במדבר יב, ז

לָא כֵן עַבְדִי משֶׁה בְּכָל בֵּיתִי מְהֵימָן הוּא

לָא כְדֵין אָרְחָא דְמשֶׁה עַבְדִי בְּכָל בֵּית יִשְרָאֵל עַמִי מְהֵימָן הוּא

לֵית כְּוַת עַבְדִי משֶׁה בְּכָל קוֹמְטִיטוֹן רֵישׁ לְבִילְרִין קוֹמְטִיטוֹן דִידִי הֵימָן הוּא:

בכל ביתי נאמן הוא. טעמו כבן בית שיכנס בלא רשות ואם יצטרך ידבר צרכיו ואתם כאשר אתודע לכם בחלום תדעו ואם לא אין לכם רשות לשאול:

נאמן הוא - קבוע ומיוסד כל שעה ביום. וכמוהו: ותקעתיו יתד במקום נאמן. יתד התקוע במקום חזק אינו ממהר ליפול.

לא כן עבדי משה. שהדיבור עמו בשם המיוחד הוא בהקיץ וזה באר באמרו:

לא כן עבדי משה וגו'. תרגום יונתן בכל עמי כלו' כולם מחזיקים אותו לנאמן כי פה אל פה אדבר בו.

בכל ביתי נאמן הוא. ע"ד הפשט כבן בית הוא שיכנס בלא רשות וידבר כל מה שיצטרך.

וע"ד הקבלה בכל ביתי, הוא בית אל שנאמר עליו (בראשית ל״א:י״ג) אנכי האל בית אל, הוא הטוב שנאמר (שמות ל״ג:י״ט) אני אעביר כל טובי, והוא שחטא בו אבינו הראשון ולא מצאו נאמן, לכך נאמר על משה בכל ביתי נאמן הוא, כלומר הוא ולא אביו.

ודעת קצת מן המקובלים בכל ביתי שהוא בי"ת של בראשית, והוא מקום התפלה, וזהו (ישעיהו נ״ו:ז׳) ושמחתים בבית תפלתי, ולשון תפלתי באור, וכן (שם) כי ביתי בית תפלה יקרא, ולזה רמזו רז"ל בענין הלל הזקן, אמר הקב"ה אם תבא לביתי אני אבוא לביתך.

בכל ביתי נאמן הוא ידוע לעולם שראה הוא מכבוד שכינה מה שלא ראו שאר נביאים שהרי הוא אב לנביאים היה, ולא מצינו שאמר כך וכך ראיתי כמו שעשו כמה נביאים. ועליו אמר שלמה בחכמתו נאמן רוח מכסה דבר, ובתרגום ירושלמי מתורגם בכל ביתי בכל עמי נאמן הוא לשון בית יעקב ובית יוסף פירש כל אנשי ביתי מחזיקין אותו לנאמן.

לא כן עבדי משה. תרגו' ירושלמ' בכל ביתי בכל עמי כולם מחזיקים אותו כנאמן כי אני מדבר עמו פה אל פה במראה אני מראה לו הדבר ממש כמו שהוא ולא על ידי חידה ומשל וכולם מבינים מה שהוא אומ' בשמי והכל בא ממני כי אני מגלה לו כל הסוד כמו שאדם עושה שלוחו והנאמן לו שמגלה לו כל סודו ואומר אמור לפלוני כך כי כך וכך סוד ביני ובינו ואם אין השליח נאמן לו אומר לו אמור לפלוני שיעשה אותו דבר שדברנו אני והוא ואין השליח יודע איזו שליחות הוא עושה ולפיכך כל באי עולם מחזיקין אותו כנאמן וכן כתו' בשמואל וידעו כל ישראל כי נאמן שמואל לנביא לאל כי נאמנו דבריו:

בכל ביתי נאמן הוא. כאדם שאומר נאמן להיות נכנס בכל חדרי ובכל מקום סתר שבביתי: הג"ה:

ובכאן נשברו זרועם של אומות העולם שאומרים על מה שאמר משה רבינו אלגיריא הם כלומ' חידה ומשל ואינו מה שהוא אומר ומהפכין הנבואה לדבר אחר ומוציאין הדבר ממשמעותו לגמרי ועליהם אמ' דוד מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפט' בל ידעום שאעפ"י שהעתיקו את התורה מלשון הקודש ללשונם לא נתן להם הק' לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע אלא מהפכין הדברים למה שאינם כי אין רוצה וחפץ בהם שידבקו בתורתו גם מבני עמינו שמעתי שמפקפקין על תפילין ומזוזות וכיסוי הדם שאומ' והיו לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך וכתבת' על מזוזות ביתיך ובשעריך שהוא כמו שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך שתזכרני תמיד ואינו חותם על זרועו ולבו ממש וכן אילו אינם ממש תפילין ומזוזות וכן וכסהו בעפר כמו וכסינו את דמו וכמו ארץ על תכסי את דמי ואינו אומ' כסוי הדם ממש אוי להם מעלבונה של תורה כי אף הם עתידים ליתן את הדין וכי מה עניין משה אצל שאר נביאים שמדברים על ידי חידה ומשל אבל משה אינו מדבר על ידי חידה כמו שהעיד הקב"ה שאינו מדבר עמו בחידות בנביאים כת' כתבם על לוח לבך וזהו דבר שאינו מדבר בחידה ועל כיסוי הדם לא שייך לשון כיסוי אלא על חטא כמו וכסינו את דמו שנכסה החטא שנעשה בו וכן ארץ אל תכסי דמי שיהיה פשעם נגלה וכן אשרי נשוי פשע כסוי חטא' אבל השוחט חיה ועוף מה פשע שאומ' וכסהו בעפר ועוד וכסהו עפר היה לו לומר אלא ודאי נתן הק' מצוה זו שלא נאמרו מאי שנא חלב חיה דכשר ומאי שנא דם חיה דאסור כמו שאין החלב נקטר כך הדם אינו נזרק והדם אסור כי הדם הוא הנפש ואין ראוי לאכול הנפש כדפר' קרא וקבע בדם מצוה זו שיכסוהו ולא יהא להם טענה לאכלו כי צריך לכסותו והוא היכר שאסור לאכלו:

בכל ביתי נאמן הוא וכי שאר הנביאים היו גונבים מבית ה'. התשובה שגם כן נקרא נאמן בענין הסוד שנאמר ונאמן רוח מכסה דבר ויחזקאל מה שראה בבית ה' היה מגלה שנאמר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים וארא כעין חשמל. וישעיה ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא וגו' וידוע שמשה ראה יותר מכולם ולא גילה דבר. או הכוונה שהנביאים היו רואים חידות כזכריה אינו אמת אותו המשל אלא הנמשל ממנו וא"כ אין יש נאמנות במשל עצמו אבל נבואת משה אין בה משל וא"כ נאמן בכל דיבורו ובדרושי תמצא ענין נכבד על הרק אך במשה ובענין ואביה ירוק ירק בפניה ובענו מאד:

בכל ביתי נאמן הוא. הוא יודע בשם המפורש שבו נבראו שו״א אך באמונת לבבו אינו עושה מאומה. ולא שייך לומר נאמן אלא על מי שיש בידו לעשות ואינו עושה :

לא כן עבדי משה שהוא אשר נתן לו רשות לעבור בהשגתו מן החצרות שהם העולמות אל הבית פנימה להשיג את האלהות כפי שהיא בתוך ביתו חוץ לחצרות שהם העולמות, ופה אל פה אדבר בו כמי שרואה במראה שרואה הצורה העומדת נכחו וידבר עמו פה אל פה, וכולל בזה יתר ההבדלים שעומד על רגליו בהקיץ כאדם המדבר עם רעהו פה אל פה והוא רואה צורתו דרך המראה והזכוכית, ועי"כ לא ידבר בחידות כדרך הנבואה הבא ע"י כח הדמיון ועז"א ומראה ולא בחידות וגם כולל במ"ש פה אל פה ששכינה מדברת מתוך פיו. ותמונת ה' יביט כבר בארתי (בפ' יתרו בפסוק לא תעשה לך פסל וכל תמונה) שתמונה היא צורה השוקעת, ובא על הצורה השוקעת בנפש הנביא בעת החזון שאינה צורה בולטת ממשית רק צורה שוקעת בכח דמיונו ועז"א ותמונה לנגד עיני ויש הבדל בין ראית להבטה, שהראיה מציין ראות העין. ועז"א כי לא ראיתם כל תמונה, וההבטה מציין עיון השכל, ושימת לב על הדבר, כמ"ש בפי' ישעיה (ה') ואמר שמשה גם כשמעיין על האלהות המתפשט בעולמות שבזה יצייר תמונת ה', כאילו צורת החכמה העליונה הנשגבת נשקע בכל העולמות, וצורת העולמות היא צורת החכמה העליונה, לא יצייר לו זה בדרך המחזה שישיג איזה צורה בכח הראות רק יביט ע"ז בעין השכל מופשט מכל מראה וחזון ותמונה ממשית. וא"כ כיון שיש למשה מדרגה מיוחדת בענין הנבואה שלא זכה לזה שום נביא וחוזה כי מדרגה זו איננה לו בטבע להשפיעה לזולתו, וא"כ צריך הוא הכנה ופרישה מן האשה ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה: