במדבר כ, יא

פעמים. לפי שבראשונה לא הוציא אלא טפין, לפי שלא צוה המקום להכותו אלא ודברתם אל הסלע, והמה דברו אל סלע אחר ולא הוציא, אמרו שמא צריך להכות כבראשונה, שנאמר (שמות יז, ו) והכית בצור, ונזדמן להם אותו סלע והכהו:

וַאֲרֵם משֶׁה יָת יְדֵיהּ וּמְחָא יָת כֵּיפָא בְּחוּטְּרֵיהּ תְּרֵין זִמְנִין וּנְפָקוּ מַיָא סַגִיאֵי וּשְׁתִיאַת כְּנִשְׁתָּא וּבְעִירְהוֹן

וּזְקֵף משֶׁה יַת יְדֵיהּ וּמְחָא יַת כֵּיפָא בְּחוּטְרֵיהּ תַּרְתֵּין זִמְנִין בְּזִמְנָא קַמָאָה אֲטִיפַת אַדְמָא וּבְזִמְנָא תִּנְיָינָא נְפָקוּ מַיִין סַגִיאִין וְאִשְׁתִיאַת כְּנִשְׁתָּא וּבְעִירֵיהוֹן

וְאַרְעֵם משֶׁה:

ויך את הסלע הוא הכה לסלע אחד ונבקעו כל הצורים שבמדבר שנאמר יבקע צורים במדבר:

ויך את הסלע במטהו פעמים המליצה שפרש״י קצרה היא, והכי קאמר, לפי שבמכה ראשונה לא הוציא אלא טפין לפי שלא צוה הקב״ה להכותו אלא ודברתם אל הסלע כשראו שלא הוציא אלא טיפין כסבורים היו שלא היה אותו שנצטוו עליו והרגישו בעצמן שלא היה להם להכות אלא לדבר והלכו ודברו אל סלע אחר וחשבו עליו שהוא אותו שנצטוו ולא הוציא מימיו אמרו שמא צריך הוא להכותו כבראשונה כשיצאו ישראל ממצרים שנאמר והכית בצור ונזדמן להם אותו סלע שנצטוו עליו והכהו פעם שניה.

[והכה ב' פעמים ויצאו מים ואמרו ישראל מקרה הוא שאף הוא לא היה סבור שיצאו משם מים דאמר "המן הסלע הזה נוציא לכם מים" משמע שאינו סבור שיצאו אבל מקרה הוא דהרבה סלעים שנובעים מהם מים ולכך הקפיד הק' והיה לו לפרש דבריו] עד שידעו אל נכון שהק' נתן להם מים וזהו שאמר יען לא האמנתם בי להקדישני שאמרתי "ודברתי אל הסלע לעיניהם" שממני באו להם המים ולא דקדקתם בלשונכם ולכך לא באו המים בהכאה ראשונה אולי יתן לב לפרש יפה:

במטהו פעמים. טעם שתי פעמים – כעבד שעושה שליחות אדונו בזריזות גדולה. ורבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין לד:) דרשו דרשות, וכפטיש וגו׳.

במטהו פעמים. ביארו חז״ל ברבה שבפעם הראשונה יצא מעט מים. ובשניה יצאו מים רבים. והנראה דבאמת נשאר מאז טבע הסלע שיהיו מימיו מועטים כאשר כן הוא עד היום. וגם כי לא נצרכו עוד לשפע רב משום שהיו סמוך לישוב כמש״כ. ורק בזו הפעם שעמדו כל הקהל היה השעה נותנת שיצאו מים לרוב. מש״ה היו שתי הכאות. ואח״כ נשאר על כח הכאה ראשונה:

וירם משה את ידו עא"ז ראה משה שלא לבד שאי אפשר שיוציא מים מיסוד העפר של הסלע, שגם להוציא מים הנקוים בסלע אי אפשר שיעשה זאת ע"י דבור אחר שה' לא צוה זה רק בתנאי אם יקהיל את העדה שהם זקני העם כמו שהיה בחורב, ולכן גם אל זה שיתן הסלע את מימיו הנקוים בו השתמש במטה שבו היה רגיל לעשות האותות מעצמו, ועז"א ויצאו מים רבים היינו שיצאו המים שנמצאו נקוים בסלע, ולא אמר ויוציא מים רבים כי יצאו מעצמם אחר שע"י ההכאה פתח פי המעין יצאו כדרך הטבע:

א דק"ל למה הכה ב' פעמים. ומתרץ לפי שבמכה ראשונה הוציא טיפין וכו' והוכחתו דאם איתא שלא הוציא כלום למה הכה אותו פעם שנית ולמה לא היה סובר ודאי זה סלע אחר שלא צוה עליו הקדוש ברוך הוא ואם הוציא מתחלה מים הרבה לא היו צריכין להכותו פעם שנית אלא ודאי שהוציא מתחלה טיפין לכך הכה אותו פעם שניה. ומה דלא הוציא מים כשיעור בפעם ראשון לפי שלא כו' ומה שהוסיף לומר והם דברו כו' כדי להודיע טעותו של משה שהכה משום שהם דברו לסלע אחר ולא הוציא משום הכי הכה את הסלע מפני שאמרו שמא כו' והוסיף עוד ונזדמן להם כו' דאם לא כן למה הוציא אפילו טיפין ואפילו בהכאות רבות לא היה לו להוציא אפילו טיפה אחת אלא שנזדמן להם כו' וקצת קשה ממה שפירש רש"י בפרשת מטות גבי ויאמר אלעזר הכהן וגו' לפי שכעס משה בא לכלל טעות וכן בשמעו נא המורים ויך את הסלע על ידי הכעס בא לכלל טעות משמע אבל לא מפני שדברו אל סלע אחר ולא הוציא מים ומפני שחשבו שאולי ציווי השם לא היה אלא בהכאה כמו שכתב כאן. ושמא יש לומר שהן אגדות חלוקות ורש"י תפס שתיהן כמנהגו בכל מקום עד כאן לשונו הרא"ם: