במדבר כ, י

ויקהלו וגו'. זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרבה:

המן הסלע הזה נוציא. לפי שלא היו מכירין אותו, לפי שהלך הסלע וישב לו בין הסלעים, כשנסתלק הבאר, והיו ישראל אומרים להם מה לכם מאיזה סלע תוציאו לנו מים, לכך אמר להם המרים סרבנים, לשון יוני שוטים, מורים את מוריהם, המן הסלע הזה שלא נצטוינו עליו נוציא לכם מים:

וְאַכְנִישׁוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן יָת קְהָלָא לְקֳדָם כֵּיפָא וַאֲמַר לְהוֹן שְׁמָעוּ כְעַן סַרְבָנַיָא הֲמִן כֵּיפָא הָדֵין נַפֵּיק לְכוֹן מַיָא

וּכְנִישׁוּ משֶׁה וְאַהֲרן יַת קְהָלָא לִקְדָם כֵּיפָא וַאֲמַר לְהוֹן משֶׁה שְׁמָעוּ כְדוֹן סוּרְבָנַיָא הֲמִן כֵּיפָא הָדֵין אֶפְשַׁר לָן לְהַנְפָּקָא לְכוֹן מַיָא

הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם – חָלִילָה חָלִילָה שֶׁיִּהְיֶה הַתֵּימָה לִמְנִיעוּת, כִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הַנֶּאֱמָן בְּכָל בֵּית ה׳ לֹא יִפָּלֵא מִמֶּנּוּ כָּל דָּבָר מֵה׳, וְהוּא וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ רָאוּ גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת מִזּוֹ, וְאַף כִּי הוּא אֲשֶׁר נַעֲשָׂה כֵן עַל יָדוֹ פַּעַם אַחֶרֶת בַּצּוּר בְּחוֹרֵב. וְאָמְרוּ הַמְּפָרְשִׁים שֶׁיֵּשׁ תְּמִיהוֹת מִתְקַיְּמוֹת כְּמוֹ ״הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי״ (שמואל א ב כז), ״הֲרוֹאֶה אַתָּה״ (שמואל ב טו כז), ״הֲתִשְׁפֹּט״ (יחזקאל כב ב), ״הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ״ (בראשית ג יא). אֲבָל ר״א כָּתַב: הֲמִן הַסֶּלַע יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ לְהוֹצִיא לָכֶם מִמֶּנּוּ מַיִם. יִרְצֶה לְפָרֵשׁ שֶׁאָמַר לָהֶם: שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים בַּה׳ הָאוֹמְרִים "וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה׳ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה", הֲמִן הַחַלָּמִישׁ הַזֶּה יִהְיֶה לָנוּ כֹּחַ בַּטֶּבַע שֶׁנּוֹצִיא אֲנַחְנוּ מִמֶּנּוּ מַיִם? רַק תַּכִּירוּ כִּי מֵאֵת ה׳ הוּא, כִּי הוּא אֲשֶׁר הוֹצִיא אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וְהֵבִיא אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְהוּא אֲשֶׁר יְפַרְנֵס אֶתְכֶם בּוֹ. וְזֶה כְּטַעַם שֶׁאָמַר לָהֶן בַּמָּן: ״וִידַעְתֶּם כִּי ה׳ הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם״ (שמות טז ו). וּלְפִי דַעְתִּי הַהֵ״א הַזּוֹ לִשְׁאֵלָה - ״הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מַיִם אִם לֹא״, כִּי הַכָּתוּב פַּעַם יְפָרֵשׁ בִּשְׁאֵלָה הֵן וָלָאו: ״הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן״ (במדבר י״ג:כ׳), ״הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם לֹא״ (דברים ח ב), וּפַעַם יַזְכִּיר הֵן לְבַדּוֹ: ״הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן״ (בראשית מג כט), ״הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר״ (שם כט ה), ״הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי הִנָּזֵר״ (זכריה ז ג). אֲבָל הָיְתָה הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת לָהֶם שְׁאֵלַת הַנִּסָּיוֹן, אָמַר: שִׁמְעוּ נָא הַמּוֹרִים, מַה תַּחְשְׁבוּן עַל ה׳ - הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה הֶחָזָק נוֹצִיא לָכֶם מָיִם? הֲיִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה אִם לֹא? הִפְלִיג בַּמּוֹרִים וְהִגִּיד כִּי הֵם קְטַנֵּי אֲמָנָה, וְכַאֲשֶׁר יָרִיבוּ אֵלָיו הוּא מִפְּנֵי מַחְשַׁבְתָּם שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה הַשֵּׁם עִמָּהֶם לְהַפְלִיא, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְנַסּוּ אֵל בִּלְבָבָם… הֲיוּכַל אֵל לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר? הֲגַם לֶחֶם יוּכַל תֵּת?״ (תהלים עח יח-כ) וְכָךְ אָמְרוּ (אבות ה ד): עֶשֶׂר נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ לְהַקב״ה בַּמִּדְבָּר. וּכְמוֹ הַשְּׁאֵלָה בְּמַחְשֶׁבֶת הַנִּשְׁאָל בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים: ״הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ״ (בראשית כד ה) - אִם רְצוֹנְךָ כֵּן, ״הֲנֵלֵךְ אֶל רָמוֹת גִּלְעָד אִם אֶחְדָּל״ (דהי״ב יח ה) - אִם עֲצָתְךָ כֵּן, אַף כָּאן - אִם מַחְשַׁבְתְּכֶם שֶׁנּוֹצִיא לָכֶם מַיִם מִזֶּה. וְכֵן דַּעְתִּי בְּ״הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי״, ״הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנַי״ (מלכים א כא כט), ״הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ״, ״הֲתִשְׁפֹּט״ - כִּי כֻּלָּם שְׁאֵלוֹת, אֲבָל עִנְיָנָם לִשְׁאֹל בְּדָבָר מְפֻרְסָם שֶׁיּוֹדֶה בּוֹ הַנִּשְׁאָל עַל כָּרְחוֹ: אִם נִגְלֵיתִי לְבֵית אָבִיךָ וּבָחַרְתִּי בָכֶם - אִם יְדַעְתֶּם זֶה, וְלָמָּה תִּבְעֲטוּ בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי? הֲלַה׳ תִּגְמְלוּ זֹאת הַגְּמוּלָה? וְכֵן אִם מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ אָכַלְתָּ וַתֵּבוֹשׁ וַתֵּחָבֵא, אוֹ לָמָּה תִּתְחַבֵּא? וּבַדֶּרֶךְ הַזֶּה הָאֲחֵרִים. אֲבָל ״הֲרוֹאֶה אַתָּה״ שְׁאֵלָה גְמוּרָה בְּדָבָר הַמְסֻפָּק - ״אִם יוֹעֵץ אַתָּה תָּשׁוּב אֶל הָעִיר״, כִּלְשׁוֹן ״רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן״ (כתובות קח קט). וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי בְּסֵדֶר בְּרֵאשִׁית (א ד):

המן הסלע הזה. יש לנו כח להוציא לכם מים ממנו:

ויאמר להם שמעו נא המורים - כמו שהמטה הזה שיש בו שקדים מוכיח שהוא - למשמרת לאות לבני מרי.

המן הסלע הזה נוציא לכם מים - בשעת הרמת ידו במטה - ויך בו את הסלע פעמים -אז אמר להם דרך כעס וחמה, סבורים אתם שמן הסלע הזה נוציא לכם מים?! ומספק אמר משה כן, שטעה במה שאמר לו הקב"ה: קח את המטה - ולא האמין שבדיבורו עם הסלע יוציא ממנו מים אלא בהכאת המטה, כמו שעשה ברפידים. ומה שאמר לו הקב"ה: ודברתם אל הסלע - היה סבור שזו היא דבור הסלע הנאמר במטה, ולכך הכה פעמים בסלע כעין חימה וכעס ומספק אם יוציא מים הרי טוב ואם אין, אדבר אל הסלע אחרי כן. והקב"ה הסכים על ידי משה לצאת ע"י הכאתו ואף על פי כן נענש, שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים, וזהו שאמר הקב"ה: יען לא האמנתם בי להקדישנו - על ידי דבוריהם אל הסלע. לפי שהוא מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה. ולפי שידעתי אני המפרש, שמשה רבינו לא היה כי אם שוגג לעבור על דברי הקב"ה, לפיכך אני זקוק לפרש כי משה רבינו טעה כמו שפירשתי.

פני הסלע פני בגימטריא כלפי מלמד שהיו כל ישראל אל פני הסלע פנים אל פנים והיה המועט מחזיק את המרובה:

המן ג' במסרה המן הסלע המן העץ כמו ששם הפר הציווי גם כאן נמי הפר הציווי ואידך המן הגורן או מן היקב כמו שהיה שם רעב גם כאן ארץ ציה בלי מים וסמך למ"ד עץ שאכל ממנו אדם הראשון חטה היה זהו המן העץ המן הגורן ולמ"ד אשכול היה דכתיב או מן היקב:

המן הסלע הזה נוציא לכם מים ישראל סברו כמשמעו, כלומר איך יוכל להיות שסלע זה יוציא לכם מים ומשה רצה לומר ההייתם סבורים שמן הסלע הזה נוציא לכם מים כמו שנעשה, ולכך הקפיד הקב״ה, שהיה לו לפרש דבריו שידעו הכל בפירוש שהקב״ה נותן להם מים והוא לא דקדק בלשונו.

שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים. פירש"י שכעסו משה ואהרן על אשר הכו הסלע והקב"ה אמר להם ודברתם אל הסלע וזש"ה יען לא האמנתם בי להקדישני שהיה קידוש ה' הרבה אלו לא היו עושים מעשה רק דיבור לבד אל הסלע. אכן שמעתי מפי הרב ר' דן אשכנזי ז"ל פי' ודברתם ר"ל והכיתם וכן ותדבר את כל זרע המלוכה שפי' ותכה וכן צוה לו הקב"ה כמו בפעם א' דחורב ועוד מצינו הכאה שפי' דבור על משיח שיב"ב והכה ארץ בשבט פיו ור"ל בדבור בעלמא אעפ"ך נפרש הפכו ודברתם והכיתם. וא"ת א"כ על מה נענשו י"ל על שאמרו נוציא לכם מים והיה להם לו' יוציא ותלו הכבוד בעצמם כמו שפי' לעיל בפ' בהעלותך גבי והאיש משה עניו מאד וזהו לשון הרב ז"ל איש כמוהו כמרע"ה שהיה רגיל תדיר אצלה בורא ית' והיה זריז ונשכר איך היה טועה בלשון למודים אשר היתה שגורה בפיו אלא ודאי כדפי':

כשבאו לפני הסלע אמר להם משה שמעו נא המרים. כמו "בית המרי המה" לפי שלא היו שואלין כהוגן כי היה להם להתפלל לפני הק' שיתן להם מים ולומר למשה התפלל בעד עבדיך אל ד' אלהינו ולא נמות, והם היה שואלים על דרך מריבה ותלונות לאמר כי הבאתם אותנו אל המדבר הזה והיו כפויים טובה שהק' הוציאם מעבודת פרך והם מחזיקים הדבר לרעה ולכך קוראם משה המורים:

המן הסלע הזה נוציא לכם מים. [כלומר למה תריבו אלינו וכי היינו יכולים להוציא לכם מן הסלע הזה מים] [אל הק' היה לכם להתפלל שהוא כל יכול אי נמי הכי קאמר ההייתם סבורים שמן הסלע הזה נוציא לכם מים]:

את הקהל. הוסיפו להקהיל רוב עם. למען להקים דבר ה׳ להוכיחם כדרך גזרת תענית. אל פני הסלע. פניהם אל הסלע ששם היה השראת שכינה:

שמעו נא המורים. החל להוכיח את העם. ובא לקצף ולא דבר כדרך תוכחה ברכות. אלא ברוגז ובוז לרבים ואמר. המן הסלע הזה נוציא לכם מים. טועים אתם במה שאתם סבורים לעשות נס להוציא מים לא כן הלא זה הסלע כבר נעשה לטבע ואלו לא קלקלתם מעשיכם לא היה נפסק טבעו. ועתה קלקלתם מעשיכם וקפחתם פרנסתכם. ואמר משה דברים אלו בכעס עד שנעלמה ממנו הלכה ברורה להגיד לרבים ושימצאו אח״כ לב לתפלה כמו בעצירת גשמים. והיינו דתניא בת״כ פ׳ שמיני על זה הענין של מי מריבה שמתוך כעס בא לכלל טעות. ולא נודע איזה טעות והעלמה היה כאן למשה. ולדברינו מובן שלא היה יכול להגיד הלכה ברורה. ע״כ עשה אופן השני לעשות הנס ע״י המטה:

ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע עתה יספר מה שנתחדש למשה שבעבורו נטה מדברי ה' והכה את הסלע תכף בפעם הראשון, כי ה' אמר למשה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך, והם הקהילו את הקהל, וכבר התבאר אצלי בהתו"ה (ויקרא סי' רמ"א) שיש הבדל בין עדה ובין קהל שבשם עדה נקראו בעת שבאו בסדר נמן זקניהם בראשיהם, שאז נקראו בשם עדה מצד הסנהדרין שהם העיקר, ובשם קהל נקראו כשיתקבצו ההמון שלא בסדר נכון ואין זקניהם בראשיהם. והנה בעת שהוציא להם מים מן הצור בחורב שהיה ג"כ עפ"י נס גדול שחומר הצור ויסוד העפר שמ נתהפך למים, שע"כ היה זה ע"י הכאה לא ע"י דבור, א"ל ה' עבור לפני העם וקח אתך מזקני ישראל הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם, כי באשר הפוך יסוד ליסוד אחר זה נס גדול, היה צריך שישתף עמו את הזקנים שהם היו ראוים שיעשה נס גדול כזה לפניהם, וה' היה בראשם כמ"ש הנני עומד לפניך שם, שנס גדול כזה א"א שיעשה רק לפני הראוים והמוכנים לזה, וכן התנה פה באמרו הקהל את העדה היינו שהזקנים והסנהדרין יהיו בראשם, שרק הזקנים היו ראוים לנס הגדול הזה ומשה ראה כי נקהלו הקהל אל פני הסלע שתחת שהיה ראוי שהזקנים יהיו בראש והם יעמדו אל פני הסלע קרוב אל מקום הנס, נקהלו הקהל שהם ההמון, כי העם הי' פרוע מורדים בזקניהם, ונקהלו קהל המון רב וההמון היו אל פני הסלע לא העדה שהם הסנהדרין, ובתנחומא פ' זו כיון שראה אותם באים אמר משה לאהרן מהו כינוס זה א"ל אהרן באו לגמול חסד עם מרים א"ל משה א"א יודע להבדיל בין כינוס לכינוס אין זה כינוס של תקנה אלא של קלקלה שאלו היה של תקנה היה צריך להיות בראשם שרי אלפים ושרי מאות, וזה הוציא ממ"ש ויבואו כל העדה מדבר צן ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ויבוא משה ואהרן מפני הקהל, שתחלה קראם עדה שהיו זקניהם בראשיהם ואח"כ קראם קהל מפני שהיה כינוס של קלקלה, וכן בכאן שאמר ויקהילו את הקהל מורה שהיה כינוס של קלקלה, ואחר שה' אמר לו שיקהיל את העדה ובודאי כן עשה וקרא להסנהדרין והנשיאים שיהיו בראשם, וראה שהעם היו מורים וממרים בזקניהם, וההמון נתקבצו ועמדו בראש והם אינם ראוים לנס גדול הזה שיתהפך יסוד העפר ליסוד המים, ודי אם יוציא את המים הנקוים בסלע להרוות את צמאונם, ועז"א שמעו נא המורים אחר שאתם מורים וממרים בזקניהם וכמ"ש חז"ל המורים את מוריהם א"כ המן הסלע הזה נוציא לכם מים איך אפשר שיעשה לפניכם נס גדול כזה להוציא מים מן הסלע היינו שיסוד העפר של הסלע יתהוה למים שההוצאה הזאת תיוחס אלינו כי זה נעשה ע"י הכרח ובטול הסלע עצמו שהוא יסוד העפר שבו שעז"א סלע הזה היינו חלק העפר והסלע, ועז"א נוציא, כי הוצאה זו מיוחס למשה כמ"ש והוצאת להם מים מן הסלע (כי הוצאת המים הנקוים בסלע מיוחס להסלע עצמו כמ"ש ונתן מימיו), ר"ל שנס גדול כזה לא יעשה רק לפמ הזקנים והראוים לא לכם אתם המודים את מוריהם:

ש דק"ל וכי אפשר להקהיל כל הקהל אל פני הסלע:

ת רצונו לתרץ מה חידוש היה להם עד שאמרו המן הסלע וגו'. כיון שאמר הקדוש ברוך הוא ונתן מימיו ודאי כך יהיה. ומתרץ לפי שלא היו כו' והיו ישראל אומרים להם מה לכם מאיזה סלע תוציאו כלומר מה חילוק בין זה לזה לכך אמר להם כו':