במדבר טז, כו

וּמַלֵיל עִם כְּנִשְׁתָּא לְמֵימָר זוּרוּ כְעַן מֵעִלַוֵי מַשְׁכְּנֵי גֻבְרַיָא חַיָיבַיָא הָאִלֵין וְלָא תְקָרְבוּן בְּכָל דִי לְהוֹן דִלְמָא תִלְקוּן בְּכָל חוֹבֵיהוֹן

וּמַלֵיל לִכְנִשְׁתָּא לְמֵימָר זוֹרוּ כְדֵין מֵעִלַוֵי מַשְׁכְּנֵי גוּבְרַיָא חַיָיבַיָא אִלְיֵין דְאִתְחַיְיבוּ קְטוֹל מִן טַלְיוּתְהוֹן בְּמִצְרַיִם פַּרְסִימוּ מְסַטְרִין דִילִי כַּד קְטָלִית יַת מִצְרָאֵי עַל יַמָא אַרְגִיזוּ קֳדָם יְיָ בְּאָלוּשׁ אַפִיסוּ יַת יוֹמָא דְשַׁבְּתָא כְּדוֹן אִזְדַמְנוּ עַל מֵימְרָא דַיְיָ בְּגִין כֵּן חַזֵי לְנִידוּיֵיהוֹן וּלְגַמְרָא יַת כָּל נִיכְסֵיהוֹן וְלָא תִקְרְבוּן בְּכָל מַה דְאִית לְהוֹן דִלְמָא תִלְקוּן בְּכָל חוֹבֵיהוֹן

וְאַל תִּגְּעוּ בְכָל אֲשֶׁר לָהֶם פֶּן תִּסָּפוּ – שִׁעוּר הַכָּתוּב: סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם, וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם. וְהַטַּעַם, שֶׁאִם לֹא יָסוּרוּ מִשָּׁם יִהְיוּ נִבְלָעִים בְּפִי הָאָרֶץ. וְיַזְהִירֵם שֶׁלֹּא יִגְּעוּ לְהַצִּיל מִמָּמוֹנָם דָּבָר וְלָקַחַת לָהֶם, כִּי חֵרֶם הוּא. וְר״א אָמַר (אבן עזרא על במדבר ט״ז:כ״ו) שֶׁאִם בָּאוּ לְהַצִּיל מָמוֹנָם יֵרְדוּ שְׁאוֹל כְּמוֹ הֵם, וְאִם כֵּן יִהְיֶה זֶה כְּטַעַם ״וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח״ (בראשית יט כו), כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי בְּטַעְמוֹ שָׁם (רמב״ן על במדבר ט״ז:י״ז):

ואל תגעו בכל אשר להם. שאם באו להציל ממונם ירדו חיים שאול כמו הם:

בכל חטאתם. בעבור רב חטאתם:

פן תספו. שאינכם ראוים להנצל אם תהיו עמהם כשילקו:

תספו ב' במסרה פן תספו בכל חטאתם ואם הרעו תרעו גם אתם גם מלככם תספו שאמר להם שאם לא יחזרו בהם שימותו הם וקרח גדולם:

ואל תגעו בכל אשר להם. שאם יבאו להציל ממונם ירדו שאול כמותם. ומה שאמר יצאו נצבים, אמרו במדרש היו מחרפין ומגדפין, נאמר כאן יציאה והצבה ונאמר בגלית יציאה והצבה, שנאמר (שמואל א י״ז:ט״ז) ויצא איש הבינים וגו', ויגש הפלשתי השכם והערב ויתיצב ארבעים יום, מה יציאה והצבה התם בגדופין אף כאן בגדופין. לכך פתח משה בזאת תדעון וגו', אם כמות כל האדם וגו'.

בכל חטאתם בשביל רוב חטאתם.

ואל תגעו בכל אשר להם. כי הכל בחרם:

וידבר אל העדה לאמר. פרוש לאמר, שיאמר להם שכן נאמר לו מפי הקדוש ברוך הוא לומר להם:

סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים. נתחכם עליו השלום לזכותם בנועם דבריו, באמצעות שיעריכום בערך רשעים, והוא אמרו האנשים הרשעים, פרוש, שיהיו בעיניהם ערך רשעים ויסורו מעליהם, כי יאמינו בכליונם ויראו פן תדבקם הרעה, ובשכר זה יחוננם ה׳. והגם שכבר נתרצה ה׳ לומר להם ״העלו״, עם כל זה הצדיקים חפצים לצדק בני דורם לאכול מפרי דרכם.

וידבר אל העדה לאמר. אחר שהוכיחם ולא הטו אוזן. או כאשר ראה שכ״כ העיזו שלא יצאו לקבל פני משה והזקנים כפי ד״א שוב ידע שאין תקוה מהם:

פן תספו בכל חטאתם. באיזה חטא קל שלהם. אע״ג שאינו הולך אחריהם בעון מחלוקת החמור. מכ״מ אם יהיה בידם איזה חפץ שלהם. וחל על זה חרון אף ה׳ ובעידן ריתחא ענשי אעשה ג״כ יחול החרון על האדם. והיינו פי׳ בכל חטאתם. אפי׳ חטא אחר שלהם שיש עמכם: