במדבר ב, ג

קדמה. לפנים הקרויה קדם, ואיזו, זו רוח מזרחית והמערב קרוי אחור:

וְדִי שְׁרַן קִדוּמָא מַדִינְחָא טֵקַס מַשְׁרִית יְהוּדָה לְחֵילֵיהוֹן וְרַבָּא לִבְנֵי יְהוּדָה נַחְשׁוֹן בַּר עַמִינָדָב

מַשְׁרִיתָא דְיִשְרָאֵל הֲוָה אוּרְכָּא תְּרֵיסַר מִילִין וּפוּתְיָהּ תְּרֵיסַר מִילִין וְדִישְׁרַן קִידוּמָא מַדִינְחָא טֵיקַס מַשְׁרִיתָא יְהוּדָה לְחֵילֵיהוֹן בְּאַרְבַּעְתֵּי מִילִין מְרַבְּעִין וְטִיקְסֵיהּ הֲוָה מִמֵילַת תְּלַת גְוָונִין כָּל קְבֵיל תְּלַת מַרְגַלְיָתָא דִבְחוּשְׁנָא סְמוּקָא וְיָרוּקָא וּבְרוֹקָא וּבֵיהּ חָקִיק וּמְפָרֵשׁ שְׁמָהַת תְּלַת שִׁבְטַיָא יְהוּדָה יִשָשׁכָר וּזְבוּלוּן וּבִמְצִיעוּתֵיהּ כְּתִיב יְקוּם יְיָ וְיִתְבַּדְרוּן סַנְאָךְ וְיִעַרְקוּן בַּעֲלֵי דְבָבָךְ מִן קֳדָמָךְ וּבֵיהּ הֲוָה חָקִיק צוּרַת בַּר אַרְיְוָן מְטוֹל דְרַבָּא לִבְנֵי יְהוּדָה נַחְשׁוֹן בַּר עַמִינָדָב

קדמה מזרחה. תחלת מזרח:

והחנים קדמה מזרחה היינו לפני פתח אהל מועד כמו שכתוב בסוף פרשת תרומה.

דגל מחנה יהודה. לפי שהוא גדול כבודו של מלך הוא שיהא חונה לפני שער המלך, וכן מצינו במשה ואהרן לפי שהיו גדולים, לפני אהל מועד משה ואהרן ובניו.

והחונים קדמה בכל מקום אתה מוצא יהודה בתחלה לקרבנות שנא' ויהי המקריב קרבנו ביום הראשון נחשון בן עמינדב למטה יהודה למלחמה מנין שנא' מי יעלה לנו בתחלה ויאמר ה' יהודה יעלה ואף כשיבוא המבשר יהודה מתבשר תחלה שנא' מה נאוו על ההרים רגלי מבשר חגי יהודה חגיך שלמי נדריך ואמר להם הקב"ה ליש' בעוה"ז נתאויתם לדגלים ולע"תל בזכות הדגלים אני גואל אתכם שנא' קול דודי וכו' מדלג על ההרים מדלג לשון דגלים וזש"ה ודגלו עלי אהבה וכיצד היו שרויים הלויים יחנו סביב למשכן העדות משה ואהרן ובניו שנא' והחונים לפני המשכן וסמוכים להם יהודה ויששכר וזבולון מכאן אמרו טוב לצדיק וטוב לשכנו הם שהיו סמוכין למשה ואהרן נעשו גדולים בתורה שהרי כתיב לא יסור שבט מיהודה ויששכר כתי' ומבני יששכר יודעי בינה לעתים זבולון נמי כתיב ומזבולון מושכים בשבט סופר שנעשו כולן בני תורה ומן הדרום בני קהת שנאמר ממשפחות בני הקהתי יחנו על ירך המשכן וסמוך להם ראובן ושמעון וגד ומכאן אמרו אוי לרשע ואוי לשכנו אלו ג' שבטים שהיו שכנים לקרח והיו עמו במחלוקת שנא' ואון בן פלת בני ראובן. בני גרשון מן המערב שנא' משפחות בני הגרשוני אחרי המשכן יחנו וסמוכים להם אפרים ומנשה ובנימין בני מררי מן הצפון וסמוכים להם דן אשר ונפתלי וז' ענני כבוד מקיפין אותם ובעת נסיעתם למשה היה סי' בענן אימתי היה מסתלק כיון שרואה שבא להסתלק היה או' קומה ה' ומסתלק נסתלק הענן היו כולם מתקנין ליסע ומי שהיה לו בהמה נותן כליו עליו והענן נושא השאר ומי שאין לו בהמה הענן נושא הכל כשתקנו כל מסען תקעו בחצוצרות שנא' והיה לך למקרא העדה ולמסע את המחנות ונסע יהודה ודגלו תחלה ונשיאו ושבטו אחריו וסימן לכל נשיא ונשיא מפה תקועה ברומח ומהם למדו המלכים לעשות בנדי"רה בלע"ז וכל מפה ומפה צבועה צבע אבנו שהיה בחשן ואחרי כן נסע דגל ראובן ואחר כן נסע אהל מועד בתוך המחנות ואחר דגל דן נסעו כל העננים היו על גביהן כמין קורה היו יוצאים מן הענן היודעים לאיזה רוח נוסעין גמרו להלוך עד מקום שהקב"ה צוה לחנותן היה אותו הענן שהיה כמין קורה היה כנוס בעצמו לפניהם והיו יודעין שבאותו מקום יהיה חנייתן עמדו להם ענני כבוד התחילו מתישבין באהליהם והשכינה שהיה על גבי המשכן היה מהלך על גבי מחנה הלויים שהיה באמצע המחנות ובאים הקהתים בני לוי והיו מעמידים המשכן קודם לכל המחנות עד שהיו באים שנא' והקימו את המשכן עד בואם משהוקם המשכן היו חונין כל א' במקומו וענני כבוד היו עומדין על גביהם זו היתה גדולה ביד משה שלא היה יורד ענן השכינה למשכן עד שהוא או' שובה ה' רבבות אלפי ישראל וע"ז אמר שהע"ה יפה את רעיתי כתרצה ברצון שאני מתרצה לכם:

והחונים קדמה מזרחה. לצד פתח אהל מועד שהוא במזרח כדתי' לפני אהל מועד משה ואהרון ובניו לפי שיהודה גדול ומלך חונה לפני שער המלך:

והחנים וגו׳. אמר והחנים בתוספת וא״ו, לצד שקדם מצות חניה סביב למשכן הוסיף להתנות סדרן.

והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה. טעם לסדר הדגלים על זה האופן כבר דברו בו הראשונים איש לפי שכלו, והקרוב אלי לומר בזה שהם על סדר ד' מדריגות הכוללים כל שלימות אנושי והם קנין החכמה, ואחריה קנין המדות, ואחריהם קנין הגבורה, ואחר כולם קנין העושר, כי כך סדרם הרמב"ם ורז"ל אמרו (נדרים לח) אין השכינה שורה כ"א על חכם, עשיר, גבור, ועניו, כי הענוה ראש לכל המדות ע"כ הדגלים אלו שבאו להשראת השכינה אשר בתוכם סדרם ע"ז האופן איש איש על מעלתו לומר לך ראויין אלו שתשרה עליהם השכינה כי כל ד' מעלות אלו נמצאו בהם.

יהודה יששכר זבולון ראשונה יסעו, כי מהם תצא תורה ע"כ נאמר כפל קדמה מזרחה להורות כי מהם תצא אור התורה כי ביהודה נאמר (בראשית מט י) לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו. אלו ראשי גליות ונשיאי א"י (סנהדרין ה. עיי"ש) ואין מחוקק אלא תורה שנאמר במשה (דברים לג כא) כי שם חלקת מחוקק ספון. וכתיב (משלי לא ה) פן ישתה וישכח מחוקק. והחונים עליו מטה יששכר שנאמר בו (ד"ה א' יב לב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. מטה זבולון. שנאמר בו (שופטים ה יד) ומזבולון מושכים בשבט סופר. ועוד שיהיה מחזיק ידי יששכר וע"כ לא אמר ועליו מטה זבולון, כי לא רצה לעשותו טפל למטה יששכר להורות שהלומדה והמחזיק בלומדיה שקולים המה, ונאמר בהם ראשונה יסעו. כי להם משפט הראשית במלחמה כי מלחמתן של ישראל אינן בחרב וחנית כי אם צריכין להיות חמושים מזוינים בה' חומשי תורה שנחלקו לז' ספרים דהיינו מזויינים, והיא כלולה במספר כ"ז אותיות כמספר ר"ת של יהודה יששכר זבולון לומר לך שזכות התורה מסייעתן במלחמה והם ראש דגל המורה על הנצחון.

דגל מחנה ראובן שמעון גד תימנה, שנקרא דרום על שם דר רום שהשמש דר ברומו כך כל הנכנע בטבע לסוף הקב"ה מגביהו וההכנעה ראש לכל המדות הטובות, ומדה זו היתה אצל ראובן כי הוא הודה ולא בוש במעשה בלהה כארז"ל (עיין סוטה ז:) מי גרם לראובן שיודה כו' כמו שמביא רש"י פר' וזאת הברכה (לג ז) וזה נמשך מן מדת הענוה כי כל גבה רוח הוא בוש מלהודות על האמת. ומן שמעון היו מלמדים וסופרים ועניים אשר בהם ההכנעה מצויה יותר מבזולתם, וכן גד היה בעל צדקה שנאמר בו (דברים לג כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, ר"ל כי משפטיו דהיינו עפ"י שורת המשפט לא היה צריך לילך כ"א עם ישראל ולא בראש החלוץ ועל צד הצדקה הלך לפניהם כצדקת ה' ההולך לפני מחנה ישראל וכדי שלא תאמר שמא מחמת גובה לבם הלכו בראש ת"ל (בראשית מט יט) גד גדוד יגודנו והוא יגד עקב. הגדוד הלך בענוה כעקב זה המורה על גדר הענוה שנאמר (משלי כב ד) עקב ענוה יראת ה'.

דגל מחנה אפרים מנשה ובנימין ימה ושלשים יסעו. כי מעלת הגבורה שלישית וכתיב בהם (תהלים פג) לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך וגו'. כי יוסף בכור שור. אשר לו הכח והגבורה, ובנימין זאב יטרף. וקנין זה הולך ופוחת כי מיום ליום תש כחו של אדם מצד התכת הליחה השרשית כי יום המות מתחיל מיום הולדו ע"כ חנייתם לרוח מערבי כי באותו רוח השמש הולך וחסר.

דגל מחנה דן אשר נפתלי צפונה. אשר משם זהב יאתה ושלשתן היו בעלי עושר שנאמר (בראשית מט כ) מאשר שמנה לחמו וכתיב (דברים לג כג) נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה' היא תעשיר. ושבט דן עשה עגלי זהב בעבור רוב זהב שהושפע להם, וע"כ היה מאסף לכל המחנות. וקנין זה הפחות שבכולם לכך נאמר בו לאחרונה יסעו ופניית כולם אל השכינה שבאמצע כי כולם כאחד טובים כשמשמשין בהם לש"ש. ויהודה ראש דגל כי הוא מלך ונקרא גור אריה. ע"כ דינו לילך בראש במלחמה וכן דן גור אריה. הלך באחרונה כי עיקר המלחמה פנים ואחור, וראובן בכור ראש דגל, וכן אפרים ראש דגל כי יוסף הבכור.

והחונים ודגל יהודה היה במזרח ועמו יששכר וזבולן, ודגל ראובן בדרום ועמו שמעון וגד, כי מבני לאה לא היו רק חמשה צרפו את גד שהיה בכור שפחת לאה, ולא צרפו את ראובן ושמעון לדגל יהודה שהם היו גדולי האחים ולא יתכן שיהיו טפלים, וכתב הרי"א שנבחר דגל יהודה ליסע ראשונה מפני שאנשיו היו רבי המספר מכולם, ואחריו היו אנשי דגל דן רבי המספר מכולם, ויען שהסכנה מרחפת בעת מלחמה על ההולכים ראשונה ועל המאסף, לכן נבחרו יששכר וזבולון שהיו רבי המספר לדגל יהודה, ואחריו היה דן המאסף שעליו יפול האויב מאחרי המחנה לזנב את כל הנחשלים כמ"ש בפי' ירמי' (סי' ט') עמ"ש מדן נשמע נחרת סוסיו, ומחנה שבדרום ושבצפון אינה בסכנה כל כך, ונבחר ראובן למעלתו בצד ימין ואפרים מצד שמאל ודגל ראובן היה מרובה מדגל אפרים ולכן נשנה מספרם להודיע הטעם שנסדרו הדגלים באופן זה שהיה לפי רובי האנשים בכל דגל, ומ"ש ביששכר וזבולון וראובן פקודיו, נראה שמודיע ששלשה נשיאים אלה מנו בעצמם את אנשיהם, ועז"א וצבאו של הנשיא ופקודיו של הנשיא ויתר השבטים לא ספרם הנשיא בעצמו רק הם מנו א"ע:

ג ואם תאמר מנא ליה לרש"י ומפרש דמערב קרוי אחור אם כן שמע מינה דקדם הוא מזרח. (קצ"מ) פירוש אחר שהה"א בסוף התיבה במקום למ"ד בתחלתה ופירוש קדם פנים יחוייב שיהיה פירוש קדמה לפנים ותיבת מזרחה גם כן הוא למזרח: (גור אריה) ואם תאמר דלמה ליה למכתב בקרא כפל לשון קדמה מזרחה ונראה שהכתוב מגיד לך מפני שיהודה היה מלך ויש לו לתת לו אותו צד שהוא חשוב יותר לכך קרוי מזרח לשון תחלה וקדימה ואי הוה כתוב מזרחה או קדמה לחוד לא הוה ילפינן: