במדבר יב, ו

שמעו נא דברי. אין נא אלא לשון בקשה:

אם יהיה נביאכם. אם יהיו לכם נביאים:

ה' במראה אליו אתודע. שכינת שמי אין נגלית עליו באספקלריא המאירה אלא בחלום וחזיון:

וַאֲמַר שְׁמָעוּ כְעַן פִּתְגָמָי אִם יְהוֹן לְכוֹן נְבִיאִין אֲנָא יְיָ בְּחֶזְוָן אֲנָא מִתְגְלֵי לְהוֹן בְּחֶלְמִין אֲנָא מְמַלֵל עִמְהוֹן

וַאֲמַר שִׁמְעוּ בְּבָעוּ פִּתְגָמָי עַד דַאֲמַלֵיל אִין יֶהֱווֹן כָּל נְבִיָא דְקָמוּ מִן יוֹמַת עַלְמָא מִתְמַלֵיל עִמְהוֹן הֵיכְמָא דְמִתְמַלֵיל עִם משֶׁה דְמֵימְרָא דַיְיָ בְּחֵזְיוּ לְוַתְהוֹן מִתְגְלֵי בְּחֶלְמָא מְמַלֵילְנָא עִמְהוֹן

אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם – אִם יִהְיֶה לָכֶם נָבִיא, כְּדִבְרֵי אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על במדבר י״ב:ו׳). וְרַבִּי אַבְרָהָם פֵּרֵשׁ כִּי טַעְמוֹ: אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם נְבִיא ה', כְּמוֹ ״וְהַנְּבוּאָה עוֹדֵד הַנָּבִיא״ (דהי״ב טו ח). וְיָפֶה אָמַר. וְטַעַם הַכָּתוּב, שֶׁאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם נְבִיא ה', אֵינוֹ מִתְנַבֵּא בִּשְׁמִי הַגָּדוֹל רַק בְּמַרְאֶה אוֹ בְחִידוֹת. וְהִזְכִּיר כֵּן כִּי רַבִּים מִן הַנְּבִיאִים לֹא יַשִּׂיגוּ לָזֶה, אֲבָל יִהְיוּ נְבִיאִים בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״רוּחַ ה' דִּבֶּר בִּי״ (כג ב), וְהִיא "יַד ה'" הָאֲמוּרָה בִּיחֶזְקֵאל, וְיִתְבָּאֵר בְּדִבְרֵי זְכַרְיָה:

בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע – לֹא אָמַר הַכָּתוּב בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֵרָאֶה, אֲבָל אָמַר אֶתְוַדָּע. וְהִנֵּה הַפָּסוּק הַזֶּה כְּפָסוּק ״וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי״ (שמות ו ג). יֹאמַר כִּי הַשֵּׁם הַגָּדוֹל יִהְיֶה בַּמַּרְאָה וּבָהּ יִתְוַדַּע אֶל הַנָּבִיא, לֹא בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם) ״וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי״. וְאָמַר כִּי הַדִּבּוּר יִהְיֶה בַחֲלוֹם, וְלֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה, כִּי בְּכָל בֵּיתִי אֲשֶׁר בּוֹ יִרְאוּ הַנְּבִיאִים חֲלוֹמוֹת, נֶאֱמָן הוּא וְיוֹדֵעַ מֵעַצְמוֹ כָּל הַמִּדּוֹת, וּמִפֶּה אֶל פֶּה יִהְיֶה לוֹ הַדִּבּוּר מֵאִתִּי, וְהַתְּמוּנָה יַבִּיט בָּהּ לֹא יִרְאֶנָּה בַּחֲלוֹם. וּלְשׁוֹן סִפְרֵי (בהעלתך קג): ״וּתְמוּנַת ה' יַבִּיט" - זֶה מַרְאֵה אֲחוֹרַיִם. וְהִנֵּה בְּכָאן לִמֵּד הַכָּתוּב מַה בֵּין נְבוּאַת מֹשֶׁה לִנְבוּאַת הָאֲחֵרִים אֲשֶׁר בְּדוֹרוֹ, וּכְבָר הִזְכִּיר כֵּן בַּקּוֹדְמִים לוֹ ״וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם״ וְגוֹ' כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי, וְיַזְכִּיר כֵּן בְּסוֹף הַתּוֹרָה בַּבָּאִים אַחֲרָיו ״וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים״ (דברים לד י). וְהָעִנְיָן בְּכֻלָּן שָׁוֶה. וְאַל תָּחוּשׁ לְמַה שֶׁאָמְרוּ בִּשְׁמוּאֵל שֶׁשָּׁקוּל כְּמֹשֶׁה, דִּכְתִיב ״אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה״ (ירמיהו טו א), כִּי בַּעֲבוּר שֶׁהִזְכִּירוֹ עִמּוֹ חֲשָׁבוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ לִגְדֻלָּה, לֹא שֶׁיַּשְׁווּ הַנְּבוּאוֹת חָלִילָה לָהֶם. וְעִנְיַן הַכָּתוּב כִּי הִזְכִּיר מֹשֶׁה מִפְּנֵי עָמְדוֹ לְפָנָיו בַּפֶּרֶץ לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית, גַּם בָּעֵגֶל וְגַם בַּמְרַגְּלִים שֶׁהָיוּ חַיָּבִים כְּלָיָה, וְהִזְכִּיר שְׁמוּאֵל מִפְּנֵי שֶׁהַכָּתוּב הַזֶּה עַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת שֶׁהָיוּ צְרִיכִים גֶּשֶׁם, אָמַר ״הֲיֵשׁ בְּהַבְלֵי הַגּוֹיִם מַגְשִׁימִים״ וְגוֹ' (שם יד כב). וְאָמַר הַשֵּׁם שֶׁאִם יַעֲמֹד שְׁמוּאֵל לְפָנָיו הַמּוֹרִיד גֶּשֶׁם שֶׁלֹּא בְּעִתּוֹ בִּימֵי קְצִיר חִטִּים (שמואל א יב יז), לֹא יִשְׁמַע אֵלָיו לְהוֹרִידוֹ לְאֵלֶּה בְּעֵת צָרָתָם. וְהִנֵּה הִזְכִּיר גְּדוֹלֵי הַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר בָּחַר הַשֵּׁם לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ הַמִּתְפַּלְלִים עַל יִשְׂרָאֵל. וְכֵן הַטַּעַם בְּמַה שֶׁנֶּאֱמַר ״מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ״ וְגוֹ' (תהלים צט ו):

שמעו נא. כמו עתה:

נביאכם. מי שיהיה מכם נביא ה':

במראה. פירושו אם היה נביאכם שהוא נביא ה' כמו והנבואה עודד הנביא האהלה שרה אמו כסאך אלהים עולם:

במראה. במראות הלילה:

בחלום אדבר בו. כפול כדרך הנבואות:

נביאכם - נבואתכם.

אם יהיה נביאכם. אם היה משה נביא באותה המדרגה שחשבתם באמרכם הלא גם בנו דבר:

ה' במראה אליו אתודע. לא הייתי נודע לו ונגלה עליו בזה השם אלא במראה לשון נקבה לא בהקיץ כמו שהיה הענין בישעיהו באמרו ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא. וכן במיכה וראיתי את ה' יושב על כסאו וכל זה במראה הנבואה בלי ספק לא בהקיץ. וגם בלעם אף על פי שהיה הדבור אליו בהקיץ לא היה לו בשם המיוחד כאשר חשב הוא באמרו אולי יקרה ה' לקראתי כי זה אמנם לא עלה לידו אבל נאמר בו ויקר אלהים אל בלעם:

אם יהיה נביאכם ה'. תשובה זו הויא על מה שאמרו גם בנו דבר. כלו' אינו דומה דבור שאני מדבר עמכם ועם שאר הנביאים לדבור שאני מדבר עם משה שעם נביא אחר בחלום אדבר בו כאדם שרואה חלום וצריך פתרון. במראה אליו אתודע כאדם שרואה במראה בבואה שלו ואינו רואה ממשות כלומר דרך משל אני מדבר עמהם כדכתיב שכב על צדך השמאלית וכן בדניאל כתיב אני ראיתי ולא אבין וכן הרבה אחרים:

במראה ב', במראה אליו אתוודע, במראה נהפכו צירי עלי, לומר שאפילו במראה שאני נראה לנביאים נתהפך ציריהם עליהם אבל משה יושב כתלמיד לפני רבו:

אם יהיה נביאכם ה'. כמו (דברי הימים ב ט״ו:ח׳) והנבואה עודד הנביא. ושעורו אם יהיה נביאכם נביא ה'. ויאמר מי שיהיה מכם נביא אפילו יהיה נביא ה' איננו מתנבא בשמי הגדול רק במראה או בחידות, והזכיר כן כי רבים מהנביאים לא ישיגו לזה, אבל יהיה נביאכם ברוח הקדש, כענין שאמר (שמואל ב כ״ג:ב׳) רוח ה' דבר בי, והיא יד ה' האמורה ביחזקאל. ומה שאמר במראה אליו אתודע ולא אמר במראה אליו אראה, הפסוק הזה כפסוק (שמות ו׳:ג׳) וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם, יאמר כי ה' הגדול יהיה במראה ובה יתודע אל הנביא לא בשמו הגדול, כמו שאמר ושמי ה' לא נודעתי להם. ואמר כי הדבור יהיה בחלום, ולא כן עבדי משה כי בכל ביתי נאמן הוא אשר יראו בו הנביאים חלומות נאמן הוא, ויודע בעצמו כל המדות, ומפה אל פה יהיה לו הדבור מאתי והתמונה יביט בה לא יראנה בחלום, ובכאן למד מה בין נבואת משה לשאר הנביאים.

במראה אליו אתודע. על דרך הפשט במראות הלילה, וזהו שאמר בחלום אדבר.

וע"ד הקבלה במראה היא מראה הספירות הנקראת נצח והוד, ונקראת צבאות גם כן כי עד שם נבואת כל הנביאים מגעת, כי כשהם נכנסים דרך השער הראשון והפתח המזומן לנביאים להכנס בו הנה נבואתן עולה ומגעת עד המקום ההוא ולא עוד, והסימן מזה (שמות ל״ח:ח׳) במראות הצובאות אשר צבאו פתח אהל מועד, ומשם עולין ומתנבאין במראות הצובאות.

וראוי שתתבונן כי כשכלל בכאן כל מעלות הנבואה בין במשה רבינו ע"ה בין בשאר הנביאים איך הזכיר בשאר הנביאים לשון מראה בקמ"ץ שהיא מלה מורה על דמיונות ובלבול הנבואה.

והנראה בטעם הדבר כי רצה להמשיל נבואת שאר הנביאים למי שמסתכל במראה, והוא לשון רז"ל אין רואין במראה בשבת, והיא מראה של זכוכית שהמסתכל בו נראית לו מתוכו דמות צורתו מכח לטישת המראה אבל אין בתוכו כלום, כן נבואת שאר הנביאים מתוך שרואין אותן הצורות הקדושות הטהורות והמאורות העליונים מתוך זוהר ובהירות האורות העצומים ההם, נראים להם דמיונות ורואין שם צורתם כצורת בן אדם, וכענין שכתוב (הושע י״ב:י״א) וביד הנביאים אדמה. אבל משה רבינו ע"ה מתוך שהיתה נבואתו עליונה על כלן לא היה רואה מאותן הדמיונות כלום אלא מראה אמתית קרובה אל השכל, ולכך נודע ומכיר מתוך ברור נבואתו שאין שם דמות ולא צורה כלל כי אם כבודו, הוא שכתוב ותמונת ה' יביט, ייחס התמונה אליו, לא שיש לו תמונה ח"ו, וכן (בראשית א׳:כ״ז) בצלם אלהים, לא שיש לו צלם ודמות ח"ו. וזהו שדרשו רז"ל כל הנביאים כלן נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, והביא ראיה מיחזקאל שכתוב בו כמה מראות (יחזקאל א׳:א׳) ואראה מראות אלהים, (שם) ואראה כעין חשמל, וכמה מן הדמיונות, אבל משה ע"ה נסתכל באספקלריא המאירה, שנאמר ומראה ולא בחידות.

במראה אליו אתודע לשון נבואה כמו ודבר מה יראני והגדתי לך.

אם יהיה נביאכם. תשובה על מה שאמרו הלא גם בנו דיבר כלומר אינו דומה דיבור שעמכם ועם שאר נביאים לדיבור של משה כי כשאני מדבר עם שאר הנביאים איני מדבר עמהם כי אם על ידי מראה ודמיון, בחלום אדבר בו כאדם שרוא' חלום וצריך לפותרים:

ובמראה אליו אתוודע. כאדם שרואה במראה נבואה ואינו רואה את הממשות וכאדם שמדבר אל שליח שאינו נאמן לו כל כך ומדבר עמו על ידי משל שאינו רוצה להבינו את הסוד כמו שתמצא בנביאים שמדבר על ידי משל כגון ויקח את צמרת הארז וגו' וכגון שכב על צדך השמאלית וכיוצא בהם וכמו שאמר דניאל ולא אבין אני דניאל במראה ואמ' סתום הדברים וחתום כי לעת קץ יתבררו הדברים ויתלבנו הדברים וכמו שאמר ישר' על יחזקאל מושלי משלים וכיון שהוא מדבר על ידי חידה כל אחד כך הוא הפתרון וכשאותו הפתרון אינו בא לפי שלא פתר יפה או' אין דבריו אמת כמו שאמר יונה בעוד ארבעים יום ונינוה נהפכת והיה סבור הוא עצמו במהפכת סדום ולבסוף שלא נהפכה כעס על שלא נתקיימה נבואתו והוא אמ' שתהא נהפכת מרעה לטובה שעשו תשובה:

שמעו נא דברי. צריך לדעת למה הצרך לומר כן, ודאי כי ישמעו את אשר ידבר. עוד צריך לדעת אמרו תבת נא, כי לא יצדק לומר האדון לעבדו לשון בקשה.

אכן יתכון ה׳ בנועם אמריו להרגישם במניעת השמיעה שקודם לכן, כי עתה הם ראויים לשמוע ולא קודם לצד טמאתם לדבריהם זכרונם לברכה. וממוצא דבר אתה יודע כי אין נכון לעבד שיהיה משלל ההכנה בעת אשר אדונו יצוה עליו, ואזן מלין תבחן כי מכרח משה במעשיו לפרוש מאשתו. ולדרך זה הרוחנו תרוץ לקשיא ראשונה, למה לא נתן ה׳ טעם הפרישות בדבריו להם כי הוא העקר הצריך להשמיעם, ולפי זה ה׳ נתן אומר המבשר צבא רב.

עוד ירצה על זה הדרך: שמעו נא, פרוש עתה אתם שומעים לצד ההכרח ליסרכם ולהוכיחכם, ואין לדבר לכם דברים אלו על ידי משה משני טעמים: א׳ כי הוא נוגע בדבר ועליו באו הדברים, ועוד מהטעם עצמו האמור בענין שקרא ה׳ לאהרן ומרים לדבר עמהם שלא בפני משה, אבל קודם ואחר כך אין אני מדבר עמכם, וזו סתירה למאמרם שגם בהם דבר. ותמצא שאמרו זכרונם לברכה (במדבר רבה יד,יט) שבכל המקומות שאמר הכתוב ״וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן״ אין הכונה בדבור גם עם אהרן אלא למשה שיאמר לאהרן, והם הדברים שרמז ה׳ בתבת ״נא״.

ודקדק לומר דברי, ולא הספיק לומר ״שמעו נא״ ומובן שמה שישמעו הם דבריו, נתכון כן הגם שהיו מתנבאים קודם, לא היה כסדר זה שישמעו הדברים מפי אל עליון, וכמו שפרש ה׳ דבריו בסמוך ״אם יהיה נביאכם ה׳״ וגו׳:

עוד אפשר שרמז להם שלא ידבר עמהם עוד אלא עתה, לבל יחשבו בדעתם כי הכשרו לנבואה עליונה כזאת והיה כזה יום מחר, לזה אמר עתה.

עוד ירצה במאמר נא, לצד שהיו טמאי קרי, ובדיני טהרת טמאה אמרה תורה (ויקרא כב:ו) שאין הטבילה גומרת הטהרה לאכול בתרומה עד הערב שמש, וענין הנבואה כיון שמצינו כי צריך האצלת הרוח הקדושה כדי שיוכשר לדבר ה׳ עמו, לא יספיק טהרת מים עד בא השמש וטהר, שלא יהיה זה גרוע מטהרה הצריכה לאכילת תרומה. וכאן מצינו שביום עצמו שהיו טמאים טומאת קרי סמוך לטבילתם דבר ה׳ עמהם. לזה אמר ה׳ שמעו נא דברי, פרוש, עתה דוקא הוראת שעה היא שאשמיעכם דברי הגם שעדין צריכין הערב שמש, לקים מה שנאמר (בראשית רבה נה:יא) אהבה מקלקלת השורה, אהבת ה׳ עם משה ידידו לא יכול להתאפק עד למחר.

אם יהיה נביאכם וגו׳. ולא דבר לנוכח אליהם ״אם תהיו נביאים״, לצד שהם הזכירו בטענתם נביאים אחרים חוץ מהם, וכמאמר המדרש (ספרי) שאמרו: הלא דבר גם עם אברהם ולא פרש וכו׳, לזה בא דברו יתברך לעשות הפרש גם מהנרמז בדבריהם למשה. ואולי כי לזה אמר לשון יחיד ״אם יהיה״.

ה׳ במראה אליו וגו׳. בא להודיענו הפרש הדרגת הנביאים מהדרגת משה, ולצד שיש שלשה דברים בענין הנבואה: א׳ השגת המראה, ב׳ זמן השגתה, פרוש אם יתנבא בכל עת שירצה או אין הדבר תלוי ברצונו אלא בזמן שיחפץ ה׳, ג׳ השגת בחינת הדבור כאשר אבאר.

והתחיל ה׳ לומר בבחינת הדרגת השגת הראיה, ואמר ה׳ במראה אליו אתודע, פרוש לפי שיש שלש הדרגות כלליות בהכרת ה׳: האחת לא השיגה אדם בנבואה, והוא מה ששאל משה (שמות לג:יח) ״הראני נא את כבודך״, פרוש ״נא״ – עתה, מה שאתה עתיד להראותני לאחר מיתה, כי יודע היה משה המושג לצדיקים בעולם העליון, והשיבו ה׳ ״לא תוכל וגו׳ כי לא יראני האדם וחי״ אלא לאחר מיתה. והדרגה זו היא בעצמות אורו יתברך, והגם שלא יתיחס אליו מאמר עצמות אלא לשכך אזן וכו׳. הדרגה שניה היא אור המאיר ממנו יתברך שיתיחס אליו תמונה, ואין תמונה זו דומה לשום תמונה מההוים בנמצא, כי אין לו תמונה אלא תמונה לנעלם מעיני כל חי שאין לה מכיר זולת משה אשר הכירה לו ה׳, דכתיב ״ותמנת ה׳ יביט״, מה שלא השיג זולתו בכל הנביאים. הדרגה שלישית היא הבהקת אורו יתברך ברחוק, הא למה זה דומה – לנר דלוק אשר ילך אורו למרחוק ויראה אדם האור ההוא, וזה יקרא ״מראה״, וזה הוא השגת הנביאים זולת משה, והוא מאמר ה׳ ״במראה״ והבן, וכנגדה אמר במשה ״ותמנת ה׳ יביט״.

וכנגד זמן השגת הנבואה אמר אליו אתודע, פרוש אפלו מדרגה קטנה כזו אינה אצלו בתמידות בעת אשר יחפץ ישיגנה, אלא כשאני רוצה אתודע לו בה, וכשיחפץ הוא להשיגה אינו מבטח שישיגנה בכל עת, כמו שהוא מבטח משה בכל עת אשר יחפץ דכתיב (במדבר ט:ח) ״עמדו ואשמעה מה יצוה ה׳״ בלא שום ספק בדבר. נמצאת אומר כל הנביאים אין נבואה בטוחה אצלם הגם שהיא מדרגה קטנה ממדרגת משה, ומשה נבואתו הגם שהיא גדולה מהם, בטוחה אצלו בכל עת שירצה, והוא מאמר בכל ביתי נאמן הוא, פרוש כנאמן הזה שהכל בידו וברשותו לעשות כל אשר יחפץ כמו כן משה. ודקדק לומר בכל ביתי לכלול אפלו בהשגת נבואה הגדולה הדבר ברשותו להתנבא, מה שלא היה נשמע אם היה אומר ״בביתי נאמן הוא״, שהייתי אומר שאין הדבר מסור לחפצו אלא מדרגה הקטנה של כל הנביאים, וההפרש הוא שהם אין הדבר ברשותם מה שאין כן הוא, תלמוד לומר ״בכל״ וגו׳.

וכנגד השגת בחינת הדבור אמר בחלום אדבר בו, פרוש דע כי שתי מדות בהודעת החלומות: הא׳ – כשישמע הדברים תהיה דעתו מערבבת ולא תבחן אזנו מלין להשכיל הנדבר כי דעתו מבלבלת, ב׳ – כל הנדבר בחלום אין הדברים כפשטן אלא משל ודמיון. וצא ולמד מחלומות הכתובים בתורה ופתרוניהם. והוא מה שאמר ה׳ כי הנביאים בעת בא דברו הטוב להם יתבלבל דעתם ויהיו כאדם השוכב בלב ים ויתהוללו, גם לא יבא להם הדבור בצורתו אלא מלבש תוך דמיון ומשל כדי שיוכלו שאת הדבור ואף על פי כן מתהוללים. ופרוש תבת בחלום הוא בגדר חלום באיכות ומהות, ולעולם בהקיץ היה ה׳ נגלה אל עבדיו הנביאים, אלא כשהיה בא להם הדבור היו מקבלים אותו כתכונת החלום כנזכר והיו נופלים לארץ ומתטרפת דעתם מעליהם, מה שאין כן משה שהיה משלל מזה, שלא היתה דעתו משתנית בבא דבר ה׳ והיה שומע בדעת שלמה, גם לא היו באים אליו הדברים בדרך משל ומליצה אלא דברים מבארים וברורים ואינן צריכין פתרון. והוא מאמר ה׳ פה אל פה אדבר בו, פרוש, הנה עיני כל ישראל רואות החמשים ושלש פרשיות אשר דבר ה׳ אל משה, שכלן הם דברים שיבין פשטן של דברים כל מבין לשון הקדש. גם אוצרות חכמה אשר אצר ה׳ בהם כלם נכוחים למבין הבא לעין ולהעמיק, ירגיש במשמעות הכתובים עצמן את אשר חשב ה׳ לומר בהם. ואין דרך זה בדברים אשר דבר ה׳ ביד עבדיו הנביאים ירמיה וישעיה, שכלן משל ומליצה, כמאמר (יחזקאל י״ז:ג׳) ״הנשר הגדול בעל הכנפים״ וגו׳, וביותר מהמה נבואת זכריה המסגר שערי הנבואה אשר סגר גם נבואתו ואין אתנו יודע כונת נבואתו.

ויש לחקור זאת, כיון שהמנבא הוא ה׳ אלהינו אחד, למה לזה ידבר נכוחות ולזה דברו מעקשים. ואמרו אנשי אמת במה שקדם לנו הידיעה בדבר המלאך לדניאל, ההרגש שהיה פועל בו, מזה תשכיל לראות כי הרכבת מין האנושי תפסידנה הרגשת הרוחני, ואינה יכולה לסבול זולת המרכב אשר כונן ה׳ בחכמתו הנפלאה שיוכלו שתוף יחד הנפש והגוף. והלא תראה אפלו במקורות הנרגשות ונתפסות אש ומים זה מכלה את זה, זולת השמים אשר כוננו ידי יוצר. ומזה תשער איך יוכל עמוד בדבר אלהים מקור הרוחניות ויחצב קולו להבת אש איך יוכל עמוד. ולזה אין אדם משיג לעמוד בכחו לשמוע קול אלהים חיים, זולת האיש אשר הפך חמרו ועשאו צורה כמו שרשמנו במקומות אחרים, שזה אין לו גוף ויכול שאת דבר מלך. ולכן בהנבא ה׳ לאדם שאין גופו דומה לצורתו, יתחכם ה׳ עשות על זה האופן, כי יצא דבר מלך מפי עליון והדבור יתעטף באוירים דקים ואחר כך יגיע לאזן נביא, ובזה יסבלנו הנביא. ואף גם זה יפעיל הרגש בנביאים להשתגע, ודבר זה יסובב בא הדברים דרך משל ומליצה בבחינת החלום. ולזה כל הנביאים לבד ממשה ידברו משלים ומליצות, ויותר מהמה זכריה שהיה אחרון בנביאות היה הדבור בא ונגלד ונגלם ביותר משאר נבואות כדי שיוכל לסבול, ולזה נתרבו בו המליצות ועמק הדמיון עד שאין דורות אחרונים יודעים דבריו.

והוא מה שהודיע ה׳ כאן בבחינת המשג למשה, ואמר פה אל פה, פרוש, לא היה הדבור נפסק מפי אל עליון לפי משה לעבר באויר העולם, שישתנה הדבור בהלבשת האוירים ויסובב לדבר דברי משלים וחידות, גם שלל ההתרגשות אשר תקרה לנביאים כמאמר ומראה, פרוש, לא ירדם ולא יתבהל, אלא ״ומראה״, פרוש, בעת ובשעה עצמה שאני מדבר בו פה אל פה אינו כסדר החלום, אלא ״ומראה״, שאני מראה לו אור המנבא ומביט, וזה יגיד ההערה והתכוננות השכל.

ואמרו ולא בחידות, הוא להעיר בתולדת הדבר כי לצד שהיה מדבר פה אל פה, בזה היה גם כן הדבור יוצא בלא חידות. ודקדק לומר אל פה ולא לאזן, המשכיל על דבר נביא שאמר (מלכים א ג:ט) ״לב שומע״, ידע סוד הדבר. וזו היא הדרגת נבואה שאין למעלה ממנה, שיקשר ה׳ נפש נביא במקור המנבא וישלשל הנבואה פה אל פה. ובזה גם כן תבין אמרו אדבר בו ולא אמר אתו או עמו אלא בו, והבן. עוד נתכון להשכילך שלא היה הדבור אלא מפי ה׳ לפי משה ולא היה רואה פני עולם, והוא מאמר ״בו״.

אם יהיה נביאכם ה׳. דיש נביא בשם אלהים ויש בשם ה׳. כמו דכתיב בבלעם בפעם ראשונה ויקר אלהים אל בלעם. ובפעם שנית ויקר ה׳ אל בלעם. ויש מתנבא בשם מלאך. ומראה נמוך אפשר לראות בברור. אבל אם יהיה נביאכם ה׳ אזי במראה וגו׳ או בחלום אדבר בו. משא״כ כשמתנבאים בשם אלהים אז גם המה רואים בברור. וע׳ ס׳ בראשית י״ז א׳ מש״כ שם. וה״ז כמו שר מושל גדול וגם הוא רופא וכדומה. יש הבדל בין כשמדבר בשם ממשלתו בין כשמדבר בתור רופא:

ויאמר שמעו נא דברי, אם יהיה נביאכם ה' כבר בארו בספ' שבא להודיעם מעלת נבואת משה שנבדלה מכל הנביאים שכלם נבאו באספקלריא שאינה מאירה ומשה ע"ה נבא באספקלריא המאירה. ולפי דרכנו הנה בארתי (בפי' מראה הסנה ובפ' תשא), שמשה היה פי שנים ברוחו, שלנבואה באספקלריא שאינה מאירה היה מוכן בטבע מבלי שום הכנה, אמנם לנבואה באספקלריא המאירה לא היה מוכו בטבע והיה צריך לזה הכנה בין מעצמו בין מזכות ישראל שעת ירדו ישראל ממדרגתם ירד גם הוא ממעלתו ונבא באספקלריא שאינה מאירה שע"ז היה מוכן תמיד, וע"כ לא יכול להשפיע על כל הנביאים רק נבואה באספקלריא שאינה מאירה שזה היה לו בטבע, לא נבואה באספקלריא המאירה שגם הוא לא השיגה רק ע"י הכנה ומציאת חן בעיני ה', וע"כ לא יכול להשפיע מדרגה זאת על זולתו, ובזה נמצא תשובה לתלונת מרים על שפרש מן האשה, שהיה טענתם שמשה א"צ לו פרישה והכנה באשר הנבואה היא לו בטבע והמופת לזה ממה שהוא הצנור המריק את הרוח ליתר נביאים כמ"ש הלא גם בנו דבר, והתשובה לזה היא שהלא אינו מאציל מן הרוח אשר עליו רק נבואה באספקלריא בלתי מאירה, אבל נבואה באספקלריא המאירה שלא יכול להאציל על יתר נביאים אינה לו בטבע וע"ז צריך הכנה ופרישות מן האשה, וכבר בארתי בכ"מ ההבדלים שהיה בין נבואת משה ליתר נביאים, שכל הנביאים נתנבאו בחלום ומשה נתנבא בהקיץ, [ב] על כל הנביאים נפל פחד ורעדה ובטלו כל כחות הגוף ומשה נתנבא כשהוא ער ועומד על רגליו ומשתמש בחושיו, [ג] כל הנביאים ראו מחזות ודמיונות כי בא להם שפע הנבואה באמצעות כח המדמה ולמשה הגיע השפע על כח השכלי בלי תערובות כח המדמה וע"כ לא ראה שום דמיון, [ד] כל הנביאים נתנבאו במשלים וחידות עד שהיו נבואותיהם סתומות ועלומות ובנבואת משה לא נמצא שום משל וחידה, [ה] כל הנביאים הגיע להם שפע הנבואה ע"י מלאך ולמשה הושפע שפע הנבואה מהא"ס בעצמו שלא ע"י אמצעי, כמ"ש פני ילכו והניחותי לך כמש"פ שם, [ו] מ"ש בספרי כל הנביאים נתנבאו בכה מוסף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר שהיתה שכינה מדברת מתוך גרונו של משה, [ז] התבאר בראש פ' וארא במ"ש וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם, שהשפעת הנבואה להאבות ולכל הנביאים היה מצד האלהות המתפשטת בכל העולמות להיות חיות העולמות ורוחם ונפשם כדמיון הנפש המתלבשת בגויה, וע"כ היתה נבואתם במראה ובמחזה לפי הלבושים והמסכים שבהם תתלבש האלהות בעולם עולם, וכן חלות הרוח על נפש הנביא היה בענין זה לפי מה שהיא נפש מתלבשת בגויה שגם בעת התפשטות הגשמיות ובטול כחות הגוף נשאר כח המדמה שהוא כח גופני, וע"כ חזו מחזות ודמיונות נלקחות מצויר העולם הגדול ומן השקפות כחות המדמה שדרך הכח הזה ובאמצעותו חלה הנבוא' על שכל הנביא, והיתה הנבוא' ע"י שמותיו וכנויו לא ע"י שם הוי"ה, כי שם הוי"ה מורה על האלהות כמו שהוא בעצמו בלא התלבשות בעטוף ומסך העולמות וזה לא יכלו להשיג, ועז"א וארא אל אברהם וכו' באל שדי, ושמי ה' לא נודעתי להם, אבל נבואת משה שהיתה באספקלריא המאירה היה ע"י מה שהשיג את האלהות כפי מה שהוא בעצמו למעלה מן העולמות מופשט מכל ציור ותמונה הנלקח מצויר העולמות, וכן שפע הנבואה חלה על שכלו שלא באמצעות כח המדמה שהוא כח גופני כי היה כאחד מן השכליים הנפרדים וכנפש מופשטת מן הגויה לגמרי ונבואה זו מיוחסת לשם הוי"ה ב"ה, וע"כ כל הנביאים השיגו מראה ודמיון מן מחזה העולמות ומן כח המדמה, והיתה הנבואה בשם שדי שאמר לעולמו די וחקק ומדד וקצב חוקי, העולמות וכחותיהם, וע"כ אמר וארא שראו מראה ודמיון, ומשה השיג בשם הוי"ה ולא ראה דמיון ומראה עיי"ש באורך, ועז"א אם יהיה נביאכם ה' ופי' ראב"ע אם יהיה נביאכם נביא ה', ר"ל שישיג הנבואה ע"י שם הוי"ה, וגם כולל בזה מ"ש שהשכינה מדברת מתוך גרונו בעמן שהנביא [ר"ל הדובר בו שנביא פי' הדובר מלשון ניב שפתים] האם הדובר בו יהיה ה' בעצמו ששכינה מדברת מתוך גרונו והוא הנביא שלו הדובר בו, ומפ' במראה אליו אתודע ואצל משה אמר ומראה בסגול, בזה גלה להם ההבדל בין אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאירה, שעל מה שאומר בכלים (פרק לד מ"ב) אספקלריא טהורה פי' הר"ש והרע"ב (שפיגעל) שרואים בו את הפנים, והרמב"ם פי' (ברילל) הוא זכוכית שמביט דרך בו, וכן על לא יערכנה זהב וזכוכית (איוב כח יז) ת"י דהבא ואספקלריא ומראה בקמץ הוא שפיגעל, שהוא מכוסה בטיח ועופרת מצד אחד עד שלא תעבור הראות לראות דבר העומד מאחוריו רק מראה הצורה העומדת נכחו וזה אספקלריא שאינה מאירה, ומראה בסגול הוא הזכוכית שהראות עובר בו לראות מה שעומד אחוריו מצד האחר וזה אספקלריא המאירה. והנה הרואה בשפיגעל לא יוכל לראות הצורה העומדת מצד האחר אחורי המראה, רק הצורה העומדת בצד שהוא עומד בה שהוא לפני המראה, וזה מליצה על ראית והשגת הנביאים שלא השיגו את האלהות העומד חוץ מגבול העולמות, רק את האלהות הנמצא אתם בצד שהם עומדים, שהוא האלהות המתפשט בעולמות להיות נפש העולמות, [ב] שהצורה הנראית במראה אינה הצורה עצמה העומדת נכח המראה, רק תמונה של הצורה המתפלשת מן הצורה על פני המראה, כי לא ישיגו את האלהות כמו שהיא בעצמה, רק מה שהתפלש מן השגת האלהות על כח דמיונם שהוא המראה שעליו יתרשמו הצורות הנראית בדמיון הנביא שיביט על כח דמיונו שעליו יצויר לו צורות אשר יחזה במחזה ואינם נמצאים רק במראה ר"ל בכח דמיונם לא באמת, [ג] הרואה את הצורה במראה יראה בה גם מראית פניו שהוא עצמו עומד לפני המראה וגם דמותו התרשמה על המראה, ור"ל שהמחזות והתמונות אשר יראו החוזים יראו גם דעות עצמם ומחזות דמיונם המתרשם במחזה, אבל מרע"ה ראה באספקלריא המאירה שהוא הזכוכית שכח הראיה עובר בו אל העבר השני יראה הדבר העומד מצד האחר שהוא חוץ מגבול המביט, ור"ל שהשיג את האלהות מופשט מן העולמות כמו שהוא בעצמותו, ובזה לא יראה שום מחזה ודמיון, כי הא"ס בעצמו כפי שהוא בעצמו לא יושג ממנו שום ציור ושום דמיון, וישיג רק השגה מדעיית שכליית [ועי' בע"י שבאר עוד כמה הבדלים בין אספקלריא המאירה והבלתי מאירה לפי דרכו] וז"ש אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע ולכן בחלום אדבר בו שבעת החלום נשאר כח הדמיון שהוא המראה המוכן לקבל הצורות שיבראו בעת החזון ויתרשמו בכח דמיונו שמהם יפשיט השכל את הדבר אשר יראהו בחזון:

פ כלומר אף על פי שחרה בם אף ה' וילך מכל מקום אין נא אלא לשון בקשה ודבר עמהם בנחת שאלו היו דבריו בכעס לא היו דבריו נשמעים וללמוד קל וחומר לבשר ודם שיהיו דבריו בנחת:

צ דבקרא משמע דנביאיהם יהיה ה'. לכך פירש אם יהיה לכם נביאים ומלת ה' דבקה עם במראה אליו אתודע:

ק באומרו שכינת שמי מורה שפירוש ה' הוא כאלו אמר אני ה' דאם לא כן יתוודע מיבעי ליה: