במדבר יד, יט

שְׁבוֹק כְּעַן לְחוֹבֵי עַמָא הָדֵין כִּסְגִיאוּת טַבְוָתָךְ וּכְמָא דִי שְׁבַקְתָּא לְעַמָא הָדֵין מִמִצְרַיִם וְעַד כְּעָן

שְׁבוֹק כְּדוֹן לְסוּרְחָנוּת עַמָא הָדֵין כִּסְגִיאוּת טֵבְוָותָךְ וְהֵיכְמָא דְשָׁרִיתָא לְעַמָא הָדֵין מִן זְמַן דִנְפָקוּ מִמִצְרַיִם וְעַד כְּדוֹן

סלח נא. אחר שמצאנו שאמר אם יראו את הארץ אחר סלחתי כדברך ידענו כי מלת סלח נא אריכות אף וכן ונסלח לו עד שיעשה תשובה שלימה:

כגודל חסדך. בעבור חסדך הגדול:

וכאשר נשאתה. כטעם נושא עון:

ועד הנה. עד המקום הזה או מיום שיצאו ממצרים ועד זה היום כי יש הנה שם המקום כמו באו הנה הלילה גם סימן זמן כמו ולא ראיתיו עד הנה וכבר פירשתיו:

כגודל ב' במסרה. כגודל חסדך. כגודל זרועך הותר בני תמותה. זהו שאמרו שני פרנסים טובים עמדו לישראל משה ודוד שידעו להתפלל עליהם:

סלח נא לעון העם הזה של מרגלים.

וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה במעשה העגל.

כגדל חסדך. לא אמר כרוב חסדיך. דמשמעו הרבה פעמים אלא כגדל דמשמעו חסד גדול ונעלה. והיינו להתנהג עמם בדרך נס בתחלת ביאה לארץ:

וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה. כמו שביקש בשעת העגל אשר מכ״מ ילך ה׳ עמנו. חזר וביקש גם עתה שיהי׳ כן ויהיו נכנסים בדרך נס ומשה עמהם בתחלת ביאה: