במדבר יג, טז

ויקרא משה להושע וגו'. התפלל עליו יה יושיעך מעצת מרגלים:

אִלֵין שְׁמָהַת גֻבְרַיָא דִי שְׁלַח משֶׁה לְאַלָלָא יָת אַרְעָא וּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בַּר נוּן יְהוֹשֻׁעַ

אִלֵין שְׁמָהָן גוּבְרַיָא דְשָׁדַר משֶׁה לְאַלְלָא יַת אַרְעָא וּכְדִי חֲמָא משֶׁה עִנְוָותָנוּתֵיהּ קָרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בַּר נוּן יְהוֹשֻׁעַ

וטעם אלה שמות האנשים. אחר שאמר ואלה שמותם להודיע כי כן היה שמותם לעולם ולא השתנו כמו הושע:

ויקרא משה להושע בן נון יהושע - לא עתה קרא אותו כן, שהרי כבר קודם לכן נקרא יהושע אלא כך פירושו: הושע בן נון שאמרנו למעלה שנקרא כן בבית אביו הוא אותו שקרא משה [יהושע] כשנעשה משרתו והפקידו על ביתו, שכך היה מנהגם כמו: ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח. ויקרא לדניאל די שמיה בלטשצר כשם אלהיה.

ויקרא משה להושע בן נון יהושע. אמר שהיה נודע בשבטו לאיש חיל בשם הושע וזה שנקרא למעלה יהושע מפני שמשה רבינו קרא לו כך לכבוד ולהתפלל עליו שיהיה נושע ושיושיע אחרים:

ויקרא משה להושע בן נון יהושע. מדרש תנחומא מה ראה לקרותו יהושע אלא ראה כלב שנטל שכרו בארץ שנאמר ויבא עד חברון וכתיב במקום אחר ויתנו לכלב את חברון ויהושע נטל חלק עשרה אנשים של מרגלים ולכך הוסיף יו"ד בשמו שעולה עשרה. ולפי שקראה תגר כשנתחלקה משמה של שרי ופרע לה בכאן. וי"א שנתחלקה ה"א בשם שרה וה"א בשם אברהם. ובפ' ואלו נאמרין מסיק שאמר לו משה יה יושיעך מעצת מרגלים:

אלה שמות האנשים בגימ' שמותיהם מכוערים:

אלה שמות האנשים. והלא כבר הזכיר ואלה שמותם, אבל בא להורות כי כן היו שמותם לעולם ולא נשתנו כהושע.

ויקרא משה להושע בן נון יהושע. דרשו רז"ל בתוספת היו"ד, שנתפלל משה עליו יה יושיעך מעצת מרגלים, לפי שצפה ברוה"ק שעתידין הן להוציא דבה ולכך התפלל עליו. ועוד דרשו בו טעם אחר, כי יהושע וכלב שעמדו באמונתם נטלו שכרם, לכלב נתנה חברון שנאמר (שופטים א׳:כ׳) ויתנו לכלב את חברון, יהושע נטל שכר עשרה מרגלים בארץ, הוא שכתוב בעשרה מרגלים (במדבר י״ד:ל״ז) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה, וסמיך ליה מיד ויהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו מן האנשים, כלומר אלו אבדו ואלו נשתיירו במקומם, ודרשו בו רז"ל קמו תחתיהם לחיים, כלומר לנחלה, ולכך הוסיף בו היו"ד.

ונראה מכאן כי קודם שלוח המרגלים הושע היה שמו, וא"כ יש לשאול מפני מה נזכר בתורה בשם יהושע כמה פעמים קודם השליחות הזה, הוא שכתוב (שמות ל״ג:י״א) ומשרתו יהושע בן נון נער, וכתיב (שם כד) ויקם משה ויהושע משרתו, וכן (במדבר י״א:כ״ח) ויען יהושע בן נון משרת משה. ונוכל לומר כי לכבוד משה שהיה עתיד לקראו יהושע לא רצתה תורה להזכירו בשם אחר. ומה שהזכירתו כאן למטה אפרים הושע בן נון, כאן גלה לנו שעקר שמו היה הושע ומשה בשליחות זה קראו יהושע. וכן מצינו בבתיה בת פרעה שקראה שמו משה, ולכבודה שהיתה בת מלך ונתגיירה לא קראו הקב"ה בשם אחר אלא בו.

אלה שמות האנשים. משבט לוי לא נשתלח מרגל לפי שלא היה לו חלק בארץ.

ויקרא משה להושע בן נון יהושע לא שקראו עתה יהושע אלא כך הפירוש הוא שקראו משה יהושע כבר כשנעשה משרתו ומצא חן בעיניו שכן הוא המנהג שכן מצינו באברהם ושרה ויעקב דניאל חנניה מישאל ועזריה צדקיה שכבר שמו מתניה ונחמיה שנקרא התרשתא. וי״מ שינה שמו על שהוצרך להיות מן המרגלים ולעבור דרך עמלק בשם הושע.

ויקרא משה להושע בן נון יהושע מה ראה משה לקרותו יהושע אלא ראה שכלב עתיד ליטול חלקו ושכרו בארץ דכתי' ויבוא עד חברון וכתי' במקום אחר ויתנו לכלב את חברון ויהושע שעתיד ליטול שכר י' שבטים של מרגלים לפיכך הוסיף אות אחת בשמו שעולה עשר שקראה תגר כשנטלה משמה של שרה נפרע לה בכאן וי"א שנחלקה לשתים ה"א של שרה וה"א של אברהם ובפ' אלו נאמרין מסיק שהטעם שהוסיף לו י' משום שא"ל יה יושיעך מעצת מרגלים:

ויקרא משה להושע בן נון יהושע. לא עתה לפי הפשט אלא מתחילה כשנעשה משרתו ומצא חן בעיניו כמו שעשה הק' לאברהם ולשרה וליעקב ששינה שמם לעילויא אבל יצחק מתחילה נקרא על פיו של הק' וכן פרעה להבדיל ליוסף צפנת פענח ונבוכד נצר לדניאל חנניא מישאל ועזריה וצדקיה שהיה שמו מתניה ולנחמיה בן חכליה התרשתא לפי שהיה משקהו ולפי שלא תתמה שכאן קורא אותו הושע ובכל התורה יהושע אומ' לך כאן כי שמו הושע אלא שמשה שינהו לעילויא וקרא שמו יהושע:

אלה שמות האנשים. צריך לדעת למה חזר לומר כן, והלא כבר אמר ״ואלה שמותם״ וגו׳? ויתבאר על פי דבריהם זכרונם לברכה (סוטה לד:) שאמרו וזה לשונם: אמר רבי יצחק, דבר זה מסרת בידינו מאבותינו, מרגלים על שם מעשיהם נקראו וכו׳, סתור בן מיכאל שסתר דבריו של הקדוש ברוך הוא וכו׳, עד כאן. והנה לצד שרצה לומר הכתוב ״ויקרא משה להושע בן נון יהושע״ שהתפלל עליו וכו׳, יאמר האומר, מה ראה משה להתפלל על יהושע? לזה הקדים לומר ואלה שמות האנשים וגו׳, להעירך כי משמותם השכיל משה מעשיהם הרעים, אשר לזה הצרך להתפלל על יהושע ״ויקרא״ וגו׳, ולזה סמך למאמר ״אלה שמות״ וגו׳ ״ויקרא משה״ וגו׳. והגם שכתבתי למעלה שהרגיש ברשעם ממאמר תבת ״לך״, אין פרוש זה מכרח ויש לפרש תבת ״לך״ באפן אחר, ומשמותם הטה והכריע כי ירשיעו בשליחותם. עוד אולי שלא הצדיק שכלן רשעים, אלא משמותם שכל שמותם גלו מה שעתידין לעשות.

ויקרא משה וגו׳. רז״ל אמרו (סוטה לד:) שהתפלל עליו, וצריך לדעת למה שנה שמו ויכול היה להתפלל בלא שנוי השם. ואולי שנתן כח בשמו בתוספת היו״ד שמספרה עשרה כדי שיוכל נגד העשר מרגלים. עוד, כדי שיטל זכות וחלק הטוב של כל העשרה כמאמרם זכרונם לברכה (חגיגה טו.) זכה נוטל חלקו וחלק חברו:

ויקרא משה להושע בן נון יהושע. יה יושיעך מעצת מרגלים יש להתבונן למה דווקא שם של יה, ולמה לא התפלל גם על כלב, ונראה לפי שאמר להם עלו זה בנגב. והמרגלים אמרו עמלק יושב בארץ הנגב. פירש רש"י לפי שנכוו בו ישראל, וחשב בו שמסתמא בעצה זו לא יהיה יהושע כי אדרבה הוא החליש את עמלק ואת עמו לפי חרב. ולדורות מאותה מלחמה והלאה הוא ג"כ בטוח במה שנאמר (שמות יז טז) כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור, ובאותה שבועה שהיתה בשם יה יהיה בטוח לנצח את עמלק, ע"כ הוסיף לו משה יה על שמו כדי שיהיה נזכר לשבועה שהיתה בשם יה ובסבה זו לא יהיה בעצת מרגלים שהפחידו את ישראל בעמלק.

וי"א לפי שיהושע היה תלמידו, הקפיד עליו שלא יקדיח תבשילו ויתלו ברבו, וי"א לפי שהיה משבט יוסף שהביא דבת אחיו ע"כ היה ירא שלא ילך בדרך זקנו, כי מטעם זה לא הזכיר בו למטה יוסף ובגדי בן סוסי הזכיר למטה יוסף, ומה שלא התפלל על גדי אולי חשב שאם זה שבא משבט אפרים הגדול ממנשה לא ישנה את תפקידו מסתמא גם הקטן ממני לא ידבר כנגדו, וכבר נודע מברכות של יעקב כי שם שם לו חק להקדים את אפרים לכל דבר שבקדושה, או לפי שנקרא אביו מנשה על שם כי נשני אלהים את כל בית אבי, וחשב משה שמסתמא כל זרעו שכחו כל מעשה אביהם.

אלה שמות מבאר כי שמותם אלה שהיו לכבוד ולתפארת בשהיו נשיאי העם, זה היה מצד ששלח משה כי כבוש נסיי כזה יצוייר רק אצל משה שאם היה הוא נכנס לארץ היה הכבוש ע"י ה' לא ע"י מלחמה, שלא יצויר זה אצל יהושע שהוא נצרך לתכסיסי מלחמה וכמ"ש חז"ל שאם היה משה נכנס לארץ לא היו צריכים למלחמה, וגם ר"ל שזה היה מצד ששלח משה לפי דעתו שהיה השליחות לתור את הארץ לא לרגל אותה כמו שרצו ישראל. ויקרא משה ספר כי אחר ששליחות הזה היה לתור את הארץ שהוא שליחות של מעלה שבחרו לזה נשיאי העם קרא את יהושע בשם המעלה יהושע לא בשם התולדה הושע, כי שם יהושע יחד לו משה מצד שעלה לגדולה להיות משרתו ותלמידו והיה קורא אותו בשם זה בכל עת שהשתמש בו לענין מעלה וחשיבות, וגם כי אחר שהבטיח ה' שיהיה כבוש נסיי ויכנסו בדרך ישר שהוא דרך הנגב כמ"ש עלו זה בנגב, ושם ישב עמלק כמ"ש עמלק יושב בארץ הנגב, ואם היו נכנסים אז היה העת למחות את זכר עמלק שע"ז נצטוה יהושע כמ"ש ושים באזני יהושע והיה אז השם שלם והכסא שלם כמ"ש חז"ל. היה צריך שיעשה זה ע"י יהושע שבא משבט אפרים כמ"ש חז"ל, לכן קורא אותו בשם יהושע שנמצא בו ג' אותיות משם הוי"ה ב"ה:

ו ויהיה פירוש ויקרא לשון תפלה כמו ויקרא שם אברם בשם ה' ויהיה למ"ד להושע במקום על והוכרחו לדרוש כן דאם לא כן מה טעם לקריאת השם הכא: