בסנהדרין דף ק״ד א׳ אני אמרתי וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב עכשיו איכה ישבה בדד. פי׳ רצוני היה שיהיו בדד שלא יתערבו עם אוה״ע אז יהיו בטח. עכשיו שתשוקתם היה להשתוות עם אוה״ע נעשו בדד מהם ואין אומה מחשב אותם להתערב עמם. ובפסחים דף קי״ח ב׳ בזר עמים קרבות יחפצו. מי גרם להם לישראל שיתפזרו בין אוה״ע קריבות שהיו חפצין בהם. ובשמות רבה פ״א. שישראל בגלות מצרים מנעו מן המילה אמרו נהיה כמצרים. מה עשה הקב״ה הפך לבם לשנוא עמו. פי׳ שהן חשבו אשר מאחר שהם בגלות ראוי שלא להיות נבדל מהם. ונעשה להיפך שמצרים בדלו עצמם מישראל. והסיבה לזה הוא מפני שלעם ה׳ יש צורה מיוחדת גבוה משארי אנשים וכבר ביארנו לעיל כ״א כ׳ דמי שצורתו גבוה. ומאבד ומשחית צורתו נעשה גרוע מאשר תחתיו ומתבזה עליו. וא״כ זה אות אשר מראש צורים הוא. ומש״ה לא בנקל נפסד צורת האדם כי בטבע כל אדם לשמור בכל עוז עיקר הצורה אשר לזה הוא נוצר. ומש״ה מי שמהלך מכ״מ נגד תכלית צורתו. לא יתחשב לבן אדם כלל. והרי הוא כקוף בצורת אדם:

כי מראש באר לו שא"א שתחול עליהם קללה מצד רעות העולם השפל ומקריו [שזה בקש ממנו עתה], כי אינם נתונים תחת מקרי העולם השפל ורעותיו מצד ארבעה טעמים: [א] מצד יחוסם מראש מצד האבות ודמה אותם להררי עד גבוהים ורמים ונשאים מכל סדור העולם השפל הלז והם צור ויסוד הכדור הארצי, וישראל נמשכו ביחוס ישר מן הצורים האלה כמ"ש הביטו אל צור חוצבתם, וההרים נשענים תמיד על הגבעות שהם קטנים מההרים והוא בנמשל האמהות, ויש הבדל בין ראה ובין שור ששור הוא הראיה מרחוק, ועז"א כי מראש צרים אראנו, וגם מגבעות אשורנו מרחוק כמי שרואה דבר מרחוק שאינו נראה כ"כ כדבר הנראה מקרוב, וכן זכות האמהות אינו גלוי כ"כ כמו זכות האבות, (שנית) הן עם לבדד ישכן שאינם כשאר אומות הקדומות שיתערבו בם אומות אחרות ובטל יחוסם, וגם אם לא נתערבו זרים בתוכם הם דומים במנהגיהם ובאים עמהם בחשבון אחד כי אין הבדל ביניהם, כי הם עם לבדד ישכן שלא נתערבו זרים בתוכם, וגם בגוים לא יתחשב בחשבון אחד כי הם נבדלים בכל דבר ולא באו בחשבון של גויי הארץ הקדומים:

ד אבות קרוים צורים ואמהות קרויות גבעות:

ה פירוש על כרחך האי הן נמשך לתחלת המקרא כי מראש צורים וגומר הן האבות כמו שפרש"י ובא להודיע מה הוא החוזק שזכו לו אבותיו ואמר הן עם וגומר והוא אשר זכו לו אבותיו כתרגומו בלחודיהון עתידין וכו' דאם לא כן מה הוא לשון הן היה לו לומר והוא עם וגו':

ו דלטעם ראשון קשה מהיכא תיתי שיהיו נעשים כלה עם העובדי גלולים לכן פירש דבר אחר ולדבר אחר קשה מנא ליה לחלק בין שמחה לפורענות לכן פירש טעם א':