במדבר יב, י

והענן סר. ואחר כך והנה מרים מצרעת כשלג, משל למלך שאמר לפדגוג, רדה את בני, אבל לא תרדנו עד שאלך מאצלך, שרחמי עליו:

וַעֲנָנָא אִסְתַּלַק מֵעִלָוֵי מַשְׁכְּנָא וְהָא מִרְיָם חַוְרָא כְּתַלְגָא וְאִתְפְּנֵי אַהֲרֹן לְוָת מִרְיָם וְהָא סְגִירָת

וַעֲנַן אִיקַר שְׁכִינְתָּא דַיְיָ אִסְתַּלֵק מֵעִילַוֵי מַשְׁכְּנָא וְהָא מִרְיָם לָקַת בְּצוּרְעָא וְאִסְתַּכֵּל אַהֲרן לְוַת מִרְיָם וְהָא לָקַת בְּצוּרְעָא

מעל האהל. מעל פתח האהל:

והנה מצורעת. תחסר מלת היא כמו כאשר קאה:

והענן סר. כמרחיק המצורעת כדי שישלחוה אל מחוץ למחנה לביישה:

והענן סר שלא יראה במפלתן זה שאחז"ל אל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו:

והענן סר מעל האהל. הענן הזה אילו היה הענן שירד לכבוד משה שהזכיר בו למעלה ויעמוד פתח האהל היה ראוי לומר והענן סר מפתח האהל. ועל כן יתכן לפרש כי הוא הענן שהיו ישראל כל ימי המדבר נוסעים וחונים על פיו, וכיון שסר מעל האהל היו ישראל סבורין ללכת אחריו כמנהג, והקב"ה צוה אותם להתעכב שבעת ימים, זהו שאמר תסגר שבעת ימים, וכשאמר והעם לא נסע, כאילו אמר והענן לא נעלה כי סר מעל האהל להיכרא, אבל לא נעלה עד מלאת שבעת ימים, והיה הענין כדי שיהיה נודע ומפורסם לכל ישראל כי עכובם שם שבעת ימים לכבוד מרים היה.

והענן סר, והנה מרים מצרעת אין דרך ארץ שתעמוד הקדושה במקום טומאה.

והענן סר מעל האהל. ואחר כך והנה מרים מצורעת כשלג לאחר שנסתלק הענן כי אין דרך קדושה לעמוד במקום טומאה ומצורע טמא:

והנה מצרעת. לא היה צריך לומר הדבר אחר שכבר אמר ״והנה מרים מצרעת״ וגו׳, ולפי דבריהם זכרונם לברכה (ספרי) שאמרו שגם אהרן נצטרע, ירצה לומר הנה היא עדין מצרעת ולא פרחה ממנה כאהרן. ואמרו עוד חכמינו זכרונם לברכה (שם) שדוקא כשהיה פונה היתה מצרעת, וכשהיה מחזיר פניו היתה פורחת ממנה, ולדבריהם צריך לומר כי משה לא היה מביט במרים לדעת מה היא, שאם לא כן ממה נפשך קשה, והבן:

והענן. שהיה עומד פתח האהל בשעה שדבר עמם. ולא כספורנו בפסוק ט״ו שפירש בענן שהיה תמיד על האהל ועתה עלה. אלא אינו מדבר באותו ענן כלל:

ויפן אהרן אל מרים. ביקש להיות נדבר עמה מה לעשות ולפייס את משה:

והנה מצורעת. היא מבוהלת ונאלמת דומיה מרוב צער:

והענן סר לפמ"ש למעלה (יא לה) שהעם התחילו לנסוע מחצרות ובתוך כך נצטרעה מרים ושבו לחצרות י"ל שלכן סר העק שזה היה סימן למסע העם, כמ"ש ובהעלותו יסעו, וכיון שסר הענן תקעו בחצוצרות והתחילו לנסוע ובתוך כך נצטרעה מרים: