במדבר יג, יט

הבמחנים. תרגומו הבפצחין, כרכין פצוחין ופתוחין מאין חומה:

הטובה היא. במעינות ותהומות טובים ובריאים:

וּמָה אַרְעָא דִי הוּא יָתֵב בָּהּ הֲטָבָא הִיא אִם בִּישָׁא וּמָה קִרְוַיָא דִי הוּא יָתֵב בְהוֹן הַבְּפַצְחִין אִם בִּכְרַכִּין

וּמָה אַרְעָא דְהוּא יָתֵיב בָּהּ הֲטַבְתָּא הִיא אִין בִּישְׁתָּא וּמָה קִרְוַיָא דְהוּא יָתֵיב בְּהוֹן הַבִכְּרַכֵּי פַּצִיחֵי חַנְיָן אִין בְּחַקְרִין

הֲטוֹבָה הִיא אִם רָעָה – אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על במדבר י״ג:י״ח): אִם הָאָרֶץ טוֹבָה שֶׁהָאֲוִיר שֶׁלָּהּ טוֹב וְהַמַּיִם טוֹבִים. וְחָזַר וְאָמַר ״הַשְּׁמֵנָה הִיא״, לַעֲשׂוֹת חִטָּה וּפֵרוֹת רַבִּים. וְהַנָּכוֹן כִּי הֲטוֹבָה כּוֹלֶלֶת כָּל הַטּוֹבוֹת וְרָעָה כָּל הָרָעוֹת בִּכְלָלָן, אֲבָל יִתָּכֵן בָּאָרֶץ הַטּוֹבָה שֶׁתִּהְיֶה שְׁמֵנָה וּפֵרוֹתֶיהָ שְׁמֵנִים וְיִמָּצְאוּ בָהּ הַדְּבָרִים הַשְּׁמֵנִים, פַּנַּג וְשֶׁמֶן וּתְמָרִים וּתְאֵנִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶם, אוֹ שֶׁתִּהְיֶה טוֹבָה וְרָזָה וּצְרִיכָה גְשָׁמִים תָּדִיר וּלְהֵעָדֵר וּלְהִזְדַּבֵּל מְאֹד, וְיִהְיוּ פֵּרוֹתֶיהָ נוֹטִים לְיוֹבֶשׁ וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם טוֹבִים וּמִתְקַיְּמִים יוֹתֵר מִן הַשְּׁמֵנִים, וְשָׁם יִמָּצְאוּ הַפֵּרוֹת הָרָזִים הַרְבֵּה מְאֹד, כָּאֱגוֹזִים וְהַלּוּזִים וְהַתַּפּוּחִים וְהֶחָרוּבִין וּפֵרוֹת הַיְּעָרִים. וְהִנֵּה יִכְלוֹל אִם הִיא אֶרֶץ שְׁמֵנָה כַּמִּישׁוֹר אוֹ אֶרֶץ רָזָה כֶּהָרִים. אֲבָל אוּנְקְלוֹס תִּרְגֵּם ״הֲעַתִּירָא הִיא אִם מִסְכֵּנָא״, כִּי יֵשׁ אֲרָצוֹת אֲשֶׁר יוֹשְׁבֵיהֶן עֲשִׁירִים מִפְּנֵי הַזּוֹל הַמָּצוּי בֵּינֵיהֶן וּשְׁכֵנֵיהֶם רוֹכְלֵיהֶם בְּכָל הַטּוֹב הַנִּמְצָא בָהֶם, וְיֵשׁ אֲרָצוֹת צְרִיכוֹת לִשְׁכוּנוֹתָם וְיוֹשְׁבֵיהֶן קִצְרֵי יָד וְהֵן טוֹבוֹת לֹא רָעוֹת כְּלָל. וְטַעַם וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם (במדבר י״ג:כ׳) - שֶׁלֹּא יִפְחֲדוּ בְּלָקְחָם מִפְּרִי הָאָרֶץ פֶּן יַכִּירוּ בָּהֶם שֶׁהֵם מְרַגְּלִים:

הבמחנים. כמו הקדריים שחונים באהלים:

ומה הארץ אשר הוא יושב בה - ומה הארץ אשר אמרנו למעלה מְדַבֵּר בארץ שהיא בתחלת המלכות שאין שם יישוב, ועתה מְדַבֵּר בארץ אשר הם יושבים בה.

הטובה היא אם רעה - אם מלאה תבואות הרבה וימצאו בה כל טוב למלחמותם ולא יצטרכו להקדים להם צדה כל כך, לעת מלחמה מקודם.

הבמחנים - יושבים, או בערי המבצר. כל זה לדעת אם צריכים לעשות דייק וסוללות לכבוש את הערים.

הטובה היא. במים רבים וטובים כאמרו כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים:

הבמחנים. אם הם יושבים בפרזות לבטח בלי שום יראת מלחמה:

אם במבצרים. אם יושבים בערי המבצר מפני יראת מלחמה כענין חדלו פרזון בישראל חדלו:

אם רעה אם משכלת יושביה כמו שמצינו והמים רעים והארץ משכלת יושביה ועל זה השיבו ארץ אוכלת יושביה היא.

הטובה היא אם רעה. אם אוירה טוב ובני אדם היושבים בה בריאים אם רעה אנפרמא:

הבמחנים. כמו במחנים הם יושבים שיאן להם חומה סביבם:

ומה הארץ אשר וגו׳. פרוש, כנגד פרט הנעשה באמצעות הזולת שהם בניני העיר והדירות והכלים, אם טובה היא בבנין מפאר אם רעה בבניניה, ולזה דקדק לומר אשר הוא ישב בה, וכנגד פרט זה תמצא שאמר הכתוב בפרשת ואתחנן (דברים ו:י-יא) ״והיה כי יביאך וגו׳ לתת לך ערים גדלות וטובות אשר לא בנית״. ומכלל נוי העיר הזכיר גם כן ״הבמחנים אם במבצרים״, ורבותינו זכרונם לברכה דרשו (במדבר רבה פט״ז) שסימן מסר להם, וזה דרך דרש, אבל פשט הכתוב כל עקר השאלה אינו אלא על הארץ, אבל העם פשוט הוא שהוא עם גדול ורם בני ענק נפילים ואין ספק בזה לרגל אותם. ולכשנאמר שרמז להם גם על גבורת האנשים תהיה הכונה לומר להם לראות עצם גבורתם להכיר בנסי אל אשר ימגן אותם בידם.

ומה הארץ אשר הוא. חיל המדינה:

יושב בה. לשמור המדינה:

הטובה היא אם רעה. יש ליזהר לכובשי המדינה לדעת מעמד רגלם במקום מוזר להם. אולי הוא רפש וטיט או בורות וכדומה:

הבמחנים אם במבצרים. ערי פרזות לא נקרא בשום מקום מחנים כי אם כאן שאינו מדבר אלא באנשי החיל. אם יושבי פרזות המה דרכם במחנה מקובצים ומזורזים יחד. משא״כ אם המה במבצר בטוחים המה שלא בנקל יגיע עליהם הרודף. עד שבין כה יתקבצו לעת הצורך:

ומה הארץ אשר הוא יושב בה היא בחינה שניה לראות איכות הארץ לישיבת בני אדם שיש ארץ שבריאה בטבעה ואינה טובה לישוב מחסרון המים והמעינות כמ"ש כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים, או אם מלאה צורים וסלעים בלתי נעבדת ונחרשת, וכ"ז שייך לישוב הארץ כמ"ש אשר הוא יושב בה, ועם זה יראו אם טובה לבנות בה בנינים וזה יודע מבנין הערים ואיכותם אם יש בה ערים גדולות ומבצרים או פרזים ישבו בשאין להם אבני גזית או שהם עניים מלבנות להם כרכים מוקפים חומה וזה ג"כ עדות שלא נמצאו ביניהם דברים יקרים שייראו בעבורו שימא רגל זרים לארצם, וע"כ יושבים פרזים לבטח כי לא יחרידם אויב: