במדבר כג, יח

קום בלק. כיון שראהו מצחק בו, נתכון לצערו עמוד על רגליך, אינך רשאי לישב ואני שלוח אליך בשליחותו של מקום:

בנו צפר. לשון מקרא הוא זה, כמו (תהלים קד, כ) חיתו יער, (בראשית א, כד) וחיתו ארץ, (תהלים קיד, ח) למעינו מים:

וּנְטַל מַתְלֵיהּ וַאֲמַר קוּם בָּלָק וּשְׁמַע אָצִית לְמֵימְרִי בַּר צִפֹּר

וּנְטַל מְתַל נְבוּתֵיהּ וַאֲמַר קוּם בָּלָק וּשְׁמַע אָצִית מִילַי בְּרֵיהּ דְצִפּוֹר

וישא משלו. הוא כתועפת ראם כלביא יקום:

האזינה עדי. מגזרת עד וכן לא שבתם עדי והטעם כפול. וי"ו בנו בעור נוסף כמו למעינו מים:

וטעם לא איש אל. בעבור שאמר וקבנו לי משם וכבר אמר לא קבה אל:

בנו צפור וי״ו יתרה.

קום בלק וגו׳. קימה זו למה? ורבותינו זכרונם לברכה (במדבר רבה כ,כ) אמרו לפי שהיה בלק מצחק בבלעם שאינו ברשות עצמו, לזה נתכון להקניטו ואמר לו קום ושמע. ולדבריהם צריך לדעת למה אמר ״ושמע״ בתוספת וא״ו. ואולי שנתכון לומר לו שיתחיל לשמוע משעת קימה, והוא אמרו קום ושמע.

או ירצה, לפי שאמר ה׳ לבלעם ״שוב אל בלק״ וגו׳ שהזקיקו לומר הדברים לפני בלק, לזה אם היה אומר ״קום בלק שמע״ יהיה נשמע שרצונו לומר שיקום לשמע כדי שישמע מעומד, אבל אין חיוב בשמיעה, אם לא ירצה לשמע יפנה וילך לו. לזה אמר ״ושמע״ – חיוב בקימה וחיוב בשמיעה.

עוד יכון לומר לו שקימה היא לו שזכה לשמוע דברים הבאים ממקום גבוה, והעירו עוד להטות אזנו עדיו להאזין כל דקדוקי הדברים, ובזה אתה יותר במדרגה מאותו שאתה מחשיבו לאב, שהוא צפור הכשפים, דכתיב ״בן צפור״, מעתה הוא בנך, והוא אמרו ״בנו צפור״.

עוד יתבאר הכתוב לפי מה שהקדמנו כי רשע זה היו בו שני דברים רעים: האחד שהיה רוצה לקלל ישראל והיה צריך שיבא מלאך לעקם פיו כאמור, והשני שהברכה עצמה שהיתה יוצאה מפיו היה מכון בה לגנאי, והיה צרך לרוח הקדש לפרשה לשבח, כמו שכתבנו למעלה. ולפי שחשד בלק לבלעם שהוא חפץ לברך את ישראל, בתחלת דבריו אמר לבלק שיקום על עמדו להתבונן בשני פרטים כדי שלא יחשדנו, וזה ראשונה כנגד מה שהיה אומר בברכתו דברים שאינם כל כך מפרשים לטובה והיתה רוח הקדש מפרשתם לברכה שלמה, והוא אמרו ושמע בתוספת וא״ו לרמז שמיעה אחרת, וכנגד מה שהיה רוצה לקלל והמלאך עוקם פיו אמר האזינה עדי, פרוש, שיתקרב ביותר עדיו וישכיל בעקימת שפתיו, שמתעקמין ממבטא אשר יבטא בשפתיו, ובזה העירו כי אנוס היה ולא יחשדו כמברך אויביו.

קום בלק ושמע. באשר היה נצב ושקוע דעתו בקרבנו. ע״כ אמר קום לקראת דבר ה׳:

האזינה עדי בנו צפור. האזנה משמעו הטיית אוזן בכונה ובדיוק. ובאשר אין ד״א לומר למלך זה הלשון ע״כ אמר בנו של צפור. כאלו עדיין לא נתגדל והוא נקרא ע״ש אביו. וכדאי׳ בסנהדרין דף מ״א גבי ר״י בן זכאי. דכל עוד שהאדם לא נתגדל נקרא ע״ש אביו:

קום בלק ושמע מבואר אצלי ההבדל בין שמיעה להאזנה שנושא שצריך לתת לב להבין בא עליו לשון שמיעה, ועל הנושא שא"צ כ"כ הבנה בא לשון האזנה, ובאשר קראו את בלק בשם בן צפור, מבואר שגם אביו היה איש גדול ומסוים עפ"ז אמר מצד שאתה בלק שמע והבין דברי, ומצד שאתה בן צפור וקבלת חכמה ודעת גם מאביך די בשתאזין עדי ג"כ תדע כי צדקתי: