במדבר כב, ג

ויגר. לשון מורא, כמו (איוב יט, כט) גורו לכם:

ויקץ מואב. קצו בחייהם:

וּדְחִיל מוֹאֲבָאָה מִן קֳדָם עַמָא לַחֲדָא אֲרֵי סַגִי הוּא וַעֲקַת לְמוֹאֲבָאָה מִן קֳדָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

וּדְחִילוּ מוֹאֲבָאֵי מִן קֳדָם עַמָא לַחֲדָא אֲרוּם סַגִי הוּא וְאִתְיַעֲקוּ מוֹאֲבָאֵי בְּחַיֵיהוֹן מִן קֳדָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

טַעַם וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם – בַּעֲבוּר כִּי רַב הוּא, שֶׁהָיָה מוֹאָב קָטָן בַּגּוֹיִם, כִּי אֵינֶנּוּ עַם קַדְמוֹן כְּמוֹ הַכְּנַעֲנִי וְהָאֱמוֹרִי וְזוּלָתָם מִבְּנֵי נֹחַ. וַיָּגוּרוּ מְאֹד מִפְּנֵי הָעָם שֶׁהָיוּ רַבִּים מְאֹד מֵהֶם, כִּי פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיַּעַצְמוּ מֵהֶם. וַיָּקָץ עוֹד מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁשָּׁמְעוּ הַמַּסּוֹת הַגְּדוֹלוֹת הַנַּעֲשׂוֹת לָהֶם וְלַאֲבוֹתֵיהֶם. וְהִנֵּה יָדְעוּ מוֹאָב כִּי יִשְׂרָאֵל לֹא יִלְכְּדוּ אֶת אַרְצָם מֵהֶם, כִּי שָׁלְחוּ לָהֶם כַּאֲשֶׁר שָׁלְחוּ לְסִיחוֹן: ״עַד אֲשֶׁר אֶעֱבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵינוּ נוֹתֵן לָנוּ״ (דברים ב כט), אוֹ שֶׁשָּׁמְעוּ גַּם כֵּן מְנִיעַת הַשֵּׁם שֶׁאָמַר לָהֶם: ״אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב״ (שם שם ט). וְלָכֵן אָמְרוּ לְזִקְנֵי מִדְיָן: אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא יִלְכְּדוּ אֶת אַרְצֵנוּ, יְלַחֲכוּ בְּרֻבָּם אֶת כָּל סְבִיבוֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֶת יֶרֶק הַשָּׂדֶה, וְיִלְכְּדוּ לָהֶם אֶת כָּל סְבִיבוֹתֵינוּ כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי, וְיִתְּנוּ אוֹתָנוּ לְמַס עוֹבֵד:

ויגר מואב. כמו ויירא וכן גורו לכם:

ויקץ. כמו הפוך וכמוהו נעלה ביהודה ונקיצנה:

ויקץ מואב - בחייו, כמו: קצתי בחיי.

ויגר מואב. אילי מואב שלא נתנו ישראל לעבור כמו שהעיד יפתח באמרו וגם אל ארץ מואב שלח ולא אבה:

כי רב הוא. לא מפני תחבולת מלחמתם:

ויקץ מואב. המון מואב קצו בחייהם מפני בני ישראל השוללים אותם:

ויגר ב' במסורה הכא ואידך וירא שאול אשר הוא משכיל מאד ויגר מפניו אף כאן בשביל שראה שישראל מצליחים ומשכילים בכל ירא מפניהם:

ויגר מואב והיינו דכתיב אילי מואב יאחזמו רעד:

ויגר כשראה שלא החזירו ישראל למואב את מה שכבש סיחון מהם אמר בלבבו יש להם כח לישראל ורשות לפשוט ידם עלינו והם לא ידעו כי קנאו ישראל ע״י סיחון.

ויגר מואב ולא עמון כמו שפירש״י בפרשת דברים גבי ואל תחגר בם מלחמה.

ויגר מואב מפני העם. היינו ההמון מהם ירא שלא ירעו ולא ישחיתו בלי מלחמת תנופה וכדאיתא בב״ק דל״ח ב׳ דאנגריא היה שרי לישראל למיעבד במואב:

ויקץ מואב מפני בני ישראל. הן המה חשובי וגדולי ישראל שלא יראו מהם שיעשו רעה כי אין דרך אדם גדול בכך אבל התבוננו בגדולתם והיו נחשבים בעצמם כקוצים שראו אותם מתהלכים למעלה מהליכות בני אדם:

ויגר זאת שנית שראה שמואב פחד מאד מפני העם, וא"א שיצאו למלחמה עם יראים ופוחדים, וגם לא היה אפשר לו לשבת מריב ושלא להלחם, כי ראה בלק כי ויקץ מואב ר"ל שהגם שהיו גרים מפניהם לא יכלו להיות בשלום עמם כי קצו בהם מצד שהם בני ישראל ששם זה מציין מעלתם והיותם מובדלים בדת מיוחדת ובגוים לא יתחשב ואין שנאה כשנאת הדת:

ג ר"ל המואבים קצו בחייהם וכאלו אמר ויקץ מואב בחייו והסיבה הוא בשביל מורא שיראו מפני בני ישראל. והוכחתו מדכתיב מפני העם: