במדבר יד, יב

ואורשנו. לשון תרוכין ואם תאמר מה אעשה לשבועת אבות:

ואעשה אתך לגוי גדול. שאתה מזרעם:

אֶמְחִנוּן בְּמוֹתָא וַאֲשֵׁצִנוּן וְאֶעְבֵּד יָתָךְ לְעַם רַב וְתַקִיף מִנְהוֹן

אֶמְחֵי יַתְהוֹן בְּמַחְתָא דְמוֹתָא וְאֵישֵׁצֵי יַתְהוֹן וְאַמְנֵי יָתָךְ לְעַם רַב וְתַקִיף מִנְהוֹן

אכנו בדבר. כענין וגם יד ה' היתה בם להמם מקרב המחנה עד תמם:

ואורישנו. אעשה שיעזבו לאחרים חילם ויירשום כענין המתים יורשים את החיים (בבא בתרא פרק יש נוחלין) שהיה בחלוקת הארץ. ובזה קיים מה שנדר ליוצאי מצרים באומרו ונתתי אותה לכם מורשה:

אכנו בדבר ואורשנו שלא יתחלל שמי למסרם ביד אויב.

אכנו בדבר. בפעם א׳ את כולם כמכת דבר:

ואורישנו. אין הפי׳ ואורישנו אליך. והיאך יעלה עה״ד להרוג טף ונשים ועוד כמה צדיקים שלא חטאו גם שבט לוי. אלא ה״פ ואורישנו לבניהם שישארו הטף במדבר עד שיגדלו ויכבשו א״י וכ״כ הספורנו:

ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו. משום שאם יהרוג את בעלי המלחמה בשעה אחת. הלא יפול פחד המלחמה שלא יבואו אוה״ע שסביב המדבר או הכנענים עליהם. ע״ז אמר ה׳ שאתה בעצמך היינו בכח הנסיי שבך יועיל יותר מגוי גדול ועצום כמוהו. אבל ודאי ישארו עוד צדיקים וכמו יהושע וכלב. אלא שלא יועילו להגן על הטף ונשים. אחר שאין להם כח נסיי. וכל אותו הדור שהיו מזוינים במלחמה ימותו. והטף שלהם יירשום. ואך כח משה יגן עליהם בדרך נס נפלא עד שיגדלו ויעלו למלחמה [והכי משמע בפסיקתא רבתי דיוה״כ שמשה עמד על מדת ארך אפים והשיבו הקדוש ב״ה שתהיה נצרך לה במרגלים הרי שלא היה מתחלה הגזירה אלא על אותו הדור שימותו מיד. ומשה פעל בתפלתו להאריך אף מ׳ שנה]:

אכנו ואם כ"ז לא הועיל לקבוע בלבם אמונה ויראת ה' א"כ אין כל תקוה מהם להשיבם אל הטוב וטוב יותר שאכנו בדבר וכו' כבעל הגן שרואה שנשחת הגן כולו ויעש באושים ואין תקוה לתקנו עוד ומצא בו נטע אחד טוב שאז ישחית את כל הגן כדי להצמיח הגן שנית מן הנטע ההוא שיש ממנו תקוה:

ע היינו הכרתה מן העולם ולא לשון ירושה וכן פירש למטה מזה:

פ דאם לא כן מה ענין זה לכאן וכי תנאי עשה עמו שאם יניחנו להמיתם יעשנו לגוי גדול. ויש מקשים גבי עגל בפרשת כי תשא כתיב נמי ואעשה אותך לגוי גדול ופירש שם אם כסא של ג' רגלים וכו'. ויש לומר דהכא קשה לרש"י למה כתיב עצום ממנו אלא כדי לסלק טענת של כסא של ג' רגלים כלומר שלזרעך יהיה כסא של ד' רגלים כיון שאתה מזרע האבות יהיה להם ג' רגלים וזכותך יהיה רגל ד' אי נמי ממנו שב אל אברהם שהוא תחלת היחוס ואז יהיה לזרעך ד' רגלים אבל לעיל לא כתיב ממנו דמשמע דתחלת יחוס יתחיל ממשה רבינו עליו השלום כלומר שיקראו בני משה ולא בני אברהם יצחק ויעקב לזה אמר אם כסא של ג' רגלים וכו' ודוק היטב כי בזה יתורצו כמה קושיות: