במדבר כג, י

מי מנה עפר יעקב וגו'. כתרגומו, דעדקיא דבית יעקב וכו' מארבע משריתא, מארבע דגלים דבר אחר עפר יעקב אין חשבון במצות שהם מקימין בעפר (דברים כב, י) לא תחרוש בשור ובחמור, (ויקרא יט, יט) לא תזרע כלאים, אפר פרה, ועפר סוטה וכיוצא בהם:

ומספר את רבע ישראל. רביעותיהן, זרע היוצא מן התשמיש שלהם:

תמת נפשי מות ישרים. שבהם:

מָן יֵיכוֹל לְמִמְנֵי דַעַדְקַיָא דְבֵית יַעֲקֹב דְאָמִיר עֲלֵיהוֹן יִסְגוּן כְּעַפְרָא דְאַרְעָא אוֹ חֲדָא מֵאַרְבַּע מַשִׁרְיָתָא דְיִשְׂרָאֵל תְּמוּת נַפְשִׁי מוֹתָא דְקַשִׁיטוֹהִי וּתְהֵי סוֹפִי כְּוַתְהוֹן

וַהֲוָה כֵּיוַן דְחָמָא בִּלְעָם חַיָיבָא דְבֵית יִשְרָאֵל הֲווֹן גָזְרִין עוּרְלַתְהוֹן וְטַמְרִין בְּעַפְרָא דְמַדְבְּרָא אָמַר מַאן יֵיכוֹל לְמִמְנֵי זַכְוָותָא חַסִינְיָיא הָאִילֵין וּסְכוּם עוּבְדַיָא טַבְיָא דְעִם חֲדָא מִן אַרְבַּעְתֵּי מַשִׁירְיָתָא דְיִשְרָאֵל אָמַר בִּלְעָם רַשִׁיעָא אִין קַטְלִין יָתִי בֵּית יִשְרָאֵל בְּסַיְיפָא כְּבַר מְבַשְרָנָא דְלֵית לִי חוּלַק לְעַלְמָא דְאָתֵי בְּרַם אִין מַיִיתְנָא מוֹתָא דְקַשִׁיטִין לְוַאי דְתֵיהֵי סוֹפִי כִּזְעֵירָא דִבְהוֹן

מָן יֵיכְלֵי לְמִמְנֵי עוּלֵימֵיהוֹן דְבֵית יַעֲקב דְאִתְאַמַר עֲלֵיהוֹן דִי הֲווֹן סַגְיָן כְּכוֹכְבֵי שְׁמַיָא אָמַר בִּלְעָם רַשִׁיעָא בִּמְתַל נְבִיוּתֵיהּ אִין קַטְלִין הִינוּן יִשְרָאֵל יָתֵיהּ בְּחַרְבָּא מְבַשֵר הוּא בִּלְעָם דְלֵית לֵיהּ חוּלַק לְעַלְמָא דְאָתֵי בְּרַם אִין מַיִית הוּא בִּלְעָם מוֹתְנִין קְשִׁיטִין הַלְוַאי תֶּהֱוֵי אַחֲרִיתִי כִּזְעֵירָא דִי בְהוֹן:

מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב – יֹאמַר: אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם מֵרֹאשׁ הָרִים שׁוֹכְנִים לְבָדָד, וְלֹא אוּכַל לִמְנוֹת אוֹתָם, כִּי הֵם לְבַדָּם כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ. וְגַם רֹבַע יִשְׂרָאֵל לְמַחֲנוֹת הַדְּגָלִים הָאַרְבָּעָה לֹא אוּכַל לִמְנוֹת. יִתְנַבֵּא עֲלֵיהֶם שֶׁיִּרְבּוּ וְלֹא יִמְעֲטוּ, וְיִהְיוּ תָּמִיד הֵם לְבַדָּם זֶרַע יַעֲקֹב כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר. וְזֶה דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על במדבר כ״ג:י׳) בְּרֹבַע יִשְׂרָאֵל. גַּם נָכוֹן הוּא שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹ ״אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ״ (תהלים קלט ג) מִן ״לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם״ (ויקרא יט יט), כִּלְשׁוֹן ״וּמִמֵּי יְהוּדָה יָצָאוּ״ (ישעיהו מח א). וְאָמַר: תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ, לוֹמַר שֶׁהֵן נוֹחֲלֵי גַּן עֵדֶן, כִּי אַחֲרִית הָאָדָם הַמָּוֶת, עַל כֵּן יְבַקֵּשׁ שֶׁיָּמוּת מוֹת יְשָׁרִים - הֵם יִשְׂרָאֵל הַנִּקְרָאִים יְשֻׁרוּן, שֶׁיְּבַלּוּ יְמֵיהֶם בַּטּוֹב, וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמוֹהוּ כְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֶלְקָם בַּחַיִּים וְאֵינָם בְּנֵי גֵּיהִנֹּם וַאֲבַדּוֹן. וְהִנֵּה כָּלַל נְבוּאָתוֹ בָּזֶה הַפַּעַם שֶׁאֵין הַשֵּׁם חָפֵץ בְּקִלְלָתֵנוּ, וְכִי אֲנַחְנוּ עַם לְבָדָד חֶלְקוֹ וְעַמּוֹ, לֹא נִתְעָרֵב בַּגּוֹיִם וְלֹא נֵחָשֵׁב עִמָּהֶם, וְאַחֲרִיתֵנוּ טוֹבָה בְּדֶרֶךְ יָשָׁר:

מי מנה. והתימה שלא יתחשב עם הגוים והם עם רב כחול שיתכן שלא יתחשב המעט:

עפר יעקב. הטעם שהוא רב כעפר הארץ:

ומספר את רבע ישראל. דגל ישראל. דגל אחד כטעם אפס קצהו תראה וכלו לא תראה:

ויפה פירש המתרגם ארמית מלת ישרים וטעם לפי דעתי שהתאוה למות ותהיה אחריתו כאחרית ישראל שהם חלק השם ולא חלק כוכבים כי הוא היה קוסם ויש אומרים שמלת ותהי אחריתי כפולה בטעם והוא היה מתאוה שימות מות ישרים כמו הישרים של ישראל בעבור דעתו כי בחרב ימות והגאון אמר כי מי מנה הוא השם והטעם אתה שתוכל למנות עפר יעקב המת נפשי מות ישרים אם כן מה טעם ומספר את רובע ישראל ולפי דעת רבים שפירושו כמו ארחי ורבעי זרית שהוא כענין רבצי ויפרשו עפר יעקב על עת נסעו:

מי מנה עפר יעקב - לכך אינו חפץ לקללם. כדכתיב בנינוה: ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבוא אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו - אם גדולים חטאו קטנים מה חטאו?!

רבע ישראל - זרע ישראל, לפי שעל ידי הרביעה נוצר האדם.

תמות נפשי מות ישרים. לו תמות נפשי עתה אך שתהיה מיתתה מיתת ישרים שתזכה אחריה לחיי עד:

ותהי אחריתי כמוהו. ובלבד שתהיה אחריתי וצאצאי מעי כמו ישראל כי אמנם בניו של אדם ויוצאי חלציו נקראים אחריתו כמו תהי אחריתו להכרית וכן ולא לאחריתו:

ומספר את רובע ישראל. פי' ל' רביעה כלומר זרע העתיד לצאת מהם. ד"א לשון רביעית לפי שראה ישראל שוכנים בארבעה דגלים אמר אפילו חלק רביעית שבהם איני יכול לספור:

תמות נפשי מות ישרים. מכאן תשובה למינים זכרם לאבדון שהרי ברוח הקדש היה אומר דבריו וקאמר שיהא סופו כישראל אלמא יש תקנה לישראל לאחרית:

מי מנה עפר יעקב כמו עופר האילים על שם כי נער ישראל ואהבהו וגו' וכן תרגם אונקלוס מן יכול לממני דעדקיא דבית יעקב:

עפר בגימטריא ערלה בחול רמז למה שנותנין העדלה בחול:

תמות ג' במסורה הכא ואידך תמות נפשי עם פלשתים ואידך תמות בנוער נפשם הוא בקש שתמות נפשו עם הישרים ולא היה כן אלא אדרבה מת מות פלשתים כלומר מות רשעים ובנוער כדאיתא אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם שבן ל"ד שנים היה כשהרגו פינחס:

ישרים בגימטריא אבות העולם: סופי תיבות של שמות האבות בגימטריא בלעם וזהו ותהי אחריתי כמוהו:

מי מנה עפר יעקב. ע"ד הפשט מי יכול למנות בני יעקב שהם כעפר ומי יכול לתת מספר בחלק רביעי שבישראל, ולשון רובע ישראל הכוונה על דגל אחד, כי ארבעה דגלים היו. ואמר תמות נפשי מות ישרים כי התאוה למות ובלבד שתהיה אחריתו כאחרית ישראל שהם חלק ה' ולא חלק הכוכבים והמזלות כמוהו, והיה רואה אחריתו מתוך החכמה הזאת שהוא עתיד ליפול בחרב, ולכך התפלל על זה.

וע"ד המדרש מי מנה עפר יעקב, מי מנה המצות שישראל מקיימים בעפר, (דברים כ״ב:י׳) לא תחרוש בשור ובחמור, (ויקרא י״ט:י״ט) שדך לא תזרע כלאים, אפר פרה עפר סוטה, עד כאן. והמצות הללו מועטות הן, והכוונה על שכר המצות הללו שאין תכלית לשכרן הטוב. דבר אחר מי מנה עופרן של ישראל שהגיעו לעונות אשה וכובשים יצרם ואינם עוברים עבירה.

ועל דרך החכמה יתכן לפרש מי מנה עפר יעקב כי ירמוז לענין תחית המתים, כי אחר שבאר על זמן הגאולה באחרית הימים שישכנו ישראל לבדם סמך לו מיד ענין תחית המתים, ואמר מי מנה עפר יעקב אלו ישני עפר, שבזמן התחיה אין להם מנין ומספר, וכן כתוב (דניאל י״ב:ב׳) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו. הזכיר בהם שתי לשונות מנין ומספר, לפי שישראל נמשלו לכוכבים, וכתיב (תהילים קמ״ז:ד׳) מונה מספר לכוכבים, והזכיר בהם שתי לשונות יעקב וישראל, ממה שכבר נתבאר כי יעקב רמז לגוף וישראל רמז לנפש, וכן הנביא אומר (ישעיהו מ״ג:א׳) בוראך יעקב ויוצרך ישראל, ייחס הבריאה ליעקב והיצירה לישראל, וכן כתוב (שם מה) יוצר אור ובורא חשך, ייחס הבריאה לחשך והיצירה לאור. הסתכל אמרו עפר יעקב ולא אמר עפר ישראל ואמר את רובע ישראל לרמוז כי הנפש תחזור את ארבע יסודות העפר. ואמר תמות נפשי מלת נפשי במקום הזה הוא הגוף, כי הנפש לא תמות, וכן (ויקרא ה׳:א׳) ונפש כי תחטא, (שם ז) והנפש האוכלת, כי הנפש השכלית אינה חוטאת ולא אוכלת, והרי אנו מעידים על הגוף שהוא האוכל, אבל מפני שאין הגוף כלום בלא נפש והנפש עקר לכך יכנו הכתובים הגוף בלשון נפש. וגלה לנו בכאן על עולם הנשמות ועל עולם הבא שהוא אחר התחיה שהוא התכלית המבוקש ותקות כל מקוה והוא אחרית הטוב הגנוז והצפון. ודבר ידוע כי עולם הנשמות הוא הבא לאדם מיד תכף אחר הפרדה מן העולם הזה, על כן בקש זה שיזכה אחר מיתה מיד לעולם הנשמות שזו היא מיתת ישרים, ובקש עוד שיזכה באחרית הזמן אל העולם הבא שהוא מזומן למי שהוא עתה בעולם הנשמות, וזהו שאמר ותהי אחריתי כמוהו, כי העולם הבא שהוא אחר התחיה והוא אחרית עולם הנשמות וסוף כל התענוגים. ולמדנו מכלל דברי המשל הזה שיספר בשבחן של ישראל ומעלתם הגדולה מצד ראשיתם ואחריתם שינחלו כל העולם הזה שיזכו לתחית המתים לחיי העולם הבא שאחר התחיה, ובאר בזה כי ישראל לבדם הם נוחלים כל זה עד שהוא עצמו כשבא לקלל ברך עצמו בברכתם, ואילו שמענו הבטחות מופלאות כאלו מפי נביא אחד מנביאי ישראל לא היה כבודנו ותפארתנו כל כך כמו עתה ששמענו מפי נביא אומות העולם שהוא קטיגורנו ונאמן בזה יותר מאחר, שהוא מלאך רע ועונה אמן בעל כרחו.

מי מנה עפר יעקב מי יוכל למנות עפרוריתו של יעקב הם הבנים דקים כלומר גם יש בהם בנים קטנים שאינן בני מניין שהרי ישראל לא נמנו רק מעשרים שנה ומעלה נמצא עפר יעקב הוא הטף מרובה על הגדולים כמה ידות ואם הגדולים חטאו הקטנים לא חטאו לכך אינו חפץ בקללתם.

ומספר את רובע ישראל אחד מרביעיותיהן של ארבעת דגליהם כדכתיב אפס קצהו תראה וגו'

תמת נפשי מות ישרים ראה באיצטגנינותו שעתיד ליפול בחרב.

מי מנה עפר יעקב. מי יוכל למנות שהוא נדמה כעפר כמו "אם יוכל איש למנות את עפר גם זרעך ימנה וגו':

ומספר רובע. מי מנה [יש לפרש רובע לשון רביעה כלו' זרע הראוי לצאת מהם] כמו שפיר' רבותי' הק' מונה אפי' רביעיותיהם של ישראל [ויש לפרש רובע לשון רביעית לפי שראה ישראל שוכנים לארבע דגלים אמר אפי' הרביעית אין אדם יכול לספור:

תמת נפשי מות ישרים. מכאן יש להוכיח מן התורה שישראל יש להם חלק לעולם הבא ובגן עדן שהרי בלעם ברוח הקודש היה מדבר ואם חס ושלום לא היה תועלת אין תועלת למתים מה לי מות רשעים מה לי ישרים]:

מי מנה עפר יעקב וגו׳. הנה לפי שהרשע היה מתחכם בדעתו ומבקש איזה אופן להרע לישראל, כמו שאמר שחפש בהם ובאבותיהם לכנס דרך שם, בקש גם כן ענף אחר שהוא מיחד לקלפה שתשלוט בו ותעשה רושם, והוא ענין המספר, כאמרם זכרונם לברכה (בבא מציעא מב.): אין הברכה שורה לא בדבר המנוי וכו׳, ורצה הרשע להכניס עין הרע במספר ולא מצא, ואמר ״מי מנה עפר״ שנמשלו לו דכתיב (בראשית יג,טז) ״כעפר הארץ״, וברכה זו הגם שנאמרה לאברהם לא נתקימה אלא ביעקב, ולזה אמר ״עפר יעקב״.

עוד נתכון לומר שלא הגיע אדם למנותם, אפלו כשרוצים למנות עצמן צוה ה׳ שלא לפקד אלא על ידי דבר אחר בשקלים או בטלאים.

ואמרו ומספר את רבע ישראל, למה שהקדמנו שידבר בשתי הדרגות: בהמון העם שיתכנו בשם יעקב, ובצדיקים אשר בשם ישראל יתכנו. לזה אמר כנגד ההמון מי מנה עפר יעקב, וכנגד הצדיקים אמר ומספר את רבע ישראל, פרוש שיש בהם צדיקים לאין מספר. ותדע שהצדיקים הגם שיהיו מועטים יפליגו במספרם, והרשעים בהפך, הגם שיהיו רבים מספרם מועט, כאמרם זכרונם לברכה (סנהדרין כו.) שאמר ה׳ לחזקיהו כשאמר לפניו ״רבים אשר את שבנא״ וגו׳, אמר לו: ״אין מנין לרשעים״. ודקדק לומר ״רבע״ לפי שהצדיקים הם רבוצים באהליהם, דכתיב ביששכר (בראשית מט:יד) ״רבץ בין המשפתים״, גם לפי שהשכינה רובעת עליהם, גם יש סוד בדבר שהם יסובבו יחוד וזווג העולמות.

עוד רמז על מה שהיה ה׳ מפליא עמהם במצרים, כשגזרו ״כל הבן הילוד״ וגו׳, שהיו מונים למעברות מלילה ראשונה שהיתה האשה היהודית טובלת, ולא היו מועילים, שהיה ה׳ עושה נפלאות להם לאין מספר, כמו שמפזרים הדברים במאמרם זכרונם לברכה (שמות רבה כג, סוטה יא:), ולא היו יכולין לעמד על רביעותיהם, והוא אמרו ״ומספר את רבע ישראל״.

תמות נפשי מות ישרים. אלו דברי עצמו ולא דברי רוח הקדש, וכבר אמרו זכרונם לברכה (ילקוט שמעוני תשסח) כי כשהיה רוצה לדבר דברים שאין הזק לישראל היה ה׳ מניחו לדבר אשר יחפץ. ואמר מות ישרים ולא אמר כמותם שחוזר על ישראל, הפליג רשע לשאול ענין גדול, שאמרו זכרונם לברכה אנשי אמת (זוהר חלק א קכב:) שיש שתי הדרגות בצדיקים בשעת מיתתם, האחת שיוצאת הנפש מן הגוף והולכת באין מסך מבדיל באין מעכב עד מקום האושר העליון, ויש צדיקים שביציאת הנפש לא ישיגו גדר זה, ונמנעים מלכת תכף ומיד ומתעכבים עד זמן מה אם יהיה להם איזה חטאים וכדומה, ואפלו חטא כל שהוא יסובב הדבר. ולזה בחר בלעם לשאול גדר העליון, שנפשו בשעת מיתה תהיה כמיתת אותם שהולכים ביושר את פניו יתברך באין מסך באין מעכב.

עוד אפשר שדבריו גם בזה ברוח הקדש נאמרו, והכונה בהם היא ״תמות נפשו מות״ ביד ״ישרים״, שיהרגוהו ישראל, כמו שכן היה.

עוד ירצה, שבהגיעו ליום המיתה יטיב דרכיו ממעשיו הרעים ותועבותיו, כי רשע שבאומות היה, ואתונו שהיתה לו סוכנת כמאמרם זכרונם לברכה (עבודה זרה ד:) תגיד עליו, אלא שנתאוה שבשעת מיתה ישוב ויהיה ישר כישרים שבאומות. ולפי שעמד על מזגו והנה הוא רע בתכלית הרע ונמנע ממנו עשות ישר, לזה שאל דבר שיכול להיות שבשעת דכדוכה של מות יהיה ישר. וכיוצא בזה ראיתי רשעים שאמרו לי בפרוש כי אם היו יודעים שיחזרו בתשובה ותכף ימותו היו עושים, אלא שיודעים שאינם יכולים לעמד בתשובה זמן ארוך, כי דבר מלך עליהם, מלך זקן וכסיל, רחמנא לצלן. ולא שאל הרשע שימות כמיתת הצדיקים שבישראל, כי הוא מן הנמנע שיגיע להשגה זו.

ותהי אחריתי כמהו. חוזר אל העם, אמר זה כנגד עולם הבא שהוא אחרית העולם. ותדע שה׳ מעמיד בדין גם לצדיקים מי שהוא ראוי לאושר ההוא הנעלם מהמושג לנפש אחר מיתה, לזה התפלל על שתי ההדרגות.

עוד לפי מה שפרשנו בכונת מאמר ״מות ישרים״ שיהרגוהו ישראל, יתבאר מאמר ותהי אחריתי וגו׳, על פי מה שקדם לנו ממאמרי אנשי אמת שאין לך קלפה בעולם שאין בה ניצוץ מהקדשה, סוד המחיה אותה. וכבר הארכתי בענין זה בכמה מקומות ובפרשת שלח לך בפסוק ״כי לחמנו הם״ וגו׳ (במדבר יד:ט). ואותו ניצוץ כשבעליו נהרג על ידי ישראל מתברר הניצוץ ההוא הטוב, ולפעמים ידבק בו אם הוא נקי בלא פסלת. והוא מאמר תמת נפשי מות ישרים, ובזה תהיה אחריתי כמוהו, כי הניצוץ ידבק באיש ישראל והרי הוא כמוהו. ומצינו בדברי המקבלים (ספר הגלגולים להאריז״ל) כי נפשו של בלעם באה בחמורו של רבי פנחס בן יאיר, וזה יורה שנתקן באחריתו. והגם שמת על ידי ישראל, היה הניצוץ משקץ והצרך להתלבן בגלגולים ולבונים, ועמד עד שבא לאתונו של רבי פנחס בן יאיר ומשם עלה למקומו הראשון:

ואמר תמות נפשי מות ישרים לשון רבים ותהי אחריתי כמוהו לשון יחיד, כי המיתה דווקא בגוף הבא מאב ואם קראם ישרים ותהי אחריתי כמוהו כי האחרית וההשארות הוא בנשמות הבאים ממקור הש"י והנשמה דומה לבורא בה' דברים (ברכות י.) לכך נאמר כמוהו. והריב"ה פירש שס"ת של אברהם יצחק יעקב בגי' בלעם וזהו אחריתי כמוהו.

מי מנה עפר יעקב. חוזר לראש רוחב ההר. שאף ע״ג שעיקרו חזק כצורים מכ״מ ודאי סביבותיו עפרורית שהמה רכים כך אע״ג שכלל המון עם ה׳ חזק באמונתם מכ״מ ודאי יש כמה קלי הדעת ונפרדים מעיקר ישראל. אבל בכ״ז מי מנה עפר יקר של יעקב שראוי וחשוב הוא להמנות אבל מי יכול למנות והיינו משום שאפילו ריקנים מלאים מצות כרמונים. והיינו בצדקה וגמ״ח דנקרא סתם מצות כדמוכח בלשון המקרא בספר עזרא והעמדנו עלינו מצות. וכבר ראה יצחק אבינו ריח בוגדי ישראל בזה הפרט להפליא [כמו שביארנו בס׳ בראשית פרשת תולדות]:

ומספר את רובע ישראל. מה שישראל שהם בני אדם גדולי הדעת עושים ענינים גדולים לצרכי הכלל וקימים לדורי דורות וכדאיתא ברבה כ״פ וצדקתך כהררי אל. מה שהצדיקים עושים המה נושאים פירות ופירי פירות כהררי אל. ואם כן מי יוכל להעריך את כח ההרכבה הבאה ממעשיהם. וזהו הכנוי רובע בשביל שעושה פרי ותולדה לדורות הבא מהולדת רעיון אדם גדול שייסד מעשה זה ומלידת מעשה הדור הבא אחריהם:

תמות נפשי מות ישרים. כיון שהגיע למדה זו של חסד הנפלא ביעקב ובישראל. הצטער על עצמו הלואי שהגיע בסוף ימיו למות מות ישרים. ומשמעות מעלת ישר. הוא הנהגה ישרה בהליכות עולם בין אדם לחבירו כמש״כ בספר דברים בשירת האזינו עה״פ צדיק וישר הוא ובגמ׳ עה״פ ועשית הישר והטוב. ולא מצא בלעם לב להתפלל שימות מות צדיקים וחסידים. שזהו ענין הנוגע בתורה ומצות ה׳ השייך רק לישראל ולא לאוה״ע אבל ע״ז התפלל שיהי׳ כיעקב שנפלא במדת ישרים שהרי מרבין חסד גם לאוה״ע ומפרנסין עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל. וידוע כמה נצטערו נביאי ישראל בשעה שראו חרבן אוה״ע. ולא כן עשה בלעם שביקש לעקור את ישראל ואינה מדה ישרה אפי׳ למי ששונא אותם ע״ז התפלל ע״ע שיגיע במותו מות ישרים וחז״ל במסכת ע״ז דף כ״ה פי׳ מות ישרים אברהם יצחק ויעקב. וכבר ביארנו בפתיחתא דספר בראשית שהולך על כונה זו דיקא יע״ש:

ותהי אחריתי כמהו. תכלית מעשי יהא להם אחרית טוב לדורות כמו אחרית מעשי ישראל שיש להם זכרון לדורות:

מי מנה, [ג] מצד כמותם ואיכותם. והנה אברהם נתברך בעפר כמ"ש והיה זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ וכו', ונתברך בכוכבים כמ"ש הבט נא השמימה וספור הכוכבים וכו', ויש הבדל בין ספר ובין מנה, שפעל ספר שייך על דברים שיש להם מספר כמו הכוכבים, ופעל מנה אינו מציין ידיעת המספר רק כשמעיין לדעת אם לא חסר משעורם כמ"ש באורך בפי' ש"ב (סי' כד) ועל חלקים הדקים לא שייך לשון מספר כלל כי מי יספור את האבק הדק, רק לשון מנה היינו לדעת אם חסר משעורם, אמנם בעפר הארץ לא שייך גם המינוי לדעת אם חסר משעורו, וכמ"ש במד' שהעפר אם יהיה בו חסרון יתמלא תכף כן ישראל כשחסרו על ידי דבר נתמלאו תכף, ועז"א אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ, אמנם הכוכבים הגם שנוכל לספרם באמת אין להם מספר כי כל כוכב בפ"ע הוא עולם מלא בפ"ע ומצד זה אין להם מספר, וכן כל איש מישראל הוא עולם מלא בפ"ע ואין לו מספר מצד האיכות, וכבר בארתי זאת בארך בפ' לך (טו ה), עז"א מי מנה עפר יעקב, שיעקב הם ההמונים הם נמשלו כעפר מצד רבוים שלא יצדק ע"ז מספר רק מנה ובכ"ז מי מנה אותם, שאם יחסר משעורם יתמלא תכף ולא שייך גם מנין, ומספר את רבע ישראל וישראל שהם הגדולים שבאומה שמצד זה הם נחלקים לארבעה דגלים כדוגמת כוכבי השמים שנחלקים לארבעה רבעי הגלגל, הנה מספרם נדמה למספר הכוכבים שכל כוכב הוא עולם בפ"ע ואם יחסר כוכב אחד מן המציאות יהיה חסרון בכלל הבריאה, ומצד זה הם נבדלים ממקרי העולם השפל והם עומדים ככוכבים לעולם ועד, וא"א שישיג אותם רעה ע"י כשוף ונחוש מדברים השפלים שהם גבוהים עליהם ורמים מהם: [ד] הם נבדלים מעמני העולם השפל ורעותיו מצד נפשם האלהית שהיא נצחיית וקיימת לעד ואינה נתונה תחת מקרי העולם השפל הכלה ונפסד ועז"א תמות נפשי מות ישרים שנפשם צרורה בצרור החיים לנצח, ותהי אחריתי כמהו שגם הגוף עתיד לקום בתחיה באחרית:

ז לפי שפירש מי מנה עפר כו' כתרגומו והתרגום מתרגם בו מארבע משריתא ולא ידענו מאי הוא. לכך פירש מד' דגלים וקל להבין:

ח ויהיה המקרא הזה מסורס כאלו אמר מי מנה מה שעושה יעקב בעפר פירוש המצות שעושה בעפר ומספר את רובע ישראל זרע היוצא מן התשמיש כאלו אמר מי מנה מצות העפר שעושים ישראל ומספר זרע רובע ישראל כמה הם ולא ידעתי מה יעשו במלת את עד כאן לשונו הרא"ם והא דפירש דבר אחר וכו' משים דלטעם ראשון קשה וכי ולא ידעינן מספר ד' דגלים שהרי אפשר לספור אותן לכן הביא דבר אחר וכו' וכדפירש במתן שכרן קמיירי. ולדבר אחר קשה שצריך לסרס המקרא לכך פירש גם טעם ראשון:

ט פירוש ולא ישרים סתם דאם כן הברכה הזאת אינה של ישראל ואיך אמר בלק לקוב אויבי לקחתיך והנה ברכת ברך: