במדבר כב, יא

קבה לי. זו קשה מארה לי, שהוא נוקב ומפרש:

וגרשתיו. מן העולם ובלק לא אמר אלא ואגרשנו מן הארץ, איני מבקש אלא להסיעם מעלי, ובלעם היה שונאם יותר מבלק:

הָא עַמָא דִי נְפַק מִמִצְרַיִם וַחֲפָא יָת עֵין שִׁמְשָׁא דְאַרְעָא כְּעַן אִיתָא לוֹט לִי יָתֵיהּ מָאִים אֵיכוּל לְאַגָחָא בֵּיהּ קְרָב וְאֲתָרֵיכִינֵיהּ

הָא עַמָא נְפַק מִמִצְרַיִם וַחֲפָא יַת חֵיזְוָא דְאַרְעָא וּכְדוּן אִיתָא לוֹט בְּגִינִי יָתֵיהּ לְוַאי אֵיכוֹל לִמְסַדְרָא סִדְרֵי קְרָבָא בֵּיהּ וְאִתְרְכִינֵיהּ

הנה העם וגו׳. צריך לדעת למה שנה מדברי בלק, כי בלק אמר הנה עם יצא והוא אמר הנה העם היוצא, ובלק אמר הנה כסה והוא אמר ויכס, בלק אמר ועתה והוא אמר עתה, בלק אמר ארה והוא אמר קבה, בלק אמר נכה בו והוא אמר להלחם בו. ויתבאר על פי דבריהם זכרונם לברכה (במדבר רבה כ,ט) שאמרו שבלעם טעה בדעתו כי יש דבר נעלם מה׳ חס ושלום, וטעה ממאמר ״מי האנשים״ וגו׳. והגם שפרשנו בו דרך אחר, שבעים פנים לתורה. וכיון שעינו הטעתו בזה, חשב לשנות דברי בלק, לפי שנשמע מהם שנאתו של בלעם וכמו שפרשתי במאמר ״הנה עם יצא״. וחש בלעם להיות בעיני ה׳ שהוא שונא לישראל, כי כבר נתפרסם לכל כי עם בני ישראל הם אהובי המקום, ומעשה מצרים יוכיח, לזה שנה ואמר הנה העם היוצא ממצרים, כידוע כי יציאת מצרים מפרסמת לכל העולם היתה, ולשון זה אין נשמע בו מה שפרש במאמר ״הנה עם יצא״ שזה יגיד אויבות בלעם. גם אמר ויכס וגו׳ ולא אמר ״הנה כסה״ מהטעם עצמו, להסתיר הדברים הנשמע מהם היותו שונא כנזכר. לזה לא אמר ״הנה״ שיורה הודעת הפך מה שהיה ברצונם וידיעתם בישראל מעצתו כמו שפרשתי. ואמרו ויכס, פרוש שמודיעו טעם הפחד שבא לו ממנו כי רב הוא.

ואמרו עתה לכה קבה – פרוש, נתכון לבא בטענה שהדין עם בלק בדבר זה, שהגם שהקדוש ברוך הוא נתן לישראל עמון ומואב, עדין לא הגיע זמן הנתינה, והדין עמו להלחם בו ולגרשו. והוא אמרו עתה – פרוש, בזמן זה קבה לי להלחם בו לגרשו מעלי. וכפי זה יש טעם בשנוי תבת ״עתה״, שאם היה אומר ״ועתה״ יהיה נשמע שהוא המשך מה שקדם לו, והוא נתכון לטענת הזמן שיכול הוא להלחם עמו בו. גם שנוי ״קבה״, כי אין כונתו של בלק שיארר העם סתם, שאז ימשך הרע לעם בין בערך מואב בין בערך האמות, אלא יפרש בפרוש בלעם שאינו מאררו אלא בערך מלחמת מואב, שיהיו ישראל מכנעים וכו׳ לפני המואבים. לזה דקדק לומר קבה לי – פרוש, שיפרש הקללה שהיא לערך מואב. גם שנה במאמרו ״להלחם בו״ במקום ״נכה בו״, לומר שאין חפץ לעשות לו רעה אלא להתגרה עמו במלחמה למנעו מארצו. גם שנה ואמר וגרשתיו, ובלק אמר מן הארץ. אולי בלק נתכון לגרשו מן [הארץ] הידועה אשר נתן ה׳ להם, כי כשיכניעו ייראו מעלות אל הארץ. ובלעם לחשבו להמתיק ולהטעים דברי בלק, כי אינו מבקש אלא הנאת עצמו ובטענה הנשמעת ואינו מאויבי ישראל, לזה השמיט תבת ״מן הארץ״ ואמר ״וגרשתיו״ – פרוש, שיגרשנו מעליו.

הנה העם. לא כיחד בלעם לפני ה׳ שיודע חשיבות אותו עם מעולם כי מצוין היה גם במצרים ע״כ אמר העם:

לכה קבה לי. רש״י בשם המדרש הביא דקבה קשה מארה שהוא נוקב ומפרש ולכאורה אינו מובן דא״כ האיך בפעם השנית שראה בלק שלא נוח לקלל ישראל חזר ואמר גם הוא לכה קבה לי. וגם א״כ האיך אמר בלעם בראשית דבריו מן ארם וגו׳ לכה ארה לי יעקב וגו׳ מה אקוב וגו׳ והלא לא ביקש אלא לאור ולא לקוב. ואם אינו יכול לעשות גדולה לקוב מכ״מ יעשה המעט לאור כמו שביקש. אלא הענין דבאמת כתיב במשלי כ״ו כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא וא״כ א״א שתחול הקללה אם לא שיש איזה עון. וכמו דכתיב בס׳ שופטים וישב אלהים את רעת אבימלך וגו׳ ותבא עליהם קללת יותם הרי דהקללה בלא הרעה לא היתה פועלת ובלעם ידע היטב כ״ז משא״כ בלק. ע״כ ביקש בלק סתם ארה לי. בלי הביט ולפרש החטא והחוטאים. אבל בלעם ידע דזה א״א בע״כ צריך גם זה לראות בעין רואה כח הטומאה המרחף על החוטאים ולפרש בשעת הקללה וע״ע להלן י״ז בדבר בלק שנית. ואולם אחר שיפרש הוא גרוע מארה בלי פירוש אע״ג שהיא חלה על ראש החוטא אם כוונה המטרה בלי דעת המקלל. וע״ע להלן במאמר בלעם. [וכ״ה בברכה כמש״כ בס׳ בראשית ט׳ מקרא י׳]:

להלחם בו. באשר ידע כי אין רצון ה׳ להכות את ישראל. מש״ה אמר להלחם בו שבזה יגרשהו ממנו בלי הכאה:

הנה העם הנה בלעם ידע האמת שהם אינם עם בלתי מפורסם שיצא עתה ממצרים, רק שהוא העם הידוע היוצא ממצרים זה ארבעים שנה ויכס את עין הארץ מאז, ואחר שהוא הזכיר האמת שהוא העם בחר לו יה אשר עשה להם אותות ומופתים, לא יכול לומר לכה ארה לי את העם הזה, שכבר ידע שקללתו לא תעשה בם שום רושם שיהיה בם מארה וחסרון לא מצד הנחוש כי לא נחש ביעקב ולא מצד הכוכבים כי לא קסם בישראל, וע"כ אמר לכה קבה לי אותו שהגם שקללתו לא יזיק להם כל מאומה, יהיה למואב תועלת ע"י הקבוי שהוא פרסום הקללה, שהגם שזה לא יזיק לישראל להחליש גבורתם עד שיוכל להכות בם, יהיה זה תועלת למואב שיאמינו לדברי בלעם ויוסר הפחד מלבם ועי"ז אולי אוכל להלחם בו שעי"כ יצאו גבורי מואב למלחמה, והגם שלא נכה בו עד שאגרשנו מן הארץ בכ"ז ע"י שיצאו למלחמה נגדו וגרשתיו מגבולי ולא יקרב אל ארצי בראותו מלחמה. והנה מה ששינה בלעם ואמר שבלק אמר לכה קבה, הגם שבלק אמר לכה ארה, זאת הבין מדברי בלק, שאם בלק אינו רוצה רק שיארר אותם לבד למה שולח שיבא אצלו, הלא המארה תחול על המאורר גם מרחוק, ולמה יטריח אותו בחנם שיבא אליו, וע"כ שחוץ מן המארה צריך הוא גם אל הקבוי שהוא פרישת הקללה ופרסומה כדי לחזק ידי אנשי המלחמה שנפל עליהם אימתה ופחד וע"ז צריך שיבא לארץ מואב דוקא ויפרש הקללה במעמד כלם שבזה יוסר מהם הפחד שנפל עליהם ויצאו להלחם, ואחר שהבין שה' לא יסכים שיאור את העם כי ברוך הוא לה', חשב שעכ"פ יסכים על הקבוי שבזה לא יחליש כח ישראל רק יחזק לב אנשי מואב להסיר המורך מלבם:

ב דאם לא כן למה שינה בלעם הלא בלק אמר ארה לי לכן פירש כל כך שנאה היה לו על ישראל שבראשונה שאל בלק ארה והוא בקש קבה במקום ארה. רא"ם:

ג ר"ל דקבה לי לשון נוקב ומפרש הקללה יותר:

ד לא מארצו לבד דאם כן מן הארץ מיבעי ליה כמאמר בלק. אף כאן פירש הרא"ם מרוב שנאתו אמר וגרשתיו מן העולם. ואני אומר שאמר כן שאולי יבא עמו השם בפשרה כמו שפירשתי לעיל: